Page 22 - מגילות קומראן א

‫אשל חנן‬

‫במערה ליד יריחו בסוף המאה השמינית או בראשית המאה התשיעית לסה"נ‪ .‬במכתב בסורית‬
‫(ארמית נוצרית) שכתב טימותאוס הראשון‪ ,‬הפטריארך של סלווקיה (חי בין השנים ‪819–726‬‬
‫לסה"נ)‪ ,‬מסופר שיהודים שבאו אליו וביקשו להתנצר סיפרו לו שעשר שנים קודם לכן נתגלו‬
‫ספרים במערה ליד יריחו‪ .‬את המערה גילה צייד ערבי‪ ,‬וכשנודע הדבר ליהודי ירושלים הם יצאו‬
‫בהמוניהם לחפור במערה‪ ,‬ומצאו בה ספרי תנ"ך וספרים נוספים בעברית‪ .‬אחד היהודים אף סיפר‬
‫לטימותאוס שיש בספרים אלו למעלה מ־‪ 200‬מזמורי תהלים – בעוד ספר תהלים שבידינו כולל‬
‫‪ 150‬מזמורים בלבד‪ .‬טימותאוס כתב לכוהני דת נוצרים שונים בארץ־ישראל וביקש מהם שיאתרו‬
‫עבורו ספרים אלו‪ 13.‬אפשר שעותקים של ספר ברית דמשק אשר נמצאו במערה בקומראן במאה‬

‫התשיעית הועתקו בירושלים והתגלגלו לגניזה הקהירית‪.‬‬

‫המגילות שנמצאו במערה ‪4‬‬ ‫‪10‬‬

‫עם גילוין של מערות ‪ 4a‬ו־‪ ,4b‬וכשהתברר כי ברשות הבדווים אלפי קטעי מגילות שמצאו בהן‪,‬‬
‫עמדה מחלקת העתיקות הירדנית בפני שתי בעיות‪ .‬הבעייה האחת הייתה שהחוקרים הדומיניקנים‬
‫של בית הספר הצרפתי למקרא וארכאולוגיה בירושלים לא יכלו להתמודד לבדם עם כמות כזו‬
‫של קטעים‪ ,‬והבעיה השנייה הייתה בעיית תקציב‪ .‬מכיוון שלא היה ידוע כמה קטעים מוחזקים‬
‫בידי הבדווים‪ ,‬לא היה אפשר לדעת מה הוא התקציב שיידרש על מנת לרכוש את אותם קטעים‪.‬‬
‫נוסף על כך הייתה סכנה שחלק מהקטעים יוברחו לחוץ לארץ‪ ,‬ושלא ניתן יהיה לחברם לקטעים‬
‫שהשתייכו במקור לאותם חיבורים‪ ,‬ושנשארו בירושלים‪ .‬ניהול חפירה ארכאולוגית בידי‬
‫אנשים בלתי מוסמכים שאינם ארכאולוגים אינו חוקי‪ ,‬ועל כן חששו הבדווים להביא בעצמם‬
‫את הקטעים למוזיאון רוקפלר‪ .‬הוחלט שקנדו‪ ,‬סוחר העתיקות שרכש את המגילות הראשונות‬
‫שנמצאו במערה ‪ ,1‬יהיה איש הקשר שיקנה מידיהם את הקטעים ויעבירם למוזאון‪ .‬הירדנים‬
‫קבעו לכל הקטעים מחיר אחיד – דינר ירדני (שערכו היה אז שווה ללירה סטרלינג) לכל סנטימטר‬
‫רבוע כתוב (הירדנים לא שילמו אפוא‪ ,‬עבור שולי המגילות)‪ .‬על מנת למנוע את קריעת המגילות‬
‫לחתיכות קטנות‪ ,‬כדי לחלקן בין בדווים שמצאו קטעים במשותף‪ ,‬החליטו הירדנים שעבור קטע‬
‫שגודלו יותר מ־‪ 10‬סמ"ר ישלמו על כל סנטימטר דינר ועשרה גרושים‪ ,‬ועבור קטע שגודלו מעל‬
‫‪ 20‬סמ"ר ישולמו דינר ועשרים גרוש וכן הלאה‪ .‬לפיכך ככל שהיה הקטע גדול יותר‪ ,‬עלה שוויו‬
‫של כל סנטימטר מרובע‪ .‬לבדווים היה אפוא עניין שלא לחלק את הקטעים שבהם החזיקו‪ .‬תהליך‬

‫רכישת הקטעים מידי הבדווים היה ארוך ומסובך והוא הסתיים רק ביולי ‪.1956‬‬
‫על מנת לפתור את בעיית התקציב והפרסום הקימו הירדנים בירושלים בשנת ‪ 1953‬ועדה בין־‬
‫לאומית שהייתה מורכבת משבעה חוקרים נוצרים‪ :‬ג'ון אלגרו וג'ון סטרגנל מאנגליה‪ ,‬פטריק‬
‫סקיהן ופרנק קרוס מארה"ב‪ ,‬דומיניק ברתלמי משווייץ‪ ,‬ז'אן סטרקי מצרפת ויוזף מיליק מפולין‪.‬‬
‫תפקידם היה כפול‪ :‬מדעי ו ִמנהלי‪ .‬הם נתבקשו לנקות את הקטעים‪ ,‬לזהותם‪ ,‬לנסות לחבר אותם‬
‫לקטעים נוספים‪ ,‬ולבסוף לפרסם אותם‪ .‬נוסף על כך התבקשו לגייס תקציב לקניית הקטעים‬
‫שהיו בידי הבדווים‪ .‬הירדנים הבטיחו שכל מוסד שיתרום כספים למטרה זו יקבל את המגילות‬
‫שנרכשו בכספו לאחר פרסומן‪ .‬בעקבות הבטחה זו העבירו מספר מוסדות כספים למוזיאון‬
‫רוקפלר לצורך קניית הקטעים ממערות ‪ 4a‬ו־‪ ,4b‬ובהם אוניברסיטת מקגיל בקנדה‪ ,‬אוניברסיטת‬

‫‪ 13‬ראו‪J. Strugnell, ‘Notes on the Text and Transmission of the Apocryphal Psalms 151, 154 (=Syr II) :‬‬

‫‪and 155 (=Syr III)’, HTR, 59 (1966), p. 258‬‬