Page 329 - מגילות קומראן א
P. 329

‫שיר בשבח החכמה‪ ,4Q525 ,‬קטעים ‪ ,3–2‬טור ב‬
                          ‫(ראו בעמוד ממול)‬

‫בקטעים אחרים באים תיאורים מרחיבים של דברי החכמה והאיוולת‪ ,‬בעקבות משלי ב‪ ,‬טז–כב‬
‫('אשה זרה') ומשלי ט‪ ,‬א–יח ('חכמות' [=החכמה] ו'אשת כסילות')‪' .‬אשה זרה' ו'אשת כסילות'‬
‫מזוהות בחיבור שלפנינו‪ .‬בקטעים אחדים מתואר השאול‪ ,‬ביתה של האיוולת‪ ,‬בעקבות משלי ב‪,‬‬
‫יז–יט‪ 49.‬זיהוי דומה מצוי בקטע שירי ארוך המתאר את פיתוייה של האישה הזרה (‪ ,4Q184‬קטע‬
‫‪ .)1‬הזונה מנסה 'ישרים להטות דרך ולבחורי צדק מנצור מצוה [‪ ]...‬והולכי ישר להשנות ח[וק]‬
‫(=לא לשמור חוק)‪ ,‬להפשיע ענוים מאל ולהטות פעמיהם מדרכי צדק' (שם‪ ,‬שורות ‪50.)16–14‬‬
‫אין זו אפוא סתם זונה‪ ,‬ואפילו לא סתם ניגודה של חכמה‪ ,‬אלא תפקידה המיוחד של דמות זו‬
‫להתעות את הצדיקים‪ ,‬לגרום להם שלא לשמור את המצוות כראוי‪ ,‬ובכך להביאם אל השאול‪.‬‬
‫וכבר רחקנו בזה עד מאוד מספר משלי אל תחום החוק‪ ,‬ולפעמים אולי גם אל תחום הפולמוס‬
‫ההלכתי הבין־כתתי‪ ,‬שהרי נאמר באחד הפשרים‪"' :‬מרוב זנוני זונה טובת חן בעלת כשפים" [‪]...‬‬
‫פשר[ו ע]ל מתעי אפרים (=הפרושים) אשר בתלמוד שקרם ולשון כזביהם ושפת מרמה יתעו‬
‫רבים' (פשר נחום‪ ,4Q169 ,‬טור ב‪ ,‬שורות ‪ ,)9–7‬ובספרות התנאים מתפרשים פסוקים אלו במשלי‬

                                           ‫כאמורים על המינות (תוספתא‪ ,‬חולין ב‪ ,‬כו ועוד)‪.‬‬

‫לסיום אעמוד על מטבע לשון אחד החוזר כמה פעמים בספרות החכמה המאוחרת‪ .‬בבן סירא‬
                                                                                    ‫נאמר‪:‬‬

‫ויאשיהו כלם השחיתו‬                          ‫לבד מדויד יחזקיהו	‬
‫מלכי יהודה עד ֻּת ָּמם‬                      ‫ויעזבו תורת	עליון	‬

                                                                                                 ‫‪ 	49‬שם‪ ,‬עמ' ‪.141–138‬‬

‫‪ 5	 0‬ראו‪ :‬אלגרו (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)24‬עמ' ‪317 .82‬‬
   324   325   326   327   328   329   330   331   332   333   334