Page 324 - מגילות קומראן א
P. 324

‫מנחם קיסטר‬

‫מאשר לא להראות את הדרך‪ ,‬כי אתה מטעה ביודעין את הזולת' (קיקרו‪ ,‬על החובות ג‪ 37.)54 ,‬גם‬
‫כאן החובה לגלות מומים נסתרים נסמכת על פרשנות מרחיבה של הקללה 'ארור אשר לא ַיראה‬
‫את הדרך לאיש תועה'‪ .‬אפשר שאין זו אלא מקבילה מקרית – אמנם מאלפת כשלעצמה מכמה‬
‫צדדים‪ – 38‬אך אפשר שפרשנותו המרחיבה של החוק המקראי קשורה בדרך כלשהי בפרשנות‬

                                          ‫משפטית־אתית מרחיבה דומה בספרות הסטואה‪39.‬‬
‫עד כאן עמדנו על כמה וכמה קווי דמיון באידאולוגיה ובטרמינולוגיה בין החיבור חכמת רז‬
‫נהֶיה ובין המגילות הכתתיות של כת מדבר יהודה (במיוחד מגילת ההודיות‪ ,‬סרך היחד ומגילת‬
‫ברית דמשק)‪ .‬החיבור חכמת רז נהֶיה אמנם קשור לספרות החכמה‪ ,‬אבל עיקר תכניו אינם החכמה‬
‫הישנה‪ ,‬זו של ספרי החכמה המקראיים ושל ספרי החכמה של המזרח הקדום‪ ,‬אלא החכמה‬
‫החדשה‪ ,‬ידיעת הנסתרות וה'רזים' לפי שיטתה של הכת‪ ,‬שספגה גם מן החכמה שהילכה בעולם‬

            ‫ההלניסטי בימיה (לסוגיה השונים‪ :‬מנטיקה מחד גיסא ופילוסופיה‪ 40‬מאידך גיסא)‪.‬‬
‫אביא עוד כמה מן הקטעים הרבים מאוד ששרדו מן החיבור חכמת רז נהֶיה‪ ,‬ושרובם הגדול‬
‫חבולים וחידתיים‪ .‬הדברים מובאים לגופם‪ ,‬אבל לא פחות מזה כדי להראות עד כמה הם מקוטעים‬
‫ועד כמה פירושם בעייתי‪ .‬זה חלק בלתי נפרד מן המייחד את החיבור חכמת רז נהֶיה כפי שהגיע‬

                                                                                   ‫לידינו‪.‬‬
‫דוגמה להרחבה של מימרת חכמה‪ ,‬במקרה זה מימרת חכמה מקראית‪ ,‬מצויה בקטע הבא‪,‬‬

                                                           ‫שמצב השתמרותו גרוע במיוחד‪:‬‬

‫] צדק [           ] וישחר[‬  ‫‪				.7‬‬

                   ‫] בדבורה הלוא [נופ]ת (?) בכנפיה ו[‬  ‫		‬

                   ‫	   תעמו]ל בל[וא] ְמ ַצ ֶּוה ּו ְת ַה ֵּלך בצדק את רע[ותה‬

                   ‫]ותכן לחמה [ו]תחמל על תנוב[תה‬       ‫		‬

‫(‪ ,4Q417‬קטע ‪41)19‬‬                                                                                          ‫	‬

‫זו הרחבה של משלי ו‪ ,‬ו–ט‪' :‬לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם‪ ,‬אשר אין לה קצין ׁשֹטר ומֹשל‪ .‬תכין‬
‫בקיץ לחמה‪ ,‬אגרה בקציר מאכלה‪ .‬עד מתי עצל תשכב?'‪ .‬בשורה האחרונה של הקטע נעשה שימוש‬
‫במילות הפסוק המקראי (במקום 'אגרה' נאמר כאן 'תחמל'‪ ,‬כלומר תחסוך‪ ,‬ובמקום 'מאכלה' –‬
‫'תנובתה')‪ .‬נוספה כאן הסתכלות בדבורה (מעניין שגם תרגום השבעים למשלי הוסיף על פסוקי‬

‫‪ 	37‬מרקוס טוליוס קיקרו‪ ,‬על החובות‪ ,‬תרגמה א' קציר‪ ,‬רמת־גן תשס"ג‪ ,‬עמ' ‪ .160‬ראו‪A.R. Dyck, A :‬‬                    ‫‪312‬‬

                                                ‫‪Commentary on Cicero, De Officiis, Ann Arbor 1996, p. 563‬‬

                           ‫‪ 	38‬כך למשל ראוי לציין את המקבילה בין ניסוח החוק האתונאי לחוק המקראי‪.‬‬
‫‪ 3	 9‬דומה שקישור דומה אנו מוצאים אצל יוספוס‪ ,‬קדמוניות היהודים‪ ,‬ד‪ ;276 ,‬וראו דבריו המסכמים של‬
‫פלדמן‪L.H. Feldman, Flavius Josephus: Translation and Commentary, III: Judaean Antiquities 1–4, :‬‬
‫‪ ,Leiden 2000, pp. 443–444‬ויש לתת את הדעת בעיקר על המקבילות מתרגומי ארץ־ישראל שהובאו שם‬
‫בשם ד' גולדנברג‪ .‬עיינו גם‪"' :‬ולפני עור לא תתן מכשול" – לפני סומא בדבר; בא ואמר לך "בת איש פלוני‬
‫מה היא לכהונה?" אל תאמר לו "ְּכ ֵשיָרה"‪ ,‬והיא אינה אלא פסולה; היה נוטל ממך עצה‪ ,‬אל תתן לו עצה‬
‫שאינה הוגנת לו' (ספרא לויקרא יט‪ ,‬יד [מהדורת וייס‪ ,‬דף פח ע"ד])‪ .‬הרחבות של הדין שבפסוק בכיוונים‬
‫אחרים‪ ,‬אבל בספר אגדה מימי הביניים (שבו שוקעו גם מקורות קדומים)‪"' :‬ולפני עור לא תתן מכשול" מי‬

              ‫שהוא עור בסחורה או בדבר אחר' (מדרש אגדה ויקרא יט‪ ,‬יד [מהדורת בובר‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' מו])‪.‬‬
 ‫‪ 4	 0‬המקבילות שראינו קשורות לסטואה‪ ,‬פילוסופיה שהייתה פופולרית בתקופה זו‪ ,‬ואפשר שאין זה מקרה‪.‬‬

               ‫‪ 4	 1‬הקריאה והפירוש שונים כאן במידה רבה מאלו של סטרגנל והרינגטון (לעיל‪ ,‬הערה ‪.)18‬‬
   319   320   321   322   323   324   325   326   327   328   329