Page 320 - מגילות קומראן א
P. 320
מנחם קיסטר
ההכרה ב'עוניו' של האדם אינה צריכה להניאו משאיפתו ללמוד 'רז נהֶיה' ,הנקשר כאן להבנה
של האמת והעוולה ,הטוב והרע .בדומה לאמור בשורות אחרונות אלו נאמר במקום אחר בחיבור:
יומם ולילה הגה ברז נה ֶיה ודורש תמיד ואז תדע אמת ו ָע ֶול חכמה [ואול]ת [ ] .4
בכול דרכיהם עם פקודתם לכול קצי עולם ופקודת עד ואז תדע בין [טו]ב ל[רע ]
כיא אל הדעות סוד אמת וברז נה ֶיה פרש את א ּו ׁ ָש ּה ומעשיה [ חכ?]מה ולכל
[ע]רמה יצרה וממשלת מעשיה לכ[ו]ל [ פ]רש למ[ב]ינתם לכול מ[ ]
להתהלך ב[יצר?] מבינתו ויפרש לא[ ]ריה ובכושר מבינות נוד[עו נס]תרי
מחשבתו עם התהלכו [ת]מים? [בכול מ]עשיו .אלה שחר תמיד והתבונן [בכו]ל
תוצאותמה ואז תדע בכבוד ע[וזו ע]ם רזי פלאו וגבורות מעשיו.
( ,4Q417קטע ,1טור א ,שורות ,4Q418 + 13–6קטעים ,45–43טור א ,שורות )10–4
ודורש :ודרוש .בכול דרכיהם :של הנבראים .עם פקודתם :הדברים שפקד האל על הנבראים .קצי עולם
ופקודת עד :התקופות ,ומה שפקד האל שיהיה בהן .אל הדעות :ראו :סרך היחד ,1QS ,טור ג ,שורה
.15סוד :במגילות עניינו גם רז וגם יסוד; ראו להלן .אושה :יסודה (של האמת); קריאתן של רבות מן
האותיות במילים 'פרש [ ]...מעשיה' מסופקת .מ[ב]ינתם ,מבינות :הבנה .מחשבתו ,התהלכו :כנראה של
האל .אלה :דברים אלה .תוצאותמה :כנראה :העולה מהם; המונח מצוי כמה פעמים בספרות החכמה
בקומראן .גבורות מעשיו :פלאי מעשיו (לשימוש ראו למשל :הודיות ,1QHa ,טור יט [יא] ,שורה .)5
גם כאן מֻצווה האדם להגות יומם ולילה ב'רז נהֶיה' ,כשם שהוא מֻצווה להגות בתורה (יהושע
א ,ח) .סביר שהמחבר הניח קשר כלשהו ביניהם ,אם כי דומה שאין להסיק ש'רז נהֶיה' זוהה
עם התורה .גם כאן מובטח להוגה ברז זה לדעת אמת ועוול ,חכמה ואיוולת ,טוב ורע ,וכן את
ההנהגה האלוהית של האל עם בריותיו בכל עת ועת (יסוד הזמן מודגש בשורות המקוטעות
הקודמות לשורה הראשונה של קטע זה) .האל הוא המגלה לאדם את הרז .כך הוא גם בכתבים
הכתתיים וגם כאן .במגילת ההודיות נאמר' :כי הודעתם בסוד אמתכה וברזי פלאכה השכלתם'
( ,1QHaטור יט [יא] ,שורות .)10–9ובניסוח דומה לכאורה נאמר כאן' :אל הדעות סוד אמת
וברז נהֶיה פרש את אּוָׁשּה' ,אלא שבין שני ניסוחים אלו יש הבדל חשוב ביותר .לפי החיבור
חכמת רז נהֶיה האל לא רק מודיע את 'סוד האמת' ,כלומר את רז האמת ,אלא האל עצמו הוא
'סוד האמת' ,כלומר יסודה (ומהותה) של האמת ,ו'רז נהֶיה' הוא מה שהשתית האל מתוך מהותו
ויסודו שלו .האל הוא המגלה את הרז לאדם ,כמוטעם במפורש במקום אחר בחיבור (ראו להלן),
אבל מודגשת יכולתו של האדם להבין את נסתרותיו של האל[' :פ]רש למ[ב]ינתם [ ]...להתהלך
ב[יצר?] מבינתו [ ]...ובכושר מבינות נוד[עו נס]תרי מחשבתו' .ויש להשוות לאמור בהודיות:
'[ואתה אלי מק]ור פתחתה בפי עבדכה ובלשונו חקקתה על קו [משפטיכה? לה]שמיע ְליצר
מבינתו (=טבע תבונתו) 28ו ַלמליץ ְּב ֵאֶּלה לעפר כמוני' ( ,1QHaטור כג [יח] ,שורות ,)12–10
כלומר אלוהים הוא שהופך את האדם למעיין נובע המלמד את האמת ,והוא המלמד את האדם,
שיוכל להכיר את האמת האלוהית ולהבינה לפי טבע הבנתו.
'רז נהֶיה' חל גם על כל תופעות החיים האנושיות .גם כיבוד אב ואם הוא דבר שהאל גילה
לאדם ב'רז נהֶיה' ,כפי שנאמר בהמשכו הישיר של קטע :3
2 8למקרא המקבילה נראה שיש לנקד את המילה בהודיות ' ְמ ִביָנתֹו' ולא ' ִמִּביָנתֹו'. 308
