Page 325 - מגילות קומראן א
P. 325

‫ספרות החכמה בקומראן‬

‫נוסח המסורה פסוקים שעניינם התבוננות בדבורה)‪ .‬אולם המקרא לומד מן הנמלה חריצות‪ ,‬ואילו‬
‫בטקסט שלפנינו לומדים ממנה גם התנהגות של צדק ושיתוף‪ ,‬כמו שהזהיר בעל חכמת רז נהֶיה‬
‫בקטע שצוטט לעיל (‪' :)1‬ובצדק תתהלך'‪ ,‬כלומר אל תסיג את נחלתו של רעך‪ ,‬שניתנה לו מן האל‪.‬‬
‫ואילו בתרגום השבעים למשלי לומדים על חשיבות חכמתו של חסר הכוח (השוו‪ :‬בן סירא יא‪.)3 ,‬‬
‫מצב השתמרותו של קטע זה אינו מאפשר לדעת מה ההקשר הכולל שבו היו הדברים משוקעים‪.‬‬

                   ‫מקרים כאלו אינם נדירים כלל ועיקר בחיבור חכמת רז נהֶיה כפי שהוא לפנינו‪.‬‬
‫הקטע הארוך הבא לקוח מתוך מה שנותר משלושה טורים של החיבור‪ .‬אביא את עיקר הדברים‬

     ‫שהשתמרו‪ ,‬ואחר כך אעמוד בהיסוס על תוכנם‪ ,‬ותוך כדי כך ִנראה עד כמה חידתי הטקסט‪.‬‬

                     ‫מחסורכה ומותריכה [‬                                             ‫א‪.‬‬             ‫‪	.8‬‬
                                                            ‫ואתה אם תחסר טרף‪	,‬‬                       ‫	‬
                     ‫ה ֹו ֵבל למחוז חפצו‪,‬‬                                                            ‫	‬
                                                                        ‫א]ם תותיר –	‬                 ‫	‬
                     ‫ואל תוסף עו[ד‪].‬‬                           ‫ונחלתכה קח ממנו‪	,‬‬                     ‫	‬
                                                                                                     ‫	‬
                     ‫לוא ִמ ְּב ִלי הון מחסורכה‬                         ‫ואם תחסר –	‬                  ‫	‬
                                                             ‫כיא לוא יחסר אוצר [	‬                    ‫	‬
                     ‫על] פיהו יהיה כול‪,‬‬                  ‫ואת אשר יטריפכה אכול	‬                       ‫	‬
                                                 ‫אם הון אנשים ִּת ְל ֶוה למחסורכה	‬                   ‫	‬
‫פן תקציר חייכה‬       ‫ואל תוסף עוד	‬                                                                   ‫	‬
                                                                ‫ואל מנוח לנפשכה	‬
                     ‫אל [דומי לכ]ה יומם ולילה‬          ‫אל תכזב לו למה תשה עון	‬

‫[עד] השיבכה לנוש[ה בכה     ]‬                              ‫ולוא תאמין עוד לרעהו	‬

‫וגם מחרפה לנ[ושה           ]‬

                     ‫ובמחסורכה יקפץ ידו‬

‫(‪ ,4Q417‬קטע ‪ ,2‬טור א‪ ,‬שורות ‪ ,4Q416 = 24–17‬קטע ‪ ,2‬טור א‪ ,‬שורות ‪)17–16‬‬

‫טרף‪ :‬פרנסה‪ .‬א]ם תותיר‪ :‬אם תהיה פרנסתך יתרה על החלק הראוי לך‪ ,‬על נחלתך‪ .‬מחוז חפצו‪ :‬כנראה‬
‫של האל; הביטוי קשה‪ .‬את אשר יטריפכה אכול‪ :‬השוו‪ֵ' :‬ראש ועֹשר אל תתן לי הטריפני לחם ֻחקי'‬
‫(משלי ל‪ ,‬ח)‪ .‬הון אנשים‪ :‬בניגוד להון הבא ישירות מן האל (ראו במיוחד בקטע ב)‪ .‬למה‪ :‬שמא‪ ,‬פן‪.‬‬
‫תשה עון‪ :‬תשא עוון (כך בפסקה זו בכתב־יד אחר‪ ,4Q418 :‬קטע ‪7‬ב‪ ,‬שורה ‪ .)6‬ולוא תאמין עוד לרעהו‪:‬‬

‫כנראה צריך להיות 'ולא תאמן עוד לרעהו'‪ ,‬כלומר אי־אמינות כלפי הנושה הזה תביא לכך שגם אחר לא‬

                                  ‫יפתח את ידו להלוות לך במחסורך להבא (השוו‪ :‬בן סירא כט‪.)3 ,‬‬

                        ‫כי הוא ָּפ ַתח רח[מיו‬                                                  ‫ב‪.‬‬
                         ‫ולתת טרף לכל חי‬         ‫[מא]ל שאל טרפכה 		‬
                                                 ‫למל]א כל מחסורי אוטו		‬
                    ‫ונאספה רוח כול בשר‪.‬‬
                         ‫פן ת]כשול בה‪42,‬‬                      ‫ואין [          ]	‬
                                                 ‫ואם יקפוץ ידו‪		 ,‬‬
‫ובאולתו מאסיר כמה [        ]‬                     ‫אל תק[רב לנחלת רעכה		‬
                ‫מהר שלם ואתה תשוה בו‪,‬‬            ‫ובחרפתו ְּת ַכ ֶּסה פניכה		‬
                                                 ‫אם בהון [ישה] הנושה [    ]		‬
         ‫בעד רעיכה נתתה כל חייכה בו‪.‬‬             ‫כי כיס צפונ<י>כה פקדתה לנושה בכה		‬

                 ‫‪ 	42‬ההשלמה מסופקת‪ ,‬ואף האות קו"ף שבמילה 'תקרב' מסופקת‪ .‬מן המילים 'בה' 'ובחרפתו' ברור רק שבקטע‬

‫החסר צריך להיות שם עצם אחד בנקבה ואחד בזכר‪313 .‬‬
   320   321   322   323   324   325   326   327   328   329   330