Page 330 - מגילות קומראן א
P. 330

‫מנחם קיסטר‬

                   ‫*ויתנו* קרנם *לאחר*‪ 5	1‬וכבודם לגוי נכרי‬

                   ‫וי ׁ ֵּש ּמו ארחתיה‬            ‫ויציתו קרית קדש	 	‬

‫(בן סירא מט‪)6–4 ,‬‬

‫מלכי יהודה המשחיתים‪ ,‬שאינם שומרים את התורה‪ ,‬מביאים עליהם את הפורענות‪ :‬כוחם ניתן‬
‫לאחר‪ ,‬וכבוד מלכות בית דוד ניתן למלכי גויים נכריים‪ .‬על פי פסוקים אלו נעשתה כנראה ברכת‬
‫ההפטרה על מלכות דוד‪' :‬על כסאו לא ישב זר ולא ינחלו אחרים את כבודו'‪ .‬נראה שלשונה של‬

                                   ‫שורה זו בבן סירא תלויה באמור במשלי על האישה הזרה‪:‬‬

                        ‫ואל תסורו מאמרי פי‬         ‫ועתה בנים שמעו לי	‬
                   ‫ואל תקרב אל פתח ביתה‬              ‫הרחק מעליה דרכך	‬

                                ‫וש ֹנ ֶתך לאכזרי‬  ‫פן תתן לאחרים הודך	‬
                           ‫ועצביך בבית נכרי‬          ‫פן ישבעו זרים ּ ֹכחך	‬

‫(משלי ה‪ ,‬ז–י)‬

‫קישורם של פסוקים אלו לכאן עולה בקנה אחד עם קטעי קומראן‪ ,‬שהרי האישה הזרה נתפסת‬
‫גם בכתבים מקומראן כמייצגת את מי ש ַמָּטה דרך ישרים ומונעת אותם מלשמור את חוקי אל‬
‫(וכך גם בספרות חז"ל‪ ,‬ששם היא מייצגת את המינות)‪ .‬מי שאינו מרחיק מעליו דרכיה של זו‪,‬‬
‫סופו שהוא נותן לאחרים את כבודו‪ ,‬וברמה הלאומית פירושו של דבר גלות‪ .‬וכך אמור במפורש‬
‫בדרשה בקובץ מדרשים מאוחר ביותר‪"' :‬ואל תסורו מאמרי פי" הזהירם שיקיימו את העשייה‬
‫כשם שקבלו עליהם בסיני [‪" ]...‬פן תתן לאחרים הודך" שיאבדו מלכותם ותנשא לגוים‪ ,‬ואין‬
‫"הודך" אלא מלכות [‪" ]...‬פן ישבעו זרים כחך" שגלו מארצם וישבו זרים במקומם ואכלו כחם‬

                                                                ‫ויגיעם' (במדבר רבה ט‪ ,‬ז)‪.‬‬
‫ואולם בתוך ההקשר בבן סירא לא מן הנמנע לפרש שהפסוק 'ויתנו קרנם לאחר וכבודם לגוי‬
‫נכרי' מתאר את עזיבת תורת עליון‪ ,‬ולא את העונש עליה (כפי שפירשתי זה עתה)‪ .‬נראה שכך‬
‫פירשו בבן סירא כבר כתבי חכמה קדומים‪ .‬כך נאמר בשיר בספר ברוך (שנשמר לנו רק ביוונית)‪:‬‬

                      ‫והתורה העומדת לעולם‬        ‫זה ספר מצוות האלהי	ם	‬
                                  ‫ועוזביה ימותו‬  ‫כל מחזיקיה לחיים		‬
                                                 ‫ש ּו ָבה יעקב והחזק בה		‬
                   ‫התהלך לנוגהה לפני אורה‬        ‫אל תתן לאחר כבודך		‬
                              ‫ויתרונך לגוי נכרי‬

‫(ברוך ד‪ ,‬א–ג)‬

‫וכך נאמר גם בקטע מן החיבור השירי במגילה ‪ ,4Q525‬שורה המעידה כמאה עדים על מהותה‬
                                 ‫הישראלית של החכמה ועל זיהויה בעיני המחבר עם התורה‪:‬‬

                   ‫וגורלכמה לבני נכר‬             ‫[אל ת]עזובו לז[רים חל]קכמה	‬

‫(קטע ‪ ,5‬שורה ‪)8‬‬

‫‪ 5	 1‬בכתב־היד העברי מן הגניזה‪' :‬ויתן קרנם לאחור וכבודם לגוי נבל נכרי'‪ .‬תיקנתי לפי התרגומים (לא מן‬  ‫‪318‬‬
                  ‫הנמנע ש'אחור' אינו שיבוש‪ ,‬אלא צורת הגייה של 'אחר')‪ ,‬והמילה 'נבל' היא תוספת‪.‬‬
   325   326   327   328   329   330   331   332   333   334   335