Page 318 - מגילות קומראן א
P. 318

‫מנחם קיסטר‬

‫האדם (‪ 24.)4Q186‬האל הוא הנותן לבחיר את חלקו ב'נחלת כבוד'‪' ,‬כי מראש ֵה ִרים רא<ו>שכה‬
‫ועם נדיבים הושיבכה'‪ .‬זו מעין הכלאה של פסוק בבן סירא‪' :‬חכמת דל תשא ראשו ובין נדיבים‬
‫תושיבנו' (יא ‪ )1‬עם הפסוק המקראי‪' :‬מקים מעפר דל [‪ ]...‬להושיב עם נדיבים' (שמואל א ב‪ ,‬ח)‪,‬‬
‫שנתפרש בקומראן על הרמתו של האדם ממעמדו הנחות כיציר עפר (הודיות‪ ,1QHa ,‬טור יט [יא]‪,‬‬
‫שורה ‪ )12‬בחסד האל‪ .‬לפי פרשנות מדרשית זו של פסוק החכמה שבבן סירא‪ 25‬אין מדובר בשינוי‬
‫מעמדו החברתי בלבד של האדם‪ ,‬אלא (ככל הנראה) בשינוי גם של מעמדו הרוחני‪ ,‬ובהטעמה‬

                   ‫יתרה של חלקו של האל בפעולה זו (הטעמה הנעדרת מן הפסוק בבן סירא)‪.‬‬
‫האל עשה את כל בריותיו ו' ִתְּכָנם' (כלומר נתן להם 'ִּתּכּון' הראוי להם‪ ,‬היינו את מידתם‬
‫הראויה) 'במוזני צדק'‪' ,‬באיפת צדק ומשקל צדק' (‪ ,4Q418‬קטע ‪ ,126‬טור ב‪ ,‬שורה ‪ ;3‬קטע ‪,127‬‬
‫שורות ‪ .)6–5‬איפה זו של האל ניתנה ל'חכם' הכתתי (המכונה במגילות הכתתיות 'משכיל')‪:‬‬
‫'ואתה שכל [פ]תח לכה ובאוצרו המשילכה ואיפת אמת פ<ו>קד[ה לכה' (‪ ,4Q418‬קטע ‪81+81‬א‪,‬‬
‫שורה ‪ ,)9‬כלומר שכלו ואוצרו (אוצר חכמתו וידיעתו) של האל הופקדו בידיו של החכם‪ ,‬וניתנה‬
‫לו 'איפת אמת'‪ ,‬שבה יוכל למדוד את המידות האלוהיות שמהן מורכבת המציאות‪ .‬גם הקטע‬

                                             ‫הבא קשור ל'משקל' הרוחני של כל אדם ואדם‪:‬‬

                    ‫[        הבט ב]רז נהיה וקח תולדות [א]דם וראה בכול [‬         ‫‪	.2‬‬
‫[       ]ופקודת מעשהו ואז תבין במשפט אנוש ומשקל [כול איש? ‪ ...‬כי]‬                 ‫	‬
                                                                                  ‫	‬
                         ‫מזל שפתיו לפי רוחו וקח ברז נהיה על [מ]שקל קצים ומדת [‬

‫(‪ ,4Q418‬קטע ‪ ,4Q416 + 77‬קטע ‪26)7‬‬

‫וקח‪ְ :‬למד (לשון ' ֶל ַקח')‪ .‬ופקודת מעשהו‪ :‬בדיקת מעשי החבר בכת (השוו‪' :‬להיות פוקדם את רוחם‬

‫ומעשיהם' [סרך היחד‪ ,1QS ,‬טור ה‪ ,‬שורה ‪' ;]24‬יפקדהו למעשיו' [ברית דמשק (גניזה)‪ ,‬עמ' יג‪ ,‬שורה‬
‫‪ .)]11‬מזל שפתיו‪ :‬דיבורו של אדם‪ ,‬כלומר מה שמביעות שפתיו ('מזל' – מן השורש נז"ל)‪ .‬וקח ברז‬

                                             ‫נהיה‪ :‬כאן מתחיל כנראה משפט חדש‪ .‬קצים‪ :‬תקופות‪.‬‬

‫המונח 'תולדות אדם' קשור ככל הנראה לתורה המיוחדת שעל המשכיל ללמד‪ ,‬לפי סרך היחד‪:‬‬
‫'להבין וללמד את כול בני אור בתולדות כול בני איש לכול מיני רוחותם' (‪ ,1QS‬טור ג‪ ,‬שורות‬
‫‪ ,)14–13‬כלומר אם איש הוא תולדתו של הטוב או של הרע‪ .‬כאן פונים למישהו‪ ,‬כנראה מעין‬
‫המשכיל של סרך היחד‪ ,‬ללמוד באמצעות 'רז נהֶיה' לאן שייך האדם‪ ,‬לבדוק את מעשיו‪ ,‬להבין‬
‫מה 'משקלו' הרוחני המדויק של כל אדם (המונח 'משקל' קשור לתפיסת הנחלה)‪ ,‬ולעמוד על‬
‫היחס בין רוחו של אדם לבין דיבורו‪ .‬וכן נקרא הנמען להבין באמצעות 'רז נהֶיה' את משקל‬

                     ‫התקופות‪ .‬לקטע זה יש להשוות את משימתו של המשכיל לפי סרך היחד‪:‬‬

‫אלה החוקים למשכיל להתהלך בם עם כול חי ל ִת ּכ ּון עת ועת ולמשקל איש ואיש‬
                              ‫ו ָלמ ֹוד את כול השכל הנמצא לפי העתים ואת חוק העת‬

‫‪ 2	 4‬הטקסט פורסם בידי אלגרו‪ ,‬ראו‪J.M. Allegro, Qumran Cave 4. I: 4Q158–4Q186 (DJD, 5), Oxford :‬‬          ‫‪306‬‬
‫‪ .1968, pp. 88–91‬ראו גם‪ :‬י' ליכט‪' ,‬שוקיים סימן לבחירה (צד חדש בתורתם של אנשי כת מדבר יהודה)'‪,‬‬

                                    ‫תרביץ‪ ,‬לה (תשכ"ו)‪ ,‬עמ' ‪ .26–18‬ועיינו במאמרי (לעיל‪ ,‬הערה ‪.)6‬‬
                                                                                 ‫‪ 2	 5‬או פסוק דומה לו‪.‬‬

‫‪ 2	 6‬לפירושם של דברים אלו ראו‪M. Kister, ‘Physical and Metaphysical Measurements Ordained by God :‬‬

‫‪in the Literature of the Second Temple Period’, E.G. Chazon, D. Dimant & R.A. Clements (eds.),‬‬

‫‪Reworking the Bible: Apocryphal and Related Texts at Qumran (STDJ, 58), Leiden 2005, pp. 153–176‬‬
   313   314   315   316   317   318   319   320   321   322   323