Page 315 - מגילות קומראן א
P. 315

‫ספרות החכמה בקומראן‬

               ‫רק 'חוק' היסטורי‪ ,‬אלא גם גורם הפועל בהיסטוריה ומביא על הרשעים את עונשם‪ .‬הקטע הוא‬
                    ‫הרחבה של ישעיה מז‪ ,‬י–יד‪ ,‬פסוקים שהם פולמוס עם חכמת בבל והאסטרולוגיה הבבלית‪.‬‬

               ‫פולמוס דומה מצוי בקטע ממערה ‪ 4‬שבו מתוארת תחרות חכמה בין הדוברים ובין החרטומים‬
               ‫(‪ ,4Q300‬קטע ‪1‬א–ב‪ ,‬שורה ‪ 11.)1‬גם אם הסיטואציה וסגנונה של התחרות מוכרים מספרות‬
               ‫החכמה‪ ,‬עיקר התוכן שונה‪ ,‬שכן שלא כבתחרויות אלו‪ ,‬החרטומים נחשבים ל'מלמדי פשע'‪12,‬‬
               ‫ורזיהם ככל הנראה 'רזי פשע'‪ ,‬העומדים כנגד 'רזי עד' (שם‪ ,‬שורות ‪' :3–2‬וברזי עד לא הבטתם‬
               ‫ובבינה לא השכלתם [‪ ]...‬כי לא הבטתם בשורש חוכמה')‪ .‬הדוברים מלמדים שאין חכמה אלא‬
               ‫אחת‪' ,‬שורש חכמה'‪ ,‬והיא מתגלמת ב'רז נהֶיה'‪ .‬מן האמור בסרך היחד ברור שהדרך לגילויו של‬
               ‫'רז נהֶיה' היא התגלות אלוהית; לאו דווקא התגלות נבואית‪ 13‬אלא כנראה מעין 'סיעתא דשמיא'‬
               ‫בהבנת התורות הנכונות של הכת‪ ,‬בעיקר מתוך לימוד התורה והנביאים (סוג 'התגלות' האופייני‬
               ‫לתקופה שבה כבר בטלה הנבואה)‪ ,‬אבל גם מתוך הסתכלות בהיסטוריה ובטבע וכן מתוך שימוש‬
               ‫בטכניקות שונות של ניחוש וחיזוי העתיד‪ .‬צד זה של דמיון אולי חידד את הפולמוס עם החכמה‬

                                          ‫הזרה‪ ,‬שעניינה בין השאר טכניקות אסטרולוגיות דומות לכאורה‪14.‬‬
               ‫בהמשכו של הקטע של מגילת הרזים ממערה ‪ 1‬שהובא לעיל יש כאמור נבואה על הקץ ועל‬

                                                                  ‫תום הרשע‪ ,‬ובסופה דברי החכמה הבאים‪:‬‬

                                                    ‫נכון הדבר לבוא ואמת ה ַמ ָּ ׂשא ו ִמ ֶּזה ִי ָּו ַדע ָל ֶכ ָמה כי לוא ישוב אחור‪:‬‬
                                                                      ‫הלוא כול העמים שנאו עול – וביד כולמ[ה] יתהלך‪,‬‬

                                                    ‫הלוא מפי כול לאומים ׁ ֵש ַמע האמת – היש שפה ולשון מחזקת בה?‬
                                                     ‫מי גוי חפץ אשר יעושקנו חזק ממנו? מי יחפץ כי ִי ָּג ֵזל ּב ֶר ׁ ַשע הונו?‬
                                                 ‫מי גוי אשר לוא עשק רעה[ו]? ֵאי ֹפה עם אשר לוא גזל הו[ן] ל[אחר]?‬

                 ‫(‪ ,1Q27‬טור א‪ ,‬שורות ‪15)12–8‬‬

               ‫שיעור הדברים‪ :‬יש הסכמה כללית בין העמים מהו הטוב‪ ,‬אך אין מי שנוהג לפי הכרה זו‪ .‬דברי‬
               ‫חכמה מיוחדים אלו תומכים ברעיון התגלותו הסופית של הטוב בכל הארץ‪ ,‬רעיון האמור בנבואה‬
               ‫הכלולה בחיבור זה‪ .‬דוד פלוסר ציין קווי דמיון בין קטע עיוני קצר זה לבין תפיסות פילוסופיות‬
               ‫בעולם ההלניסטי־הרומי‪ ,‬בעיקר של האסכולה הסטואית‪ 16.‬על המקבילות הענייניות שהביא‬
               ‫אפשר להוסיף קטע הגות דומה ביותר‪ ,‬שנכתב כנראה בהשראת רעיונות סטואיים‪ ,‬והמצוי‬

                                                ‫בחיבורו של הנוצרי יוסטינוס מרטיר (המאה השנייה לסה"נ)‪:‬‬

                     ‫כי הוא [=האל] מציג תמיד ובכל מקום בקרב כל בני המין האנושי את הדברים הצודקים‬
                     ‫ואת הצדקות כולה‪ ,‬וכל עם מכיר בכך שניאוף הוא דבר רע‪[ ,‬וכן] זנות‪ ,‬רציחת אדם ודברים‬
                     ‫אחרים כיוצא בהם‪ .‬ואפילו יעשו זאת כולם‪ ,‬אין הם פטורים מלדעת שמעוולים הם כאשר הם‬

                                                                                         ‫‪ 1	 1‬שיפמן (שם)‪ ,‬עמ' ‪.103–102‬‬
                                                                                      ‫‪' 1	 2‬מֻלְּמדי פשע' או 'מ ַלְּמדי פשע'‪.‬‬
                                                                           ‫‪ 1	 3‬כך הוא כאמור גילוי ה'נהיות' לפי בן סירא‪.‬‬
                                                                   ‫‪ 	14‬על כל זה ראו ביתר הרחבה‪ :‬קיסטר (לעיל‪ ,‬הערה ‪.)4‬‬
                 ‫‪ 1	 5‬הניקוד כאן ובקטעים האחרים מקומראן איננו כמובן במקור‪ .‬בעצם ההחלטה כיצד לקרוא את אותיות‬
                                          ‫הטקסט יש לעתים קרובות אינטרפרטציה של הטקסט‪ .‬כך גם החלוקה לצלעות‪.‬‬
                 ‫‪ 1	 6‬ד' פלוסר‪"' ,‬מגילת הרזים" מקומראן ותפילת הימים הנוראים'‪ ,‬הנ"ל‪ ,‬יהדות בית שני‪ :‬קומראן‬

‫ואפוקליפטיקה‪ ,‬ירושלים תשס"ב‪ ,‬עמ' ‪303 .108–101‬‬
   310   311   312   313   314   315   316   317   318   319   320