Page 8 - ETMOL_39

‫דוכום אחד ועמו אלף פרשים אחוזי‬ ‫נעשה נקמה‪ .‬ויתקבצו מכל הכפרים‬ ‫‪ 982‬העמיד את סוסו לרשותו של קיסר‬
‫חרב‪ ,‬וגם מבני יהודה הגרים בעיר שלא‬ ‫אשר סביבותיהם והתועים והעירונים‬ ‫גרמניה אוטו השני בעת מלחמתו בער­‬
‫חמש מאות איש בחור שלופי חרב אנשי‬ ‫עמהם‪ ,‬ויצורו עליהם וילחמו עמם‪ ,‬ותהי‬
‫מלחמה‪ ,‬אשר לא יסובו פניהם אחור‬ ‫שם מלחמה גדולה עד מאד‪ ,‬אלו כנגד‬ ‫בים‪.‬‬
‫מפני אויב‪ ,‬ויבואו על העיר בטח ויכו‬ ‫אלה״‪) .‬״ספר גזירות אשכנז וצרפת״‬ ‫עוד במאה ה־‪ 13‬כותב בעל ה״אור‬
‫בהם מכה גדולה‪ ,‬מן התועים ובני עירם‪.‬‬ ‫זרוע״ על יהודי ספרד‪ :‬״שנהוג עדיין‬
‫ומן היהודים לא נהרגו כי אם ששה‪,‬‬ ‫עמוד צ״ו(‪.‬‬ ‫בארץ ספרד שישראלים הולכים עם‬
‫ושאר הקהל הצילם מאור ישראל״ )שם‪,‬‬ ‫המלך להילחם״)אור״זרוע חלק א׳ סימן‬
‫יהודי מגנצא לוחמים‬ ‫תרצ״ג(‪ .‬בדומה לזה אנו מוצאים בחי­‬
‫עמוד נ״ז(‪.‬‬ ‫בור יהודי מאשכנז מהמאה ה‪ 12-‬וה‪13-‬‬
‫על אירוע דומה שאירע בבוהמיה‬ ‫באותה התקופה היתה קהילת מגנצא‬ ‫בשם ״ספר חסידים״ עדות להשתתפו­‬
‫מספר לנו כרוניקאי נוצרי‪ ,‬הבישוף‬ ‫)מיינץ( הקהילה הגדולה והחשובה באי‪-‬‬ ‫תם של יהודים במלחמות‪ :‬״הרי יהודים‬
‫זור הריינום‪ .‬משם גם הגיעו אלינו‬ ‫שהולכים למלחמה ונהרג אחד מאוהביו‬
‫קוסמס מפראג‪:‬‬ ‫התאורים המפורטים ביותר על מאבקם‬ ‫אין להגיד בתוך המלחמה פן ירך לבבו‬
‫״באותו זמן )בעת שעברו הצלבנים‬ ‫של היהודים ומלחמתם בצלבנים‪ .‬וכך‬ ‫והרגוהו״ )״ספר חסידים״ סימן קנ״ב(‪.‬‬
‫בביהם( רצו נוסעי הצלב‪ ,‬שהגיעו לבי‪-‬‬ ‫מתאר אחד היהודים שלמה בן שמשון‬
‫הם להוציא כסף מידי היהודים או לקחת‬ ‫מסעי הצלב‬
‫אותם בשבי‪ .‬המלך שם לב לדבר במדה‬ ‫את הקרבות‪:‬‬
‫מועטה בלבד! סבור היה‪ ,‬כי על כל אחד‬ ‫״ויהי בחצי היום ויבא אימכו )אחד‬ ‫אולם היהודים לא השתמשו בנשק‬
‫לשמור על עצמו‪ .‬משום כך הותקפו‬ ‫ממנהיגי הצלבנים( הרשע צורר היהר‬ ‫כבודדים או שהשתתפו במלחמות אח­‬
‫הצלבנים על ידי היהודים וכמאתים‬ ‫דים הוא וכל חילו על השער‪ .‬ויפתחו לו‬ ‫רים בלבד‪ ,‬אלא גם הגנו על עצמם‬
‫גרמנים נהרגו״)דינור ״ישראל בגולה״‬ ‫העירונים השער‪ ...‬ואז לבשו)היהודים(‬ ‫כקהילות וקבוצות ולחמו ביחד נגד‬
‫שריונים וחגרו כלי מלחמתם מגדולים‬ ‫פורעים ורוצחים‪ .‬פעילות זו הגיעה‬
‫ב‪ 1/‬עמ׳ ‪.(33-32‬‬ ‫ועד קטנים‪ ,‬ור׳ קלונימום ב״ר משולם‬ ‫לשיאה עם צאת מסע הצלב הראשון‬
‫יתכן ששני המקורות האחרונים‬ ‫הפרנס בראש‪ ,‬ומרוב צרות ותעניות‬ ‫בשנת ‪ .1096‬האספסוף וחבורות של‬
‫שעשו לא היה בהם כוח לעמוד כנגד‬ ‫אברים שהתארגנו כדי להגיע לארץ‪-‬‬
‫מדברים באותו אירוע‪.‬‬ ‫האויבים‪ ,‬ואז באו כיתות ובולשת שוט­‬ ‫הקדושה עברו דרך חבל הריינום‪ ,‬שם‬
‫פות כנהר עד נמלאה מעגנצא פה לפה‪...‬‬ ‫שכנו קהילות פורחות‪ ,‬ביניהן התפרסמו‬
‫הנוקם האמיץ‬ ‫ואיש ישראל חלצו איש כלי זינו בחצר‬ ‫קהילות שו״ם )ראשי תיבות‪ :‬שפירא‪,‬‬
‫הפנימי של ההגמון‪ ,‬ויקרבו כולם אל‬ ‫וורמיזא ומגנצה( וכן הקהילה הגדולה‬
‫בכמה מקרים מגלים בודדים אומץ לב‬ ‫השער להילחם עם התועים )הצלבנים(‬ ‫בקלן‪ .‬בדרכם הרסו הצלבנים עד היסוד‬
‫רב‪ .‬על אירוע כזה מסופר בהקשר עם‬ ‫ועם העירונים וילחמו אלו כנגד אלו אל‬
‫תוך השער‪ .‬וגרמו העוונות וניצחום‬ ‫את רוב הקהילות הגדולות שעברו‪.‬‬
‫המאורעות בוורמס‪:‬‬ ‫האויבים ולכדו את השער״)שם‪ ,‬עמ׳ ל(‪.‬‬ ‫בתיאור המאורעות מעלים המקורות‬
‫״ועוד היה שם בחור אחד ושמו ר׳‬ ‫העבריים על נם בראש וראשונה את‬
‫שמחה הכהן בן מורינו יצחק הכהן‬ ‫גם לאחר שנכבש השער לא מפסיקים‬ ‫מעשי קידוש‪-‬השם‪ .‬עם זאת‪ ,‬מבצבצת‬
‫ויבקשו ממנו לטנפו במים סרוחים‬ ‫היהודים להילחם‪ .‬המלחמה מתנהלת‬ ‫מהם לעתים בלי‪-‬משים העובדה‪ ,‬שמע­‬
‫שלהם )להטבילו לנצרות( ויאמרו לו‪:‬‬ ‫מחדר לחדר‪ .‬היהודים משיבים מלחמה‬ ‫שי קידוש‪-‬השם באים בדרך כלל בסיומו‬
‫ראה‪ ,‬כבר נהרגו כולם ושוכבים ערו­‬ ‫בכל האמצעים העומדים לרשותם‪ .‬גם‬ ‫של מאבק‪ .‬זהו אמנם מאבק בין כוחות‬
‫מים‪ .‬ויען להם הבחור בחכמתו‪ :‬אמלא‬ ‫הנשים נוטלות חלק במאבק והן מגלות‬ ‫בלתי שווים‪ ,‬שתוצאותיו כמעט תמיד‬
‫כל חפצכם‪ ,‬אך תוליכוני עמכם להגמון‬ ‫ידועות מראש‪ .‬ברוב המקרים נאלצו‬
‫)שהיה שליט העיר וורמם(‪ .‬ויקחו אותו‬ ‫גבורה יוצאת מן הכלל‪.‬‬ ‫היהודים להילחם לא רק נגד הצלבנים‪,‬‬
‫ויוליכוהו בחצר ההגמון‪ ,‬ובן אחיו של‬ ‫חלק מהיהודים מצאו מקלט בחצרו‬ ‫אלא גם נגד בני עירם הנוצרים שעשו‬
‫ההגמון היה שם עמהם‪ ,‬והתחילו לקרות‬ ‫של מושל העיר הוא הבורג‪-‬גרף‪ .‬המח­‬
‫בשם נצר נסאב ונתעב‪ ,‬ויניחוהו בחצר‬ ‫בר האנונימי של ״מעשה הגזירות היש­‬ ‫אתם יד אחת‪.‬‬
‫ההגמון‪ .‬ויוציא הבחור את סכינו ויח‪-‬‬ ‫נות״ מתאר את המלחמה שהתנהלה‬ ‫העדות הראשונה היא מוורמס‪ .‬נראה‪,‬‬
‫רוק בשניו על השר‪ ,‬קרוב של ההגמון‪,‬‬ ‫שקודם שנחרבה הקהילה התנהלה שם‬
‫כאשר עושה והוגה האריה על טרפו‪,‬‬ ‫שם‪:‬‬ ‫מלחמה עזה‪ .‬בראשית המאורעות‬
‫וירץ אליו ויתקע בבטנו הסכין ויפול‬ ‫״וירימו את דגלם )הצלבנים( ויבואו‬ ‫התפלגו יהודי וורמם לשנים‪ .‬חלק‬
‫וימת‪ .‬ויפן משם ויתקע עוד שנים עד‬ ‫אל שארית הקהל‪ ,‬אל חצר הפחה‪ ,‬הוא‬ ‫התבצר בטירת ההגמון‪ ,‬שליט העיר‪.‬‬
‫שנשבר הסכין בידו‪ .‬וינוסו כולם הנה‬ ‫בורגריבא )בורג‪-‬גרף(‪ ,‬ויצורו עליהם‬ ‫שאר היהודים נשארו בבתיהם‪ ,‬על סמך‬
‫והנה‪ .‬ויהי כאשר ראו‪ ,‬כי נשבר הסבין‬ ‫וילחמו בם‪ .‬ויתפשו את מבוא שער‬ ‫הבטחה של תושבי העיר הנוצרים להגן‬
‫ויעלו עליו ויהרגוהו״ )מעשה הגזרות‬ ‫עליהם מפני הצלבנים‪ .‬אולם לא עבר‬
‫החצר ויכו גם בהם״ )שם‪ ,‬עמ׳ ק״ב(‪.‬‬ ‫זמן רב והעירונים בעצמם עשו יד אחת‬
‫הישנות‪ ,‬שם‪ ,‬עמ׳ צ״ז(‪.‬‬ ‫לא בכל המקומות המאבק של היהו­‬ ‫עם הצלבנים נגד היהודים‪ .‬חלק מהיהו­‬
‫גילויים של יהודים הנלחמים בנשק‬ ‫דים הוא מאבק אבוד‪ .‬לפחות במקרה‬ ‫דים‪ ,‬שנשארו בבתיהם‪ ,‬נרצחו‪ ,‬ויתרם‬
‫נגד פורעים ורוצחים לא פסקו‪ .‬בשנת‬ ‫אחד ידם של היהודים היתה על העליו­‬ ‫נאנסו להיטבל‪ .‬המלחמה התנהלה עם‬
‫‪ 1190‬התבצרו היהודים במצודת יורק‬ ‫נה‪ .‬שלמה בן שמשון מספר בחיבורו על‬ ‫אותו חלק של הקהילה‪ ,‬שהתבצר בחצר‬
‫באנגליה ולחמו על נפשם‪ ,‬בפרנקפורט‬ ‫ההגמון‪ .‬להלן תאור המאורעות באחת‬
‫‪ -‬לחמו במתנפלים עליהם בשנת ‪1241‬‬ ‫המאורעות בעיר שלא‪:‬‬
‫ומפורסמת עמידת הגבורה של היהודים‬ ‫״ויהי כאשר באו התועים אל אנשי‬ ‫מהכרוניקות‪:‬‬
‫בטולצ׳ין בימי מרד הקוזקים של שנת‬ ‫השם‪ ,‬אנשי קודש שהיו בעיר שלא‬ ‫״ויהי בכ״ג באייר ויאמרו התועים‬
‫ת״ח )‪ .(1648‬אולם תהליך הפקעת‬ ‫ויאמרו‪ :‬עתה תבינו אל דברינו ודעו מה‬ ‫)הצלבנים( והעירונים‪ :‬הנה אלו אשר‬
‫זכותם של היהודים לשאת נשק שהחל‬ ‫תעשו‪ .‬או תחזרו לתעותנו )כלומר‬ ‫נשארו בחצר ההגמון ובחדריו גם בהם‬
‫במאות ה‪ ,14-12-‬והירידה במעמדם‬ ‫תתנצרו(‪ ,‬או תקבלו עליכם דין הרג‪. . . ,‬‬
‫החברתי‪ ,‬החלישו במידה רבה את כושר‬ ‫ולקחו מהם זמן ג׳ ימים‪ ,‬מן התועים‬
‫התנגדותם במערב‪-‬אירופה בימי‪-‬‬ ‫ומבני עירם‪ ,‬והודיעו הדבר אל השר‬
‫שלהם על יד שליח‪ .‬ושלח להם השר‬
‫הבינים‪.‬‬