Page 219 - ורד נועם סופי לאתר
P. 219
יוסף בן מתתיהו ופילון
והרי זו ראיה לקדמותה של פרשנות זו ,כפי שרמזו כמה חוקרים 92.ואולם נראית
יותר דעת יצחק היינמן ,שפילון ,המחייב טמאי מתים וטמאי אישות בטהרה גם
בחיי החולין ,לא דגל במגמה השואפת לצמצם את חובת הטהרה אל הקודש
לבדו ,ואת פסוקי במדבר יט פירש בחובה כללית על הטמא להיטהר ,גם בלא
ביאה אל המקדש .לפיכך יש לחפש מקור אחר ,זולת מדרש הפסוקים ,לקישור
שיצר בין חובת ההזאה של מי פרה אדומה לבין כל ביאה למקדש 93,ועניין זה
יידון בסעיף הבא.
עוד מורה פילון ,שהאנשים ששהו בבית המת ‘לא יגעו במאומה' עד שירחצו
במים ויכבסו את בגדיהם ( .)206אין הוא מזכיר במפורש חובת כיבוס החלה
על טמא המת עצמו ,הנטהר ‘בהזאות ובטבילות' ,ואף לא בזיקה לבאי המקדש
המחויבים בהזאת שלישי ושביעי .יש להזכיר כי הרחיצה והכיבוס הנזכרים
בתורה (פס' יט) אינם מוגבלים לשוהים בבית המת אלא חלים על כל הטמאים
במת ,גם טמאי מגע.
ועוד ,הרחיצה והכיבוס בתורה נעשים רק אחרי שהושלמה הטהרה בת
שבעת הימים ,וההזאה הכפולה בכללה ,ובכך נטהר הטמא טהרה גמורה .ואולם
מדברי פילון משתמע ,שהמדובר בהיטהרות מקוצרת ומידית ,החלה לכאורה רק
על מי ששהה בבית המת ,ותכליתה להתיר רק את המגע בחפצי חולין .לפיכך
נראה שאין המדובר כאן בדין המקראי ,אלא בנוהל חוץ–מקראי ,ואף הוא יידון
בסעיף הבא.
פילון מוסיף להשמיענו ,שהמת מטמא את בני האדם ואת כלל החפצים
והרהיטים המצויים בבית ( ,)206כלשון הכתוב‘ :כל הבא אל האהל וכל אשר
באהל יטמא שבעת ימים' (פס' יד) .ההרחבה מן ה'אהל' המקראי אל הבית,
המשותפת גם לספרות קומראן וליוספוס ,אין בה כדי להפתיע בפי פילון ,שהרי
היא מצויה כבר בתרגום השבעים ,שבו השתמש 94.כמו אצל כת קומראן ויוספוס,
גם כאן אין זכר להרחבה מעין זו התנאית ,ההופכת כל סוכך ל'אהל' .אבל יש
פראנקל ,השפעה ,עמ' [ 200נראה שכוונתו שם ,לפס' יג ולא יב]; ובעקבותיו ריטר ,פילון 92
וההלכה ,עמ' .131-130 93
היינמן ,פילון ,עמ' .26-25עוד הוא מעיר ,כי מאחר שפילון קושר את חובת ההזאה של מי 94
פרה אדומה לכל ביאה למקדש ולעבודת הכוהן הגדול ,גם בלא כל קשר לטומאת מת (ראו
הסעיף הבא) ,אין להניח שההיטהרות הנדרשת מן הבא אל המקדש נקשרת ,אליבא דפילון,
דווקא לפסוקי במדבר יט.
ראו לעיל ,פרק ב ,ב ,1ובפרק זה ,א.2
] [ 209
