Page 223 - ורד נועם סופי לאתר
P. 223

‫יוסף בן מתתיהו ופילון‬

‫עדות בעלת השלכות מרחיקות לכת‪ .‬לאור הלכה זו‪ ,‬נראה שלמרות ההקפדה‬
‫העצומה על הטהרה בחיי החולין‪ ,‬ובכלל זה על ‘טהרת קודש'‪ ,‬כל אדם בימי‬
‫הבית נחשב למעשה טמא מת לעניין הכניסה אל הקודש‪ ,‬ממש כבזמן הזה!‬
‫עלייה למקדש לא יכלה לעולם להיעשות באופן ספונטני‪ ,‬אלא לאחר שבעה‬
‫ימי המתנה‪ .‬ועוד‪ ,‬עולה מכאן שהשימוש באפר פרה אדומה היה המוני‪ ,‬והוזקקו‬
‫לו כל הבאים למקדש‪ ,‬תמיד‪ .‬גזרה כזאת יכולה לכאורה להתקבל על הדעת על‬
‫רקע החומרה הגדולה בטומאת המת ובספקותיה‪ ,‬כגון ההרחבה העצומה של‬
‫מושג האהילה‪ ,‬טומאת התהום וטומאת בית הפרס וכיוצא בהן‪ .‬ועם זה‪ ,‬מעולם‬
‫לא עלה זכרו של נוהג כזה במקור אחר‪ .‬ועוד‪ ,‬כיצד יתפרשו הלכות כגון ‘אין‬
‫אדם ניכנס לעזרה ולעבודה אפילו טהור עד שהוא טובל [ולא‪'":‬עד שהוא מזה"]'‬
‫(משנה‪ ,‬יומא ג ג)‪ ,‬או החובה לציין את הקברים קודם העלייה לרגל (שקלים א‬
‫א)‪ ,‬אם כל הנכנסים למקדש נחשבו טמאי מתים ממילא‪ ,‬וחויבו בכל תהליך‬

                                                 ‫ההיטהרות החל על טמא מת?‬
‫מסתבר יותר להניח‪ ,‬כדעת היינמן ואחרים‪ ,‬שעולי הרגל מחוצה לארץ‬
‫הם שחויבו בהיטהרות כזאת מחמת הספק בבואם לירושלים‪ ,‬שהרי לא יכלו‬
‫להיטהר במקומות מושבם‪ 109,‬או מחמתה של טומאת ארצות העמים‪ ,‬שדינה‬
‫כטומאת מתים‪ .‬אפשר שפילון לא היה מודע למקורה של התקנה‪ ,‬ופירש את‬
‫ההיטהרות הסיטונית מספק טומאת מת‪ ,‬שהוטלה על העולים לרגל מחוץ‬
‫לארץ טרם כניסתם למקדש‪ ,‬פירוש עממי רווח‪ .‬הוא לא הבין שהמדובר דווקא‬
‫בחובתם של יהודי חוצה לארץ‪ ,‬ותפס שהיא חלה על הכול‪ .‬ועוד‪ ,‬נעלם ממנו‬
‫שורשו של הטקס בטומאת המת‪ ,‬והוא פירש אותו כמתחייב מעצם הכניסה‬
‫אל הקודש‪ 110.‬אמנם ההזאות בשלישי ובשביעי נזכרות גם בפסקה הנידונה‬
‫כאן (ג‪ )205 ,‬בהקשר מפורש של טומאת מת‪ 111.‬ואולם הניסוח במקומנו מלמד‬
‫שפילון סבר שהזאות אלה נוהגות‪ ,‬מטעמים אחרים‪ ,‬גם בכל אדם טהור הבא אל‬
‫המקדש‪ ,‬בלא כל קשר לטומאת מתים‪ .‬איתור השורש הרעיוני של מי הפרה‪,‬‬

‫‪ 	109‬היינמן‪ ,‬פילון‪ ,‬עמ' ‪ ;26‬לאונהארדט‪ ,‬פולחן יהודי‪ ,‬עמ' ‪ .266‬כך עולה גם מדברי סנדרס‪,‬‬
‫הלכה‪ ,‬עמ' ‪ .263‬ד"ר ישראל רונן העירני שהיינמן‪ ,‬שלא כחוקרים מובהקים אחרים של‬
‫פילון‪ ,‬מיעט במידת היכרותו של פילון את מסורת ארץ–ישראל‪ ,‬ואפשר שמכאן נגזרת‬
‫פרשנותו‪ ,‬התולה גם את המסורת הנידונה בחובה ילידת הנסיבות של בני חוצה לארץ ולא‬

                                                  ‫בהלכה נשכחת של יהודי ארץ–ישראל‪.‬‬
‫‪ 1	 10‬לדעת היינמן השפיע עליו בהקשר זה גם המנהג היווני של טבילה לפני כניסה למקדשים‪.‬‬
‫‪ 	111‬ראו לאונהארדט‪ ,‬עמ' ‪ ,266‬שהסיקה מכך שפילון לא ניתק לגמרי בין טומאת המת לטהרה‬

                                                                            ‫במי החטאת‪.‬‬

                                 ‫] ‪[ 213‬‬
   218   219   220   221   222   223   224   225   226   227   228