Page 224 - ורד נועם סופי לאתר
P. 224
פרק ג
ב'על המקריבים' (א 262 ,ואילך) ,בהקשר של הקודש והקרבן ,במנותק לגמרי
מטומאת המת ,מעיד כמאה עדים על תפיסה זו .יוסף א' באומגרטן קשר את
הרחבתה של חובת ההזאה של מי נדה אצל פילון להרחבה דומה בספרות
קומראן .הוא הראה שכמה קטעים קומראניים מזכירים מי נדה גם בהקשרן של
טומאות גניטליות ,ומצא רמזים להרחבה כזאת גם במקרא112.
פילון הפקיע את ריטואל ההיטהרות של טמא מת לא רק מהקשרו המידי,
כי אם גם מתפקודו ההלכתי בכלל .הוא העלה את מי החטאת למעלת ‘טופוס'
נושא מטען סמלי קבוע ,המייצג טהרה ,ענווה ומודעות לאינותו של האדם,
ושילב אותו אל תוך רשת צפופה למדי של הקשרים ריטואליים ,רעיוניים
וסיפוריים שמעולם לא הכילו אותו לכתחילה ,כגון חלום יעקב וסיפור יוסף.
קשה לנחש אם הרחבה הלכתית ,שראשיתה בהיסק מוטעה ,היא שהובילה
להרחבה הרעיונית ,או שמא להפך ,ההעצמה הסמלית של מי אפר הפרה
שבתה את פילון בקסמיה והובילה אותו לפריצת גבולות מפתיעה גם בהיבט
ההלכתי.
הדין השני שאין לו מקור בתורה הוא ההוראה לטמאים ‘שלא יגעו במאומה
עד אשר ירחצו במים ויכבסו את הבגדים שלבשו' ( .)206מכאן נובע ,שסמוך
לאחר הטומאה מחויב הטמא ברחיצה ובכיבוס שאינם מטהרים אותו כליל,
כמו הזאות של שלישי ושביעי המתירות כניסה למקדש (לעיל ,)205 ,אלא
רק מתירות לו מגע בחפצי חולין 113.הלכה זו מקבילה לדינם של ‘גבר ואישה
המתנים אהבים' ואינם מורשים לנגוע בדבר כשהם יורדים מיצועם ‘בטרם ירחצו
את בשרם ויזו עליו' 114.דין זה של טהרה מדורגת ,העומדת בין הטומאה המלאה
לבין ההיטהרות השלמה לקודש ,אינו נזכר בתורה ואף אינו מוכר בצורתו
זאת בספרות חז"ל 115,אבל נמצאו לו עקבות בהלכה הקומראנית ,בספרות
החיצונית ובממצא הארכאולוגי ,והוא טופל ביסודיות במחקר 116.מכיוון שאין
112באומגרטן ,טהרות ,עמ' .87-83
1 13בחיי משה ב( 225 ,א ,עמ' )315מסביר פילון במפורש שהטמאים לנפש בימי משה לא יכלו
להיטהר ולטבול באותו היום לשם הקרבת קרבן פסח .מכאן שהרחצה והכיבוס המידיים
אכן נועדו להתיר חולין ולא קודש .אכילת קודש מחייבת את התהליך המלא של שבעת
הימים (ראו שם.)231 ,
1 14חוקים ג( 63 ,ג ,עמ' .)100-99גם הנימוק לטומאה זו מקביל לנימוקו של פילון לטומאת
המת .ראו ההערות ל–ב ,1לעיל .על ההזאה הנזכרת בהקשר זה ראו הדיון בהערות ל–ב.2
1 15אף כי כמה מן החוקרים הקבילוהו לדין טבול יום אצל חז"ל ,ראו ההערה הבאה.
1 16מילגרום העיר על תופעה זו במגילת המקדש .י' באומגרטן הוכיח השערה זו מתוך קטע
] [ 214
