Page 65 - ורד נועם סופי לאתר
P. 65
טומאה וטומאת מת במקרא
שהיא תלויה במובהק בנאמר בפרק יט .מצד העניין נזכרים גם כאן שבעת ימי
הטומאה ,ההיטהרות בשלישי ובשביעי ,הטיהור ב'מי נדה' ,טיהור בני האדם
והכלים ,וכיבוס הבגדים .מצד הניסוח בולט השימוש בלשונות של במדבר יט:
‘כל הרג נפש וכל נגע בחלל'; ‘תתחטאו'‘ ,יתחטא'; ‘זאת חקת התורה'; ‘מי נדה'.
עם זאת יש בפרשה זו גם תוספת ושינוי( :א) בראש הפרשה נפרטו חומרים
אורגניים שדווקא מהם נעשו הכלים הזוקקים ‘חיטוי' :בגד ,עור ,עזים ועץ( .ב)
נזכר כאן גם ‘הרג נפש' ולא ‘נגע' בלבד .אפשר שהורג אינו אלא מקרה פרטי
של נוגע ,אבל אפשר גם לפרש זאת כהרחבה ,שעל פיה גם ההורג בחרב נחשב
נוגע ,ומכאן משתמע שאף ‘נוגע על ידי חיבורו' ,כפי שניסחו זאת חז"ל ,כלומר
כל מגע עקיף במת — מטמא 126.פרשנות מרחיקת לכת יותר עשויה להסיק
מכאן ש'אפילו זרק בו החץ והרגו' טמא ,כלומר שהריגת אדם מטמאת גם בלא
מגע כלל( 127.ג) הכתוב כאן מלמד שחללי מדיין מטמאים את לוחמי ישראל.
ועוד ,אף השבויים הנכרים (‘אתם ושביכם') מחויבים בטיהור 128.מכאן שפרשה
זו מפרשת את מה שנסתם ואולי נרמז בלבד באחותה 129:הנכרי המת מטמא
והנכרי החי (או לפחות זה המוחזק ברשותו של ישראל כשבוי ואולי גם כעבד)
נטמא במת וזוקק טיהור ככל משפטו של ישראל( .ד) בפרשה זו ,כמו בבמדבר
ה א-ד ,משולחים הטמאים ממחנה ישראל ,שלא כמו במתואר בפרק יט ,שם
נשאר הטמא במקומו 130.יש שתירצו תופעה זו בהבדלי נסיבות בין תנאי מדבר
ומלחמה לבין חיי יישוב רגילים ,ויש שזיהו כאן את רישומן של שתי מגמות
1 26ראו ליכט ,במדבר ג ,עמ' .122
1 27חז"ל קיבלו את הפרשנות הראשונה ודחו את השנייה .ראו ספרי במדבר קכז (עמ'
.)165-164
1 28המדרש התנאי דחה מסקנה זו בשתי ידיים' :מה אתם בני ברית ,אף שביכם בני ברית',
ספרי במדבר קנז (עמ' .)212ראו גם רש'י על אתר .אבן עזרא מפרש גם כאן (לא ,יט) וגם
לעיל ,יט י (‘ולגר הגר בתוכם') ,שחובת הנכרים במקרים אלה להיטהר כישראל נובעת
מקרבתם למקום שכינה ,אם בארץ–ישראל בכלל (פרק יט)‘ :בעבור היות ארץ ישראל
קדושה כי הכבוד שם' ,אם במחנה המלחמה (פרק לא)‘ :בעבור הכבוד השוכן בתוכם'.
הרמב"ן פירש שטיהור ה'שבי' משמעו טיהור בגדיהם וכליהם של השבויים (פס' יט ,ד"ה
‘אתם ושביכם') .דיון מפורט ראו להלן ,פרק ד ,ב.1
129ראו הדיון בשאלה זו לעיל ,לאור במדבר יט ,וראו להלן ,פרק ד ,שם.
1 30כדי להימלט מקושי זה פירש כאן רש'י ,פס' יט ,ד"ה 'מחוץ למחנה'' :שלא יכנסו לעזרה',
ובפס' כד ,ד"ה 'אל המחנה'' :למחנה שכינה'! הרמב"ן מפרש שהיציאה מן המחנה הייתה
מטעמים מעשיים' ,כדי שלא יטמאו את העם' (פס' כג).
] [ 55
