Page 62 - ורד נועם סופי לאתר
P. 62

‫פרק א‬

‫את תוכנם מטומאה (טו)‪ .‬מתוך הלשון ‘וְ ֹכל ּ ְכ ִלי ָפתּו ַח ֲאׁ ֶשר ֵאין ָצ ִמיד ּ ָפ ִתיל ָע ָליו‬
‫ָט ֵמא הּוא' (פס' טו)‪ ,‬משתמע שכלי סגור טהור גם בפני עצמו‪ ,‬כלומר מחמת‬
‫שתוכנו אינו נטמא‪ ,‬אף הוא עצמו אינו טמא‪ .‬אם כן‪ ,‬נראה שתפיסת חז"ל‬
‫בנוגע לכלי הנטמא ‘מאווירו' או ‘מטמא מתוכו' ולא מאחוריו נובעת מפשט‬

                                                                  ‫הפסוקים‪108.‬‬
‫טומאה משנית — טומאת המת מידבקת‪ ,‬ומי שנטמא מטמא אחרים‪ ,‬אבל רק‬

                                  ‫טומאת ערב קלה (פס' כב‪ ,‬וכן ויקרא כב ד)‪.‬‬
‫יש להעיר על עוד כמה מאפיינים של טומאת המת המקראית‪ ,‬שחלקם מייחדים‬
‫אותה ממערכות טומאה וטהרה עתיקות אחרות‪( 109:‬א) ה ִקרבה המשפחתית אל‬
‫המת איננה חשובה לעניין הטומאה‪ .‬קרובי המשפחה אינם טמאים‪ ,‬אלא אם כן‬
‫נגעו במת או היו עמו באהל‪( .‬ב) כל המתים מטמאים במידה שווה — אין הבדלי‬
‫מעמד‪ ,‬גיל או מגדר‪( .‬ג) אין חשיבות לאורך זמן השהייה עם המת‪ .‬גם הנכנס‬
‫לרגע אל האוהל נטמא‪( 110.‬ד) הפסוקים אינם מבחינים בין מת ישראל למת נכרי‪.‬‬
‫לדעת מרטין נות וברוך א' לוין‪ ,‬משתמע מן הלשונות ‘לכל נפש אדם'; ‘אדם'‬
‫(פס' יא‪ ,‬יד)‪ ,‬שכוונת הכתוב אוניברסלית‪ ,‬וכבר קדמם ר' אברהם אבן עזרא‪111.‬‬
‫כך אמנם מתפרשים הדברים במקרא גופו בפרשת מלחמת מדיין וכן בנבואת‬
‫יחזקאל‪ ,‬כפי שנראה להלן; (ה) לפי פשט הכתוב‪ ,‬השהייה בטומאת מת במחנה‬
‫מסכנת את המשכן מרחוק‪ ,‬גם בלא כניסה לתוכו‪( 112.‬ו) הנטהר מטומאת מת‬
‫אינו חייב קרבן‪ ,‬להבדיל מכל הנטמאים בטומאות חמורות המפורטים בויקרא‬
‫יא‪-‬טו‪ .‬היו שסברו שהדבר מלמד על מקור נבדל של פרשתנו‪ 113.‬אחרים הציעו‬

‫‪ 1	 08‬ראו למשל תוספתא‪ ,‬כלים בבא קמא ו ב (עמ' ‪ ;)575‬ספרא שמיני פרשה ז‪ ,‬ה‪-‬ו (נג ע"ד)‪.‬‬
‫‪ 1	 09‬סקירות של ספרות מחקר על תופעות מקבילות של טומאת מת בתרבויות שונות‪ ,‬עתיקות‬
‫כחדשות‪ ,‬ערכו למשל מילגרום‪ ,‬ויקרא‪ ,‬עמ' ‪ ;1004-1000 ,768-766‬גריי‪ ,‬במדבר‪ ,‬עמ'‬

         ‫‪ ;247-243‬ליכט‪ ,‬במדבר ב‪ ,‬עמ' ‪ ;185-184 ,177-175‬לוין‪ ,‬במדבר א‪.474-472 ,‬‬
                                              ‫‪ 	110‬על כל אלה ראו ליכט‪ ,‬במדבר ב‪ ,‬עמ' ‪.175‬‬

‫‪ 	111‬ראו אבן עזרא לפס' יא‪ ,‬ד"ה 'לכל נפש אדם'‪ .‬נות‪ ,‬במדבר‪ ,‬עמ' ‪ ;141‬לוין‪ ,‬במדבר א עמ'‬
‫‪ .457‬נות הצביע גם על הפנייתה של חוקת הפרה האדומה אל ה'גר הגר בתוכם' (פס' י)‪.‬‬

                                                                   ‫ראו להלן‪ ,‬פרק ד‪ ,‬ב‪.1‬‬
‫‪ 	112‬ראו ביכלר‪ ,‬מחקרים‪ ,‬עמ' ‪ ;265‬ליכט‪ ,‬במדבר ב‪ ,‬עמ' ‪ ;179‬קנוהל‪ ,‬מקדש‪ ,‬עמ' ‪ ;89‬רייט‪,‬‬
‫ספקטרום‪ ,‬עמ' ‪ 166 ,159‬בהערה; לוין‪ ,‬במדבר‪ ,‬עמ' ‪ ;469 ,466 ,457‬קלוונס‪ ,‬טומאה‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ;25‬כהנא‪ ,‬זוטא דברים‪ ,‬עמ' ‪ ;201‬ברויאר‪ ,‬איסור טומאה‪ ,‬עמ' ‪ ;48-47‬מילגרום‪ ,‬ויקרא‪,‬‬

                                                                                ‫עמ' ‪.311‬‬
‫‪ 1	 13‬ראו למשל גריי‪ ,‬במדבר‪ ,242 ,‬הרומז כי יש לראות בהיעדר הקרבן סימן לקדמותה של‬

                                 ‫] ‪[ 52‬‬
   57   58   59   60   61   62   63   64   65   66   67