Page 57 - ורד נועם סופי לאתר
P. 57

‫טומאה וטומאת מת במקרא‬

‫את השימוש הייחודי‪ ,‬המורכב והמסתורי באפר הפרה האדומה‪ ,‬המוכן בהקפדה‬
                                ‫וברוב טקס דווקא לצרכיה של הטומאה הזאת‪.‬‬

‫מצד אחר ניכרת גם קּולה בטומאת המת לעומת טומאות חמורות אחרות‪.‬‬
‫מילגרום הצביע על שלושה מאפיינים של קולה זו‪ )1( :‬טמא המת אינו מורחק‬
‫מן המחנה;‪ )2( 86‬אין הוא נדרש לרחוץ ביום הראשון של שבעת ימי טהרתו‪ ,‬כמו‬
‫שנדרש המצורע; (‪ )3‬לעומת הזב‪ ,‬הזבה והמצורע‪ ,‬המביאים קרבן ביום השמיני‬
‫לטהרתם‪ ,‬טמא המת אינו מביא קרבן‪ ,‬וטהרתו נשלמת כבר בסוף היום השביעי‪.‬‬
‫בכך שווה טמא המת לנידה‪ ,‬שאף לה שבעת ימי טהרה בלא קרבן‪ ,‬ואף היא אינה‬

                                 ‫מחויבת ביציאה מן המחנה לפי פשט הכתוב‪.‬‬
‫מילגרום סבור שהקלות אלה הן ביטוייה של רפורמה מקיפה שהנהיגו‬
‫‘המחוקקים הכוהנים' במושגי הטומאה של המזרח הקדום בכלל‪ ,‬ובטומאת המת‬
‫בפרט‪ .‬חקיקה חדשה זו ביקשה להכחיש את כוחה של הטומאה הדמונית של‬
‫הגופה‪ ,‬כפי שנתפסה בכל הדתות הפגניות ובאמונה העממית בעת ההיא‪ .‬לפיכך‬
‫צומצם במידה ניכרת כוחה לטמא‪ ,‬הן על ידי אי–הרחקה של הטמא מהמחנה‪ ,‬הן‬
‫על ידי ביטול כוחה האוטומטי של הגופה‪ ,‬הנמצאת אי שם בתוך המחנה‪ ,‬לטמא‬
‫את הקודש‪ .‬תפיסה זו ָמחקה את הצורך בהבאת קרבן חטאת על ידי המיטהר‪,‬‬
‫שהרי הקודש לא נטמא‪ 87.‬לשיטתו של מילגרום‪ ,‬גם הזיית אפר הפרה הוא שריד‬
‫יחיד של טקס קדם–ישראלי של גירוש טומאה‪ 88,‬טקס שהשתנה לפי הערכים‬
‫הישראליים והותאם אל מערכת הקרבנות הישראלית‪ .‬שינויים אלה ניכרים‪,‬‬
‫לדעתו‪ ,‬גם מתוך השוואה אל שרידיה של תפיסה מחמירה יותר בענייני טומאת‬

‫מילגרום‪ ,‬פרה‪ .‬ראו גם מילגרום‪ ,‬ויקרא עמ' ‪ .278-270‬ראיות להנחה שטמאי המתים לא‬             ‫‪8	 6‬‬
‫יצאו מן המחנה ראו שם‪ ,‬עמ' ‪ .276‬עוד על שילוח מן המחנה וההוראה ההפוכה בבמדבר‬
                                                                                        ‫‪	87‬‬
                                          ‫ה ב ראו דיוננו לעיל‪ ,‬ב‪ ,5‬וכן להלן‪ ,‬פרק ב‪ ,‬ה‪.‬‬  ‫‪8	 8‬‬
‫בהתאם לשיטתו של מילגרום בדבר טיבו ומשמעותו של קרבן החטאת; ראו מילגרום‪,‬‬

                                       ‫חטאת; הנ"ל‪ ,‬מקדש; הנ"ל‪ ,‬ויקרא‪ ,‬עמ' ‪.292-253‬‬
‫מילגרום סבור שראשיתו של טקס הפרה האדומה‪ ,‬כמו של טקסים דומים — טיהור‬
‫המצורע ושילוח השעיר ביום הכיפורים — בריטואלים קדמונים של גירוש טומאה דמונית‪.‬‬
‫המטמורפוזה הישראלית רוקנה אותם כליל מתוכנם המאגי–הפגני המקורי‪ ,‬אלא שבטקס‬
‫הפרה האדומה חל שינוי מרחיק לכת יותר‪ ,‬שכן ממנו‪ ,‬להבדיל משני הטקסים האחרים‪,‬‬
‫כבר נמחק האקט של שילוח החי הנושא את הטומאה‪ .‬לעומתו‪ ,‬ראו לוין‪ ,‬במדבר‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ,472-468‬שפירש את טקס הפרה האדומה כטקס סימפתטי‪ ,‬המסמל את המוות ופועל‬

                                                     ‫לאור העיקרון הפולחני של תחליף‪.‬‬

‫] ‪[ 47‬‬
   52   53   54   55   56   57   58   59   60   61   62