Page 55 - ורד נועם סופי לאתר
P. 55

‫טומאה וטומאת מת במקרא‬

‫לתרץ את אסונותיו של הנטמא‪ .‬בשונה מן הטאבו המוכר בתרבויות אחרות‪,‬‬
‫הטומאה המקראית איננה משמשת אמצעי למניפולציה‪ ,‬להדרה ולשליטה‬
‫חברתית‪ ,‬ותכליתה להגן על הקודש בלבד‪ .‬הטומאה של ספרי ויקרא ובמדבר‬
‫לעולם אינה מופנית להרחקה בין מעמדות וגזעים‪ ,‬זרים וילידים‪ .‬דגלס חזרה‬
‫בה מן הטענה בדבר הפונקציה החברתית–ההייררכית של דיני הטומאה בישראל‬
‫הקדום‪ ,‬והתפעלה מן השוויוניות יוצאת הדופן של שיטת הטהרה הישראלית‪.‬‬
‫הכול נטמאים והכול יכולים להיטהר‪ ,‬והמקרא מדגיש שאף החריגים בחברה‪,‬‬

                               ‫כגון העני והגר‪ ,‬שותפים לאותם כללים עצמם‪.‬‬
‫מפליא לגלות כיצד מן המבט המכליל של ‘טוהר וסכנה'‪ ,‬שתפס את המקרא‬
‫כדוגמה אחת מני רבות של טומאה טקסית‪ ,‬הגיעה דגלס לבסוף אל הטענה‬
‫ההפוכה‪ ,‬שהטומאה המקראית מתפלמסת עם שיטות טומאה אחרות‪ .‬שיטות‬
‫קדומות משוערות אלה רווחו להשערתה בקרב ‘תרבות המובלעת' (‪enclave‬‬
‫‪ )culture‬היהודית בבבל‪ ,‬שבתוכה נוצרו גרעיני הספרים ויקרא ובמדבר‪ ,‬והן‬
‫כוונו נגד מהגרים וזרים וייחסו להם טומאה‪ .‬מנגד‪ ,‬אופייה של קהילת מיעוט‬
‫זו גם הכתיב את השוויוניות בתוך גבולות הקהילה‪ ,‬כפי שהיא עולה מחוקי‬
‫הטומאה הישראלית בספרי התורה האלה‪ .‬ואולם מחוקקים כוהניים בעלי‬
‫תפיסה הייררכית והשקפות אנטי–קסנופוביות‪ ,‬שהנהיגו את הקבוצה הזאת‪,‬‬
‫קבעו בשלב שני כללים סובלניים ופתוחים החוצה‪ ,‬המשמיעים שמקור הטומאה‬
‫בגוף ובע ֵברה‪ ,‬מחוללי טומאה המשותפים לכול‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬ב'במדבר'‬
‫טוענת דגלס‪ ,‬שצמצומה של הטומאה אל הקודש‪ ,‬והאוניברסליזציה של מחוללי‬
‫הטומאה — הגוף והעברה — הן חלק מתכנית כוללת של ארגון ורציונליזציה‬

                        ‫של הפילוסופיה של היהדות בידי מחוקקים כוהניים‪80.‬‬
‫תפיסות אלה בדבר חקיקה דתית ייחודית‪ ,‬מתוכננת לפרטיה ורציונלית‪,‬‬
‫רחוקות למדי מן התאוריה האוניברסליסטית והספונטנית המוצעת ב'טוהר‬
‫וסכנה'‪ .‬אף שספרה של דגלס על במדבר מצהיר על פרשנות מנקודת מבט‬
‫אנתרופולוגית‪ ,‬נוצר אצל הקורא הרושם של מעתק דיסציפלינות; מן‬
‫האנתרופולוגיה בשנות השישים של המאה העשרים‪ ,‬אל חקר המקרא מזווית‬
‫סוציולוגית‪ ,‬ספרותית והיסטורית בשנות התשעים‪ 81.‬נדמה גם שקולו הסמכותי‬

                                                     ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.159-153 ,61 ,26-25 ,21‬‬  ‫‪8	 0‬‬
‫יש אירוניה מסוימת בעובדה שמעתק מתודולוגי זה של דגלס מייצג תנועה הפוכה מזו‬             ‫‪	81‬‬
‫של חקר המקרא‪ ,‬חקר הדתות וחקר התרבות בכלל בסוף המאה העשרים ובתחילת המאה‬
‫העשרים ואחת‪ .‬אלה פונים מן הפילולוגיה וההקשרים ההיסטוריים אל האנתרופולוגיה‬

‫] ‪[ 45‬‬
   50   51   52   53   54   55   56   57   58   59   60