Page 56 - ורד נועם סופי לאתר
P. 56
פרק א
של מילגרום מהדהד מבין התובנות החדשות .הטומאות הקשורות למוות
מנומקות אף הן ב'במדבר' של דגלס באופן קרוב בהרבה משהיו ב'טוהר וסכנה'
לשיטתו של מילגרום .העיקרון המנחה אינו עוד פגיעה בשלמות וחריגה
מגבולות ,כמו ב'טוהר וסכנה' .ההפך הוא הנכון‘ :ראוי לציון כמה מעט משתמש
המקרא בפוטנציאל ההסמלה של הגוף האנושי'82.
דגלס מציינת שאין המקרא מטמא את היוצא מן הגוף בכלל ,כגון רוק,
דמעות או צואה ,ואינו משתמש בניגודי ימין–שמאל ולמעלה–למטה בגוף,
כמקובל בתרבויות אחרות .בספרה ‘במדבר' מציעה דגלס ,שהנימוק לטומאות
במקרא בכלל הוא דחייה של כל הקשור למוות ,עקב הזיהוי של קוטב החיים עם
אלוהי ישראל וקוטב המוות עם האלים הפגניים ופולחנם83.
ד .מעמדה של טומאת המת בין שאר הטומאות
מה מקומו של המת בין גורמי הטומאה החמורה האחרים? לכאורה עולה מן
הכתוב שטומאת המת ‘היא גם לפי המקרא הטומאה החמורה ביותר' 84,כפי
שהוגדר בהלכה התנאית 85.ראינו לעיל שרבים ממנמקי הטומאה המקראית
תולים את גילוייה דווקא במוות ,ורואים בטומאות האחרות תופעות קרובות אל
המוות או נגזרות ממנו .חומרתה היתרה של טומאת המת עולה גם מדיניה כפי
שהוגדרו בפשט הכתוב .המת הוא מקור הטומאה היחיד המטמא טומאת שבעה
בדרך של מגע בלבד ,ואילו הטומאות החמורות האחרות מטמאות את האדם
בדרך של יציאה מגופו או הופעה על עורו .יתרה מזאת ,המת מטמא אפילו את
המצוי עמו באוהל ,בלא כל מגע .שלא כמו בעלי חיים ,שרק בשרם מטמא ,יש
טומאה באדם מת גם בקברו ובעצמותיו .ומעל הכול ,רק טומאת המת מצריכה
וחקר התרבות ,וזאת במידה רבה בהשפעת עבודתה המוקדמת של דגלס עצמה .ראו 8 2
אילברג–שוורץ ,הפרא ,בעיקר במבוא ,עמ' .28-1 83
דגלס ,במדבר ,עמ' ,156-155התרגום שלי. 8 4
שם ,עמ' .24
85
קויפמן ,תולדות ,א ,עמ' ;541ראו גם ליכט ,במדבר ב ,עמ' ;175פרימר–קינסקי ,עמ'
;400-399לוין ,במדבר ,עמ' ;469-468 ,457אילברג–שוורץ ,הפרא ,עמ' ;184הרינגטון,
טומאה ,עמ' .69
'חמור מכולם המת' ,משנה ,כלים א ד .ואולם בהלכה התנאית יש גם פנים אחרים .ראו
להלן ,פרק ב ,ה.5
] [ 46
