Page 53 - ורד נועם סופי לאתר
P. 53

‫טומאה וטומאת מת במקרא‬

‫המאפיינים את השלב הפרימיטיבי בהתפתחות הדתית‪ ,‬טרם התקדמותה אל‬
‫הפנימי והרוחני‪ .‬דגלס מבהירה שהמשמעות והאתיקה אינן נעדרות מן הפולחן‬
‫הפרימיטיבי‪ ,‬כשם שמושגי זיהום טקסיים–סימבוליים אינם נעדרים מן הקודים‬
‫התרבותיים המודרניים‪ 69.‬היא מקבילה בין מושגי הטומאה והלכלוך‪ ,‬ומגדירה‬
‫את הלכלוך כחומר שיצא אל מחוץ למקומו הנכון‪ ,‬ולפיכך כביטוי של חציית‬

                                        ‫גבולות ופריצת קטגוריות מקובלות‪70.‬‬
‫מסקנתה היא‪ ,‬שחוקי זיהום עשויים להיות מו ָבנים רק מתוך הכרה של‬
‫מבנה החשיבה הכולל של תרבות נתונה‪ ,‬על מערכות החוקים והמיונים‬
‫שלה‪ .‬את הקדושה המקראית היא מגדירה כשלמות‪ ,‬אחדות‪ ,‬סדר והבחנות‬
‫בין קטגוריות‪ 71.‬ואילו הטומאה מייצגת את אי–הסדר ופריצת גבולותיו של‬
‫השלם‪ ,‬ועל כן היא נושאת גם משמעות של כוח ושל סכנה‪ 72.‬אשר על כן‪,‬‬
‫דגלס מפרשת את עקרון הכשרות של בעלי החיים כהתאמה מוחלטת לקטגוריה‬
‫שלהם‪ ,‬הנקבעת לפי עקרונות המיון של סיפור הבריאה‪‘ .‬המינים הטמאים הם‬
‫אלה שהתאמתם לקטגוריה אינה מלאה‪ ,‬או שהקטגוריה שלהם אינה מתיישבת‬

                                            ‫עם הס ֵכמה הכללית של העולם'‪73.‬‬
‫מאחר שהגוף האנושי מסמל את החברה‪ ,‬על הכוחות והסכנות המיוחסות‬
‫לה‪ ,‬הרי שולי הגוף‪ ,‬פתחיו והפרשותיו‪ ,‬המאיימים על תפיסתו ככוליות אחת‬
‫שלמה‪ ,‬מייצגים את הסכנות המאיימות על המבנה החברתי‪ .‬על כן הם‪ ,‬או חלקם‪,‬‬
‫נחשבים בתרבויות רבות ‘טומאה'‪ ,‬במגוון וריאציות‪ ,‬הנגזרות מאופיין של חברות‬

                                                        ‫דגלס‪ ,‬טוהר‪ ,‬עמ' ‪.96-83 ,53-33‬‬    ‫‪6	 9‬‬
                                                                        ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.65-61‬‬   ‫‪	70‬‬
                                                                                         ‫‪7	 1‬‬
‫שם‪ ,‬עמ' ‪ .81-74‬מן הראוי לציין‪ ,‬כי בצד הקסם שבהכללה‪ ,‬לוקה הדיון בשטחיות מסוימת‪.‬‬
‫דגלס מערבת יחד טומאה‪ ,‬איסור (כלאים ושעטנז) והרחקה מן הקודש (כוהן בעל מום‬                 ‫‪	72‬‬
‫וקרבן בעל מום)‪ .‬מפוקפק בעיני גם הניסיון לפרש את דין החוזרים מעורכי המלחמה‬                ‫‪	73‬‬
‫(דברים כ ה‪-‬ז‪ ,‬דגלס‪ ,‬טוהר עמ' ‪ )77-76‬באמצעות מערכת המושגים של שלמות וקדושה‪,‬‬
‫שאין עניינם לכאן‪ .‬ראו גם הטענה החדשה‪ ,‬בהקדמה לתרגום העברי (עמ' ‪ )12‬בדבר‬
‫האנלוגיה בין הבהמות המותרות בהקרבה לאלה המותרות באכילה‪ ,‬שאינה מביאה בחשבון‬
‫את ההתייחסות המקראית המפורשת לצבי ולאיל‪ ,‬המותרים באכילה אף שהם אסורים‬

        ‫בהקרבה (דברים יב)‪ .‬ראו גם ביקורתו של מילגרום‪ ,‬ויקרא‪ ,‬עמ' ‪.1001 ,721-719‬‬
                                                             ‫דגלס‪ ,‬טוהר‪ ,‬עמ' ‪.121-117‬‬

‫שם‪ ,‬עמ' ‪ .79‬אופן המיון של בעלי החיים הוא לפי מקום מחייתם‪ ,‬בארץ‪ ,‬במים או בשמים‪.‬‬
‫החריגות מן הס ֶכמה מתבטאות באופן תנועה חריג מן המקובל באותה קטגוריה‪ .‬ראו שם‪,‬‬

                                                                             ‫עמ' ‪.81-78‬‬

‫] ‪[ 43‬‬
   48   49   50   51   52   53   54   55   56   57   58