Page 49 - ורד נועם סופי לאתר
P. 49

‫טומאה וטומאת מת במקרא‬

‫שימשה יסוד מרכזי בהבנתו של יחזקאל קויפמן את הטומאה המקראית‪ .‬קויפמן‪,‬‬
‫בעקבות מחקריו של וו' רוברטסון סמית‪ ,‬ראה בחוקי הטומאה המקראיים אחד‬
‫מביטוייה של המהפכה התאולוגית שחולל המונותאיזם הישראלי‪ .‬בעולם‬
‫האלילי הייתה הטומאה כוח עצמאי דמוני מזיק‪ ,‬גורם רעה ומחלה לבני אדם‪,‬‬
‫אבל גם אויב מסוכן לאלוהות הפגנית‪ .‬בין האלוהי והדמוני–הטמא התחוללה‬
‫מלחמה מיתולוגית של טוב ורע‪ 55.‬האידאה הישראלית החדשה ביטלה את עולם‬
‫הדמונים וטענה לעולם הנשלט בידי אל אחד‪ .‬היא שללה מן הפולחן כל מצע‬
‫מיתולוגי–מאגי‪ .‬פולחנה הושרש ‘לא בחיי האלוהות ולא בטבע ההוויה העל–‬
‫אלוהית [‪ ]...‬אלא בס ֵפרה של יחס האדם לאלוהים'‪ 56.‬לפיכך נטלה החקיקה‬
‫המקראית מן הסממנים המאגיים ‘את כוחם העצמאי‪ ,‬העל–אלהי‪ ,‬ועשתה אותם‬

                    ‫נושאים למצוות אלוהים‪ ,‬כלי חומר לגילוי רצונו וחסדו'‪57.‬‬
‫קויפמן ראה בפרטי הפולחן המקראי‪ ,‬ובדיני הטומאה והטהרה בכללם‪,‬‬
‫שרידים עתיקים של מאגיה קדומה‪ ,‬שנכבשו ונשתעבדו לאידאה הדתית החדשה‪.‬‬
‫זו שימרה מחד את החומר הפולחני העתיק ‘מהיותו חומר נוקשה‪ ,‬עתיק–שרשים‬
‫בנפש האדם‪ ,‬ששרושו קשה ביותר'‪ 58,‬אבל נאבקה מאידך בתפיסות שראו‬
‫בטומאה ביטוי של כוחות רשע דמוניים‪ ,‬ואשר ביקשו לסלקה באמצעות טקסים‬
‫מאגיים של גירוש שדים‪ ,‬ריפוי או פיוס‪ .‬החקיקה המקראית מקבלת אמנם את‬
‫קיומה של הטומאה כמהות ממשית הנוכחת בדברים‪ ,‬אבל היא נטרלה אותה‬
‫מכל סכנה לאל ואף לאדם‪ ,‬והפכה אותה מכוח למצב‪‘ ,‬כמעט מצב אסתטי–דתי‬
‫בלבד'‪‘ .‬כל הכח והפעולה נתרכזו ברשות הקדושה‪ .‬רשות הטומאה נהפכה כולה‬
‫צל‪ ,‬אין‪ ,‬תוהו‪ .‬אין שום כח שופע ממנה‪ .‬האל האחד נטל את כל השלטון'‪59.‬‬
‫מהפכה זו שללה מן הטומאה‪ ,‬לשיטת קויפמן‪ ,‬לא רק את הסכנה‪ ,‬אלא גם את‬
‫האיסור‪ .‬הטומאה עצמה לא נאסרה על ישראל אלא במידה שהיא פוגעת בתחום‬

‫קויפמן‪ ,‬תולדות‪ .‬רעיונות אלה והמובאים להלן הם מרכזיים בספר המונומנטלי כולו‪.‬‬                ‫‪5	 5‬‬
‫תיאור ממצה של הטומאה הפגנית ראו בכרך א‪ ,‬עמ' ‪ .408-403‬על טיבה של 'השכבה‬
‫המגית במקרא' ראו שם‪ ,‬עמ' ‪ .477-468‬על החוקה הפולחנית שבתורה ראו שם‪ ,‬עמ'‬                    ‫‪5	 6‬‬
‫‪ .588-532‬מושג הטומאה נידון בעיקר בעמ' ‪ .551-537‬סקירה וביקורת על משנתו של‬                  ‫‪	57‬‬
‫רוברטסון סמית ראו אצל דגלס‪ ,‬טוהר‪ ,‬עמ' ‪ .45-36‬על יחסו לטומאה המקראית ראו ניוזנר‪,‬‬           ‫‪5	 8‬‬
                                                                                          ‫‪5	 9‬‬
                                                                           ‫רעיון‪ ,‬עמ' ‪.9‬‬
                    ‫קויפמן‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .532‬ראו כבר אצל הופמן‪ ,‬ויקרא‪ ,‬א‪ ,‬עמ' רטז‪-‬ריז‪.‬‬

                                                                  ‫קויפמן‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.477‬‬
                                                                           ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.536‬‬
                                                                           ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.539‬‬

‫] ‪[ 39‬‬
   44   45   46   47   48   49   50   51   52   53   54