Page 81 - ורד נועם סופי לאתר
P. 81

‫טומאת המת בספרות קומראן‬

‫ומקברי הנביא [‪ 59.]...‬אמרו לו‪ ,‬והלא קיברי בני דוד (מתפנין)‪ 60‬וקיברי בני חולדה‬
‫היו בירושלם ולא נגע אדם בהן לפנותן מעולם? אמ' להן ר' עקיבה‪ ,‬משם ראיה‪,‬‬

            ‫מחילה היה שם ומשם היתה טומאה מקדדת ויוצאה לנחל קדרון'‪61‬‬

‫אנו רואים שבדורות האמוראים פינו קברים ממקומות יישוב ואף הקלו באיסורם‬
‫(‘הורה ר' אבא בר כהן‪ ,‬מקומו מותר בהנייה')‪ .‬הירושלמי מסב קּולה זו על מי‬
‫שקבר את מתו מלכתחילה בעיר (‘שקדמתו העיר')‪ ,‬שראוי לו שיקנסוהו ויתירו‬
‫לגמרי את מקום הקבר בהנאה‪ .‬גם תירוצו של רב חסדא בדבר הקבר הנתון בתוך‬
‫שבעים אמה ושיריים לעיר מלמד‪ ,‬שעל פי הבנתו נקבר המת מלכתחילה בקצה‬
‫העיר‪ ,‬ודאי לא בתוכה‪ .‬ועוד‪ ,‬כשהקבר מוקף משני רוחות‪ ,‬די במרחק הגדול של‬
‫שבעים אמה ושיריים כדי לפנותו‪ ,‬וכשהעיר עשויה כצורת האות גמא‪ ,‬אפילו‬

                                         ‫במרחק גדול מזה מפנים את הקבר‪62.‬‬
‫כיצד נפרש את הפער בין הקביעה שאין קוברים דווקא בערים מוקפות‬
‫חומה ובירושלים לבין הנוהג הרווח להרחיק את הקברים מכל עיר ועיר‪ ,‬ואפילו‬
‫לפנותם בדיעבד? לשיטת אלון‪ ,‬נאסרה הקבורה בכל הערים ‘מפני היישוב'‪,‬‬
‫ואילו בערים המוקפות נאסרה מפני הטומאה‪ 63.‬אבל בעיני נראה‪ ,‬שלפנינו‬
‫דוגמה לשניות המכוונת שנהגה בעולמם של חכמים כלפי הרחקת הטומאה‬
‫מחיי החולין‪ 64,‬והיא שהטעתה את ידין‪ .‬המנהג הרווח החמיר בהלכות טהרה על‬
‫כל היבטיהן והרחיב אותן גם אל חיי החולין‪ .‬ואולם בעולמם של התנאים‪ ,‬ונראה‬

‫בירושלמי נשמטו מחמת הדומות דברי ר' עקיבא‪' :‬ר' עקיבה אומר אף קבר המלך וקבר‬                  ‫‪	59‬‬
                                                                                 ‫הנביא'‪.‬‬   ‫‪	60‬‬
                                                                                           ‫‪	61‬‬
‫מן ההקשר ומכל המקבילות עולה שמילה זו אינה אלא שיבוש‪' .‬ודע דהתם בירושלמי‬                    ‫‪	62‬‬
‫נכתבה בטעות הרבה‪ ,‬והעיקר כמו ששנויה בתוספתא' (רד"ף לספרי דברים קפח‪ ,‬ג [עמ'‬                 ‫‪6	 3‬‬

                                                                                    ‫תה])‪.‬‬  ‫‪6	 4‬‬
                                                  ‫ירושלמי‪ ,‬נזיר ט ג‪ ,‬נז ע"ד (עמ' ‪.)1134‬‬
‫לא כך ראה זאת שיפמן‪ ,‬טומאת מתים‪ ,‬עמ' ‪ .137‬אבל ראו ביקורתה של הרינגטון‪ ,‬טומאה‪,‬‬

                                                                                 ‫עמ' ‪.71‬‬
‫אלון‪ ,‬השכבה‪ ,‬עמ' ‪ 109‬הערה ‪ .20‬אבל איסור קבורה בכל עיר עולה גם מן ההלכה בתוספתא‬
‫שנידונה לעיל (בבא בתרא א יא [עמ' ‪ ,)]132-131‬שעניינה‪ ,‬על פי הסיפא ('מחילה היתה‬
‫שם והיתה מוציאה טומאה לנחל קדרון')‪ ,‬בטומאה וטהרה דווקא‪ .‬ועוד‪ ,‬כשהמדובר בנוהג‬
‫עתיק ומושרש הקשור בהרחקת המתים‪ ,‬קשה מאוד לנמק את ראשיתו הלוטה בערפל‪,‬‬
‫ולהבחין בין טעמים היגייניים‪ ,‬מיסטיים והלכתיים ששימשו בתחילת ייסודו‪ .‬ראו גם דברי‬

                                                     ‫אלון עצמו‪ ,‬הלכות טהרה‪ ,‬עמ' ‪.173‬‬
                                              ‫שניות זו תיארתי במחקר אחר‪ ,‬נעם‪ ,‬טהרה‪.‬‬

‫] ‪[ 71‬‬
   76   77   78   79   80   81   82   83   84   85   86