Page 82 - ורד נועם סופי לאתר
P. 82
פרק ב
שגם בעולם הפרושי שקדם לו ,הקפידו שלא להציג מנהג זה כעיקר הלכה,
ושלא לסמוך אותו אל המקרא .מגמה זו ניכרת גם בנוגע להרחקת הקבורה:
ככל שהדברים אמורים באיסורים מפורשים ,ובעיקר באלה הנתלים בכתוב,
אכן מתקבל הרושם של היתר נרחב לקיים את טומאת המת במרחב החולין.
משנת כלים ,המונה את יסודות סולם הטהרה ,אינה מרחיקה את המת אלא מערי
חומה ומתחומים מקודשים מהן .גם דרשות ההלכה בעניין זה מצטמצמות לערי
לויים בלבד .אבל בפועל הקפיד הציבור הקפדה יתרה על הרחקת הקבורה מכל
היישובים .אפשר שהדבר נבע מקיומו של הקול המקראי התובע את הרחקת
הטומאה גם ממרחב החולין 65,ואפשר שביסודו התחשבות בכוהנים 66.במחקר
שייחדתי לעניין זה העליתי כמה נימוקים אפשריים ל'אסטרטגיה כפולה' זו
שנקטו חכמינו; בין אלה גם האפשרות שמגמת הניתוק של טהרת חולין מן
המקרא וההמעטה במעמדה העקרוני נולדו בחוגים פרושיים ,כתגובה פולמוסית
על החומרה היתרה בטהרה שנהגו בה זרמים חולקים ,ועל רקע נטייתם של
הללו לנעוץ את חומרותיהם בכתוב .ואכן בולטת הקפדתה היתרה של מגילת
המקדש להרחיק את הקבורה מכל מושבות החיים ,ואף הנטייה לתלות הרחקה
זו ,שאליבא דאמת אין לה כל מקור מקראי ,בפסוקים כמו ‘ולא תטמא את
הארץ'.
ידין מציין כי איסור הקבורה בערים נקשר לפרשת ערי הלויים הן במגילת
המקדש ,המהדהדת את פסוקיה של פרשה זו ,כפי שראינו לעיל ,הן בדרשת
ר' אבהו — ‘ומניין שלא יהו קוברין בערי הלוים ,ר' אבהו בשם ר' יוסי בר
חנינה "ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חייתם" — לחיים ניתנו ,ולא
לקבורה ניתנו' .דמיון זה עשוי לסייענו בשחזור גלגוליה של ההלכה .במגילת
המקדש עומדת פרשת ערי הלויים/ערי המקלט ברקעו של איסור כולל על
קבורה במקומות יישוב ,אולם ר' אבהו מדייק בדרשתו שהקבורה נאסרה
דווקא בתחום ערי הלויים .עם זאת ,נוכחנו לדעת שגם בעולמם של חכמים
נהגה בפועל הקפדה חמורה על הרחקת הקבורה מכל עיר ועיר .נראה לי שיש
לשחזר בבסיס דרשתו של ר' אבהו דרשה קדומה יותר ,שסמכה אל פרשת ערי
הלויים בתורה את האיסור הכללי העתיק על קבורה בתחום העיר .דרשה קדומה
זו — מעין ‘לחיים ניתנו ,ולא לקבורה ניתנו' — עומדת ברקע הניסוח במגילת
6 5לתיאור התופעה ולסקירה ביבליוגרפית ראו נעם ,טהרה.
6 6ההתרחקות מטומאת המת והרחקת המגורים מקברות מובאת אצל אלון כאחת הראיות
להרחבת תחומן של הלכות טהרה .אלון ,הלכות טהרה ,עמ' .173-172
] [ 72