Page 87 - ורד נועם סופי לאתר
P. 87
טומאת המת בספרות קומראן
שאינם מביאים את הטומאה הם המיעוט היוצא מן הכלל ,ודווקא משום שאינם
מתקיימים ,אינם קבועים במקומם וכיוצא בזה81.
העיקרון המקראי של טומאת אהל הורחב בעוד מובן :התורה מתארת
היטמאות של אדם וכלים במחיצת המת כשהם והוא נתונים תחת סוכך משותף.
סוכך זה הוא ה'אהל' .ואולם אצל חז"ל המת מטמא אדם וכלים בלא מגע ישיר
גם כשהוא מאהיל עליהם או כשהם מאהילים עליו ,בלא כל סוכך נוסף .המטמא
והמיטמא הפכו ,הם עצמם ,ל'אהלים'82.
כללו של דבר ,בעוד מגילת המקדש הסתפקה בהרחבה צפויה של נסיבות
הציווי המקראי מן האהל והמדבר אל הבית והעיר ,הרי ההלכה התנאית הרחיבה
את ה'אהל' המקראי לכלל הפשטה הלכתית גמורה .היא הפקיעה אותו מהגדרת
מקום מגורים ,נייד או קבוע ,והפכה אותו משם עצם לתיאור מצב העשוי לאפיין,
בנסיבות חולפות ,בני אדם ,בעלי חיים ,צומח ודומם בשעה שהם סוככים על
המת .תופעה זו תיאר בקצרה ניוזנר 83,וביתר הרחבה יעקב (ג'פרי) רובינשטין,
בצד הפשטות נועזות נוספות בעולמם של חכמים 84.הרחבה מושגית מרחיקת
לכת זו קיבלה גם ביטוי לשוני .גולדברג מצא כי הצורה ָא ֵהל ,כגון ‘מטמא/
מטמין ב ָא ֵהל' 85,המאפיינת את כתבי היד המנוקדים של המשנה ,וממנה נוצרה
צורת הריבוי ‘אהילות' ,אינה משקל אחר של ‘אהל' ,כי אם ‘מושג של פעולה
בהקבלה לביטוי "מגע ומשא" ,ובצורתה הדקדוקית אינה אלא פו ַעל בבינוני קל:
" ָא ֵהל" הוא כ"או ֵהל"' 86.לאמור ,ש ָמן של הלכות טומאת המת בכללותן 87,ושמה
כדעת ר' יהודה .ראו אפשטיין ,פרה ,עמ' 69הערה .1 81
ראו משנה ,אהלות ח ד-ה (עמ' .)66-63 8 2
ראו למשל משנה ,אהלות ג א (עמ' ;)24-23טו י (עמ' .)116-115ובספרי זוטא' :אין 8 3
במשמע אלא אדם מאהיל על מת טמא ,ומנ' את מרבה שהאהיל עליו המת ,ת"ל לו' "וטמא 8 4
שבעת ימים" (פס' טז)' (ספרי זוטא יט ,טז ,עמ' ;311ספרי זוטא גניזה ,עמ' .)221מקובי, 85
ריטואל ,עמ' ,18-16 ,14ראה במאפיין זה את אחד היסודות המוזרים ביותר ,ממבט ראשון, 86
של ה'אהל' התנאי ,והציע לו הסבר הנובע מתנועתה האנכית של הטומאה כפי שתיארוה 8 7
חז"ל.
בכמה מקומות .ראו למשל ניוזנר ,המשנה ,עמ' .104-103
רובינשטין ,קונספציות מופשטות ,בעיקר עמ' .40-34
ראו למשל משנה ,עדויות ג א; אהלות א ח (עמ' ;)9ב א (עמ' ;)12שם ג-ד (עמ' )19 ,17
ועוד הרבה.
גולדברג ,אהלות ,עמ' .2על האהל כפעולה ולא כחפץ ראו גם ניוזנר ,טהרות ,22 ,עמ'
,182אלא שהוא מייחס חידוש זה לר' עקיבא וקושר אותו להלכה נקודתית אחת.
ראו פסחים נ ע"א; חגיגה יא ע"א; יד ע"א ועוד.
] [ 77
