Page 263 - שלמה מלכו, חייו ומותו של משיח בן יוסף / מוטי בנמלך
P. 263

‫פרק ז ‪261‬‬

‫קושי אלא יש בה אף יתרון‪ ,‬שכן היא חושפת אותו לסודות שטרם נגלו למי שמצוי מחוץ‬
                                                ‫לעולמם של המקובלים היהודיים‪.‬‬

‫המפגש בין מלכו לאפיפיור‪ ,‬שהתקיים מחוץ לחומות העיר בסמוך לשובו של האפיפיור‬
‫באפריל ‪ ,1530‬ושבעקבותיו הוא קיבל את כתב ההגנה האפיפיורי‪ ,‬לא התקיים אפוא בחלל‬
‫ריק‪ .‬זה היה מפגש בין האפיפיור למקובל ומאגיקון שנהנה ממוניטין של מי שמסוגל לגלות‬
‫מידע אזוטרי בעל חשיבות מרובה מבחינה פוליטית‪ ,‬דתית והיסטורית — בדיוק סוג המידע‬
‫שאחריו התחקה קלמנט השביעי בתקופה זו‪ ,‬ובדיוק סוג המידע שגם אג'ידיו מוויטרבו‬
‫ניסה לחשוף‪ .‬מלכו היה אפוא המקובל והמאגיקון הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון‪ .‬קלמנט‬
‫ואג'ידיו לא היו בודדים בתמיכתם במלכו אלא חלק מסיעה של קרדינלים שתמכו בו וביססו‬
‫את מעמדו בחצר‪ .‬בינו לבין האפיפיור התקיימו יחסים “מקצועיים"‪ :‬מלכו סיפק לו יעוץ‬
‫ומידע ובתמורה העניק לו האפיפיור ביטחון והגנה‪ .‬נראה כי יחסים אלו העמיקו עם הזמן‬
‫והיו לידידות אישית‪ ,‬כפי שעולה ממאמציו הכבירים והכנים של האפיפיור להגן על מלכו‪151.‬‬
‫התגשמות תחזיותיו של מלכו על שיטפון ברומא‪ ,‬על רעידת האדמה בפורטוגל ועל‬
‫כוכב השביט שנראה בשמיה של רומא‪ ,‬חיזקו עוד יותר את הקשרים בינו לבין האפיפיור‬
‫ולגורמים נוספים‪ ,‬ובהם אף השגריר הפורטוגלי ברומא‪ 152.‬אולם הצלחה זו הביאה גם‬

                ‫להחרפה בהתנגדות אליו ובמאבק בו בתוך החברה היהודית ומחוץ לה‪.‬‬
‫את המאבק במלכו מתוך החברה היהודית הוביל מי שהיה ליריבו המר ביותר‪ ,‬יעקב‬
‫מנטינו‪ ,‬אשר הצליח לרתום למאבק זה גם אישים בכירים בחצר האפיפיורית‪ 153.‬הרקע‬
‫למאבקו של מנטינו במלכו אינו ברור‪ .‬השערות שונות הועלו בנוגע לטיבה של איבה נוראה‬
‫זו — המתח שבין מקובל לפילוסוף רציונליסט‪ 154,‬בין הוזה משיחי לראליסט המחושב‪ ,‬בין‬
‫רומא לוונציה ועוד — אולם השערות אלו לא רק שאינן מבוססות‪ ,‬אלא אף אינן מסבירות‬
‫את העוצמה האדירה של האיבה של מנטינו למלכו‪ ,‬ואת הצעדים החריפים שהוא נקט נגדו‪.‬‬

        ‫מלכו לעומת זאת הציג את העימות בינו לבין מנטינו כעימות על רקע אישי‪155:‬‬
‫ובהיותי בוינ"יציא"ה‪ ...‬היה שם איש בליעל והיה בעיני כאיש אמונים ושמו יעקב מאנטי"ן‬
‫יצ"ו [ישמרו צורו וגואלו] והוא רופא אליל כלו‪ .‬והיה לו ריב עם רופא אחד בן איש אפרתי‬
‫ושמו אליהו ורציתי לעשות שלום ביניהם ולא רצה‪ .‬והיה דעתו ללכת בבצר"ה (רומא)‪ ,‬ולא‬
‫הנחתיו באמרי לו כי קרוב יום אידם ממי המבול‪ .‬והלך לעיר אחרת באומרו שאינו רוצה לעמוד‬

          ‫בארץ עם אויביו‪ ,‬ובראותו כי היה לי אהבה עם הרופא הנזכר נהפך עלי לאויב‪.‬‬
‫‪ 1	 51‬לאחר שהגיע לוונציה שהה מלכו בביתו של גואידו ראנגון (‪ ,)Guido Rangon‬שהיה מנאמניו‬
‫של האפיפיור‪ .‬ראו‪ :‬להלן‪ ,‬ליד הערה ‪ 157‬ובהערה שם; ריינולדס‪ ,‬החצר האפיפיורית בגלות‪ ,‬עמ'‬

                                                                         ‫‪ 144‬ובהערה ‪.5‬‬
                                                                     ‫‪ 	152‬חית קנה‪ ,‬עמ' ‪.377‬‬

                                                                            ‫‪ 1	 53‬שם‪ ,‬עמ' יא‪.‬‬
‫‪ 	154‬מנטינו עצמו תירגם כתבים פילוסופיים מערבית ללטינית ואף חיבר פירושים לספרים של אריסטו‬

                                                                               ‫ואפלטון‪.‬‬
                                                                     ‫‪ 1	 55‬חית קנה‪ ,‬עמ' ‪.377‬‬
   258   259   260   261   262   263   264   265   266   267   268