Page 265 - שלמה מלכו, חייו ומותו של משיח בן יוסף / מוטי בנמלך

‫פרק ז ‪263‬‬
‫בין מלכו לקיסר באותו רייכסטאג ברגנסבורג‪ ,‬ותיאר את מלכו כ–"יהודי הפורטוגלי הכופר‬
‫שעוד ברומא הצעתי לשרוף אותו"‪ 162.‬אלאנדר השתייך אפוא למחנה שטען שמלכו “חייב‬
‫מיתה על שהיה מזלזל המים הזדונים שעברו עליו"‪ 163.‬עם זאת אלאנדר היה מקורב מאד‬
‫לקלמנט השביעי‪ ,‬שמינה אותו לארכיבישוף ולשגריר מיוחד (‪ )nuncio‬למלך צרפת; הוא‬
‫עמד לצידו של קלמנט במאבקו בקיסר ואף נפל בשבי בקרב פאביה ושוחרר רק לאחר‬

‫תשלום של כופר רב‪.‬‬
‫אלאנדר היה גם בעל השכלה הומניסטית רחבה‪ .‬בצעירותו הוא היה תלמידם של אראסמוס‬
‫(‪ )Erasmus‬ואלדוס מנוטיוס (‪ ,)Aldus Manutius‬ומשנת ‪ 1508‬עד שנת ‪ 1513‬שהה בפריס‪,‬‬
‫הורה שם יוונית‪ ,‬לטינית ועברית‪ ,‬כתב שירה בלטינית ואף חיבר מילון יווני‪-‬לטיני (פריס‬
‫‪ .)1512‬אלאנדר היה מורה שהייתה לו השפעה מרובה‪ ,‬לשיעוריו הגיעו מאות תלמידים‬
‫(פעם אחת הוא אף הרצה בפני כיתה בת ‪ 1500‬תלמידים)‪ ,‬והמוניטין שלו כמלומד קלסי‬
‫הביאו לבחירתו בשנת ‪ 1513‬לרקטור האוניבסיטה‪ .‬אלאנדר מתגלה אפוא כאדם שלא היה‬
‫שונה באופן מהותי מאג'ידיו‪ ,‬שעימו אף עמד בקשרי התכתבות‪ 164,‬הן כרפורמטור המבקש‬
‫להביא לתיקון הכנסיה‪ ,‬הן כמלומד בעל השכלה ומוניטין הומניסטיים נרחבים‪ ,‬והן כאדם‬
‫המקורב לאפיפיור ותומך בו לכל אורך הדרך‪ ,‬למעט העניין בקבלה‪ ,‬או נכון יותר העדר‬
‫העניין בה של אלאנדר‪ .‬נראה כי השתייכותו של אלאנדר למחנה מתנגדיו של מלכו הייתה‬
‫משום שהוא לא העריך את יכולתו של מלכו כמקובל וכמאגיקון כבעלת ערך רב יותר‬
‫מהתפיסה העקרונית כי דינו של מי “שהיה מזלזל המים הזדונים שעברו עליו" הוא מיתה‪165.‬‬
‫נראה אפוא כי בעוד ההתנגדות למלכו בצד היהודי לא נשאה אופי מאורגן ונשענה‬
‫בעיקרה על עניינים אישיים‪ ,‬ההתנגדות לו בצד הנוצרי היתה קשורה לזיקתם‪ ,‬או שמא‬

‫לחוסר זיקתם‪ ,‬של המתנגדים לו לקבלה ולערכה לעולם הנוצרי‪.‬‬

‫‪ 162‬פרנקל‪-‬גולדשמידט‪ ,‬יוסף מרוסהיים‪ ,‬עמ' ‪.182‬‬
‫‪ 1 63‬חית קנה‪ ,‬עמ' ‪ .377‬מעניין לגלות כי אלאנדר ציין שפגש את מלכו ואף שוחח איתו ברגנסבורג‬

‫על תוצאות פגישתו עם הקיסר — ראו פרנקל‪-‬גולדשמידט‪ ,‬יוסף מרוסהיים‪ ,‬עמ' ‪.183-182‬‬
‫‪ 164‬ראו או'מיילי‪ ,‬על כנסיה ורפורמה‪ ,‬עמ' ‪ 7-6‬ובהערה ‪ .2‬יש לציין כי אג'ידיו עצמו תמך בגירוש‬
‫היהודים מספרד‪ ,‬ואף התנגד לצירופם של יהודים מומרים מספרד למסדר האוגוסטיני שבראשו‬

‫עמד — ראו שם‪ ,‬עמ' ‪.84-83‬‬
‫‪ 1 65‬אלאנדר היה אמנם אחת הדמויות המרכזיות במאבק בפרוטסטנטים (הוא השתתף בדיאט [‪]Dieta‬‬
‫של וורמס הוליך שם את הקו הנוקשה ביותר נגד לותר ואף ניסח את האדיקט של וורמס שהקריא‬
‫הקיסר קרל החמישי במאי ‪ ,)1521‬אך לא יהיה נכון להציג אותו כקנאי דתי אפל היוצא למלחמת‬
‫חורמה בכל גילוי של סטייה מן האורתודוקסיה הדתית‪ .‬בשנת ‪ ,1523‬שנתיים אחרי שהציג בוורמס‬
‫עמדה אנטי–לותרנית בלתי מתפשרת‪ ,‬חיבר עבור האפיפיור מיזכר ובו הציע את האמצעים‬
‫הראויים למלחמה ברפורמציה שהתפשטה בשנים אלו בגרמניה‪ ,‬והוא מתגלה בו כאדם מפוכח‬
‫ומתון‪ .‬הוא הצביע על הצורך האמיתי ברפורמה ובתיקונים בכנסיה‪ ,‬קרא להדק את הפיקוח דווקא‬
‫על פעילותם של הבישופים בגרמניה כדי לוודא שהם אינם נגועים בשחיתות‪ ,‬והתנגד למאבק‬
‫במלומדים ובמדפיסים‪ .‬הוא הדגיש את הצורך בהידברות ובהתנהגות אישית מופתית מצידם של‬

‫הנציגים האפיפיוריים בגרמניה — ראו פסטור‪ ,‬תולדות האפיפיורים‪ ,10 ,‬עמ' ‪.109-107‬‬