Page 261 - שלמה מלכו, חייו ומותו של משיח בן יוסף / מוטי בנמלך
P. 261

‫פרק ז ‪259‬‬

‫ובכללם ראשות המסדר האוגוסטיני (שאליו השתייך באותה התקופה גם מרטין לותר!)‪,‬‬
‫ארכיבישוף‪ ,‬לגאט בחצרו של קרל החמישי וקרדינל; הוא נשא את תואר הפטריארך הלטיני‬
‫של קונסטנטינופול ואף נשא את נאום הפתיחה המפורסם בוועידה הלטרנית החמישית‪.‬‬
‫אג'ידיו עמד בקשרים עם מרסיליו פיצ'ינו (‪ )Marsilio Ficino‬ופיקו דלה מירנדולה‬
‫)‪ ,(Pico della Mirandola‬שבאמצעותו הוא אף התוודע לקבלה‪ ,‬והעניין שלו בקבלה‬
‫ובתלמוד אף הביא אותו להתייצב לצידו של יוהאנס רויכלין (‪ )Johannes Reuchlin‬במהלך‬
‫משפטו‪ .‬אג'ידיו גם פרש את חסותו על אליהו בחור‪ ,‬שהקדיש לו כמה מחיבוריו; בחור היה‬
‫מורהו של אג'ידיו לעברית והעתיק עבורו מספר ספרים‪ ,‬בעיקר בתחומי הדקדוק והקבלה‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬אין כל עדות ישירה הקושרת בין מלכו לאג'ידיו‪ ,‬אולם בתקופה שהותו ברומא‬
‫היה מלכו מעורב גם בפעילות למניעת הקמתה של אינקוויזיציה על פי הדגם הספרדי‬
‫גם בפורטוגל‪ 141.‬הנוצרים החדשים בפורטוגל השקיעו משאבים רבים כדי לבטל ניסיון‬
‫זה‪ ,‬והצליחו בדרכים שונות למשוך לצידם גם חברים בקוריה האפיפיורית‪ ,‬וביניהם גם‬
‫את אג'ידיו ואת הקרדינלים ג'רונלמו גינוצ'י )‪ (Girolamo Ghinucci‬ולורנצו פוצ'י‬
‫)‪ 142.(Lorenzo Pucci‬יתכן שמלכו ואג'ידיו הכירו זה את זה גם במסגרת הפעילות נגד‬

                                               ‫הקמת האינקוויזיציה בפורטוגל‪143.‬‬
‫בהשפעתם של פיצ'ינו ופיקו ראה גם אג'ידיו את הקבלה כחלק מן ה–‪,prisca theologia‬‬
‫כיצירה אותנטית וקדומה המכילה אמת דתית בסיסית המאפשרת הבנה טובה יותר של‬
‫העולם ושל המתרחש בו הן מבחינה דתית הן מבחינה היסטורית ופוליטית‪ 144.‬זה היה הבסיס‬
‫לעניין המיוחד שגילה אג'ידיו בשפה העברית‪ ,‬שהתבטא גם בפריסת חסותו על הבלשן‬
‫העברי הבולט של התקופה‪ ,‬אליהו בחור‪ ,‬ובכתיבת חיבור קבלי על האותיות העבריות ועל‬
‫משמעותן (‪ 145.)Libellus de litteris Hebraicis‬בדרשותיו הוא ִהרבה להשתמש בגימטריות‬
‫מורכבות ובנוטריקונים‪ ,‬ובדומה למלכו גם הוא ראה את כתבי הקודש כמוצפנים באופן‬

‫‪ 1	 41‬על המקורות לכך וכן על המקום שתפס נושא זה בפעילותו של מלכו ראו להלן עמ' ‪.265-264‬‬
‫‪ 1	 42‬ראו‪ :‬הרקולנו‪ ,‬תולדות האינקוויזיציה‪ ,‬עמ' ‪ ;306-304‬גרץ‪ ,‬דברי ימי ישראל‪ ,‬עמ' ‪.184-178‬‬
‫הרקולנו אף טוען כי פוצ'י שוחד בידי הנוצרים החדשים‪ ,‬והוא היחיד מבין השלושה שנזכר‬
‫במפורש במכתב ששלח בראז נטו‪ ,‬הציר הפורטוגלי ברומא‪ ,‬למלך ז'ואן השלישי‪ ,‬מ–‪ 11‬ביוני‬
‫‪ ,1531‬שבו הוא מפרט את הקשיים שעימם הוא מתמודד ברומא; המכתב מצוטט על ידי הרקולנו‬

                      ‫(שם עמ' ‪ 304‬הערה ‪ )70‬וכן בידי אזבדו‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬עמ' ‪ 72‬ובהערה ‪.3‬‬
‫‪ 	143‬בעמוד השער של "ספר המליץ" של ר' אברהם אבולעפיה‪ ,‬שהיה שייך לספרייתו של אג'ידיו‪,‬‬
‫נכתב בעברית ובלטינית "ספר רזיאל המיוחס לר' שלמה מולכו"‪ ,‬בעמוד שמופיע בו סימון‬
‫בעלות של אג'ידיו — כת"י מינכן‪ ,‬ספריית מדינת בווריה ‪( Hebr. 285/2‬סימנו במכון לתצלומי‬
‫כתה"י העבריים‪ ,‬ס' ‪ ,)23137‬דף ‪ 9‬ע"א‪ .‬נראה כי הטעות בכותרת הספר נובעת מכך שהפיסקה‬
‫הראשונה של גוף הספר פותחת במילים “אמ[ר] רזיאל הנביא" (שם דף ‪ 10‬ע"א)‪ ,‬והזיהוי המוטעה‬

                          ‫של מלכו כמחבר הספר נבע ככל הנראה מהמוניטין שלו כמאגיקון‪.‬‬
               ‫‪ 	144‬ראו‪ :‬וילקינסון‪ ,‬אוריינטליזם‪ ,‬עמ' ‪ ;32-30‬אידל‪ ,‬הפירוש המאגי‪ ,‬עמ' ‪.65-60‬‬
‫‪ 	145‬יהודה ליבס פרסם באחרונה תרגום עברי של חיבור זה בכותרת ספרון האותיות העבריות‪,‬‬

                                                                       ‫ירושלים תשע"ב‪.‬‬
   256   257   258   259   260   261   262   263   264   265   266