Page 257 - שלמה מלכו, חייו ומותו של משיח בן יוסף / מוטי בנמלך
P. 257

‫פרק ז ‪255‬‬

‫לספרד ולפורטוגל‪ 120.‬בהעדר מקורות ארכיוניים‪ ,‬שכן הארכיונים של האינקוויזיציה ברומא‬
‫נבזזו בתקופת הכיבוש הנפולאוני‪ ,‬אין באפשרותנו לקבוע אם פנייתם של המלשינים הייתה‬
‫לקרדינל באדיה‪ ,‬שהיה אמון על טיפול בעניינים מסוג זה‪ ,‬או שזו הייתה פנייה אישית‬
‫לגורמים אשר התנגדו למלכו ולפעילותו‪ ,‬גורמים אשר אכן התקיימו‪ ,‬כפי שאראה להלן‪,‬‬

                                                ‫גם בחוגים המקורבים לאפיפיור‪.‬‬
‫הפעילות נגד מלכו ברומא הלכה והחריפה‪ .‬ההאשמות נגדו נתמכו תחילה על ידי עדים‪,‬‬
‫ויותר מאוחר אף במסמכים אישיים מפלילים של מלכו עצמו (תרגום המכתב שבו הוא‬
‫מתאר כיצד הוא מל את עצמו)‪ ,‬ונראה שהוקדשו להם זמן רב ומשאבים רבים‪ .‬לאור זאת‬
‫כתב ההגנה שקיבל מלכו מהאפיפיור היה חסר תקדים‪ .‬בכתב ההגנה היתה הנחיה מפורשת‪:‬‬
‫“שלא יוכל להטרידך בעבור זה שום איש על פי שום סמכות בלא פקודה מפורשת מאיתנו"‪,‬‬
‫וכן שיש “רשות וחירות גמורה לכל מדפיס ולכל מי שעוסק באומנות עשיית ספרים להדפיס‬
‫את הכתבים הללו (של מלכו) לתועלת כלל המאמינים [!]"‪ 121.‬כמו כן‪ ,‬האפיפיור התייצב‬
‫לימין מלכו גם כאשר ההאשמות נגדו הלכו והחריפו‪ .‬כל אלו‪ ,‬והמאמצים הרבים שהוא‬

                                         ‫הקדיש להגנה עליו‪ ,‬מפתיעים שבעתיים‪.‬‬
‫מלכו לא היה “העבריין" היחיד שנהנה מחסות אפיפיורית‪ .‬כזה היה גם הצורף הנודע‬
‫בנוונוטו צ'ליני (‪ )Benevenuto Cellini‬אשר היה מעורב בעבירות פליליות חמורות‪ ,‬והואשם‬
‫ברצח ובמעשי סדום‪ ,‬ובכל זאת המשיך ליהנות מחסותו של האפיפיור‪ 122.‬נראה כי ההערכה‬
‫לכשרונותיו הייחודיים של צ'ליני כצורף וכפסל‪ ,‬ולתרומתם לאפיפיור ולחצר האפיפיורית‬
‫גברה על ההאשמות הפליליות החמורות כלפיו‪ .‬אך ֵַאילו כשרונות או שירותים מיוחדים‬

                            ‫שהצדיקו חסות והגנה יכול היה מלכו להציע לאפיפיור?‬
‫אנטוני גרפטון‪ ,‬לורן קאסל‪ ,‬לורה אקרמן סמולר ואחרים עמדו בשנים האחרונות על‬
‫מרכזיותה של האסטרולוגיה ושל האסטרולוגים בתרבות‪ ,‬בחברה ובמדע באירופה בראשית‬
‫העת החדשה‪ 123,‬ולאחרונה הצביעה מוניקה אזוליני על המקום המרכזי שתפסה האסטרולוגיה‬

‫של נזירים‪ ,‬ביחוד נזירים ממסדרים אחרים — ראו‪Henry Charles Lea, A History of the :‬‬
‫‪Inquisition of the Middle Ages, Cambridge 2010, pp. 363 (Reprint of the 1888‬‬

                                                                                       ‫)‪edition‬‬
‫‪ 	120‬למשל‪ ,‬המשפט בשנת ‪ 1498‬במילאנו שהואשמו בו במינות שלושים ושמונה אנוסים ששבו ליהדות‬
‫ותשעה מהם אף נידונו למוות (עונש שהומר בתשלום כופר)‪ ,‬לא נערך על ידי האינקוויזיטור‬

       ‫המקומי אלא על ידי נציגיו של הדוכס — ראו טבוזי‪ ,‬אינקוויזיטורים ברנסנס‪ ,‬עמ' ‪.139‬‬
‫‪ 1	 21‬אשכולי‪ ,‬התנועות‪ ,‬עמ' ‪ .402‬ההסתייגות היחידה הנזכרת בנוגע להדפסת הספרים היא הדרישה‬

                                     ‫כי הם יוגהו תחילה על ידי נציג מטעמו של האפיפיור‪.‬‬
                                                           ‫‪ 1	 22‬צ'ליני‪ ,‬אוטוביוגרפיה‪ ,‬עמ' ‪.90‬‬

‫‪ 	123‬ראו‪Anthony Grafton, Cardano’s Cosmos: The Worlds and Works of a Renaissance :‬‬
‫‪Astrologer, Cambridge, Ma. 1999; Lauren Kassell, Medicine & Magic in‬‬
‫‪Elizabethan London. Simon Forman: Astrologer, Alchemist & Physician, Oxford‬‬
‫‪2005; Laura Ackerman Smoller, History, Prophecy, and the Stars. The Christian‬‬
‫‪Astrology of Pierre d’Ailly, 1350-1420, Princeton 1994; Steven Vanden Broecke,‬‬
   252   253   254   255   256   257   258   259   260   261   262