Page 272 - שלמה מלכו, חייו ומותו של משיח בן יוסף / מוטי בנמלך
P. 272

‫‪ 270‬חייו ומותו של משיח בן יוסף‬

‫יום מותו‪ 10.‬ביזת רומא נתפסה כשקולה לכיבושה של ירושלים וחורבנה בידי הבבלים‪,‬‬
‫והעיר נותרה שוממה והרוסה במשך חודשים לאחר מכן‪ ,‬כפי שתיאר אחד החיילים הספרדים‬
‫במכתב לבני משפחתו‪“ :‬ברומא‪ ,‬בירת העולם הנוצרי‪ ,‬הפעמונים אינם מצלצלים‪ ,‬הכנסיות‬
‫סגורות‪ ,‬לא נערכות מיסות‪ ,‬והחגים וימי הראשון בטלו"‪ 11.‬אף על פי שאיטליה ידעה‬
‫בשנים אלו מלחמות רבות‪ ,‬וערים רבות בתוכה נכבשו‪ ,‬נשדדו ונבזזו‪ ,‬נדמה היה כי רומא‪,‬‬
‫בגלל מעמדה המיוחד‪ ,‬תהייה חסינה מפני אירועים כאלו‪ .‬אמונה זו התנפצה כליל באביב‬

                                                               ‫של שנת ‪12.1527‬‬
‫חוקרים רבים ראו באירועים אלו את הגורם לשובו של מלכו לאיטליה‪ 13.‬על פי תפיסה‬
‫זו ידיעות על המתרחש ברומא הגיעו לשאלוניקי‪ ,‬ומלכו פירש אותן כביטוי לכך שהמהלך‬
‫המשיחי — אשר חורבנה של רומא תופס בו מקום מרכזי — נמצא כבר בעיצומו‪ ,‬ובעקבות‬
‫זאת הוא החליט לצאת מהאימפריה העות'מאנית לאיטליה‪ ,‬ולפנות לפעילות משיחית גלויה‪14.‬‬
‫אולם קישור זה אינו מסתבר‪ ,‬שכן‪ ,‬כפי שכבר הראיתי‪ ,‬מלכו שהה עדיין באיטליה בשנה‬
‫זו (‪ )1527‬ויצא לאימפריה העות'מאנית רק במהלך שנת ‪ ,1528‬כלומר לאחר ביזת רומא‪15.‬‬
‫נוסף לכך‪ ,‬גם לשיטתם של הסוברים כי הוא שהה בשנים אלו באימפריה העות'מאנית‬
‫הוא שב לאיטליה רק בסוף שנת ‪ ,1529‬כשנה וחצי לאחר האירועים‪ ,‬ולאחר שהאפיפיור‬
‫שב לרומא ואף שיקם את קשריו האישיים והציבוריים עם הקיסר‪ .‬לפיכך גם לשיטתם של‬

              ‫חוקרים אלו קשה יהיה לקשור את שובו של מלכו לאיטליה לביזת רומא‪.‬‬
‫הצגתי עד כה את ביזת רומא מנקודת הראות האפיפיורית כביטוי לחולשתו של “הכס‬
‫הקדוש" ולפגיעה אנושה בו וביוקרתו‪ ,‬ולפיכך כנקודת שפל משמעותית ביותר בתולדותיו‪,‬‬
‫אולם יש לבחון אירוע זה גם מנקודת הראות ההפוכה‪ ,‬של הקיסר שצבאותיו כבשו את‬
‫רומא והשפילו את האפיפיור; יש לבחון כיצד נתפסו אירועים אלו בעיני החצר הקיסרית‬
‫וכיצד הם פירשו את השפלתו של האפיפיור בפרט ושל רומא בכלל בידי הכוחות הקיסריים‪.‬‬
‫ביזת רומא הייתה תו הסיום במערכה ארוכת השנים שבין היחידות השונות המרכיבות‬
‫את איטליה לשלטון הקיסרי‪ .‬ככזו היא מסמלת את קץ העידן — שראשיתו הייתה עוד‬
‫במחצית הראשונה של המאה החמש עשרה — שבמהלכו הצליחו גורמים מקומיים שונים‬
‫באיטליה לנצל את חולשתה של הקיסרות‪ ,‬לרכוש עצמאות‪ ,‬לצבור עוצמה וכח פוליטיים‪,‬‬

‫על זקנו של קלמנט השביעי ראו צ'אסטל‪ ,‬ביזת רומא‪ ,‬עמ' ‪ .189-184‬וראו את התמונה של‬             ‫‪	10‬‬
‫קלמנט המזוקן (שם‪ ,‬עמ' ‪ ,)186‬בהשוואה לתמונה של לאו העשירי‪ ,‬שצייר רפאל‪ ,‬שבה מופיע‬
‫גם קלמנט כשהיה עדיין קרדינל וכשפניו חלקים‪Marjorie Reeves, Prophetic Rome in the :‬‬         ‫‪	11‬‬
                                                                                          ‫‪1	 2‬‬
                               ‫‪( High Renaissance Period, Oxford 1992‬מול עמ' ‪.)307‬‬        ‫‪	13‬‬
                                                   ‫מצוטט אצל סטינגר‪ ,‬הרנסנס‪ ,‬עמ' ‪.321‬‬     ‫‪	14‬‬
                                                               ‫קוצ'ריין‪ ,‬איטליה‪ ,‬עמ' ‪.10‬‬  ‫‪	15‬‬

‫ראו‪ :‬ברנשטיין‪ ,‬שלמה מלכו‪ ,‬עמ' ‪ ;42 ,26‬אשכולי‪ ,‬התנועות‪ ,‬עמ' ‪ ;292‬ש"ץ–אופנהיימר‪,‬‬
             ‫השפעת‪ ,‬עמ' ‪ 235‬ובהערה ‪ 4‬שם; ורבלובסקי‪ ,‬קארו‪ ,‬מלכו ונשיא‪ ,‬עמ' ‪.521-520‬‬

‫אשכולי וש"ץ מקבלים כמובנת מאליה את עמדתו של גרץ שלפיה יצא מלכו מפורטוגל לאימפריה‬
                                        ‫העות'מאנית‪ ,‬ורק מאוחר יותר יצא ממנה לאיטליה‪.‬‬
                                                                ‫ראו לעיל‪ ,‬עמ' ‪.159-156‬‬
   267   268   269   270   271   272   273   274   275   276   277