Page 277 - שלמה מלכו, חייו ומותו של משיח בן יוסף / מוטי בנמלך

‫פרק ח ‪275‬‬

‫הצבעתי בפרק הקודם על הדמיון בין תפיסתו המשיחית של אג'ידיו לתפיסתו של אברהם‬
‫הלוי‪ .‬כמו הלוי העתיק גם הוא את זירת ההתרחשות המשיחית אל ההיסטוריה והתאים את‬
‫הפרשנות המשיחית לאירועים ההיסטוריים השונים — “שכינה" המאוחר יותר לא עמד‬
‫אפוא בסתירה לתפיסות העולות ב"היסטוריה של עשרים העידנים"‪ ,‬אלא השלים אותו‬
‫לאור האירועים ההיסטוריים המאוחרים יותר‪ .‬אג'ידיו ראה את לאו העשירי כמי שהתחיל‬
‫את התהליך המשיחי ואת קרל החמישי כמי שמצוי בנקודה שבה הוא יכול לסיים אותו‪,‬‬
‫אם ישכיל לפעול בשיתוף פעולה עם האפיפיור‪ .‬ניתן אפוא לומר כי אג'ידיו ראה את קרל‬
‫החמישי כמעין “משיח בן יוסף" נוצרי‪ ,‬כלומר‪ ,‬דמות משיחית הפועלת בזירה הצבאית‬
‫והפוליטית אשר תכשיר את הקרקע ותביא לתיקון העולם באופן שיאפשר את התגלותו‬
‫של המשיח ואת קץ הימים‪ ,‬אף על פי שהוא עצמו לא השתמש בכינוי “משיח בן יוסף"‬

‫כלפי קרל החמישי‪.‬‬
‫שנת ‪ 1530‬נתפסה בעולם הנוצרי כשנת מפנה‪ .‬הכתרתו של קרל החמישי בבולוניה‬
‫ומה שנראה כשיקום היחסים בינו לבין האפיפיור‪ ,‬חיזקו את התחושה כי אירופה הנוצרית‬
‫שבה לדרך המלך‪ .‬נראה היה כי המתחים והמאבקים הפנימיים בין גורמים שונים באירופה‬
‫בכלל ובאיטליה בפרט באו לקיצם‪ ,‬וכי אירופה עתידה מעתה להציג חזית יציבה ומאוחדת‪.‬‬
‫הנסיגה באוקטובר ‪ 1529‬של הצבא העות'מאני שצר על וינה‪ ,‬נתפסה גם היא כביטוי למגמה‬
‫זו וחיזקה את התחושה כי אירופה ניצבת על סיפו של מהפך היסטורי‪ ,‬לא רק בענייניה‬

‫הפנימיים אלא גם ביחסיה עם העולם המוסלמי‪.‬‬
‫ביטוי מובהק לתופעה זו הוא דעיכת הנבואה העממית באיטליה משנה זו ואילך‪ .‬בעוד‬
‫העשורים הראשונים של המאה השש עשרה התאפיינו בפעילות נרחבת של נבואה עממית‬
‫שתוכנּה אפוקליפטי‪ ,‬אשר כוונה במקרים רבים נגד הממסד הדתי והפוליטי‪ ,‬משנת ‪1530‬‬
‫ואילך התמעטה פעילות זו עד שכמעט פסקה לחלוטין‪ 37.‬התחושה בציבור לאחר שנת ‪1530‬‬

‫לדיון מקיף בנושא זה ראו ניקולי‪ ,‬נבואה ואנשים‪ ,‬עמ' ‪ .120-89‬חוקרים אחדים חלקו על ניקולי‬ ‫‪ 37‬‬
‫בנוגע לקביעת שנת ‪ 1530‬כ–‪ terminus ad quem‬של קץ הנבואה העממית באיטליה — ראו‬
‫למשל‪ :‬גרפטון‪ ,‬עולמו של קרדנו‪ ,‬עמ' ‪ ;55-54‬בואוד‪ ,‬רפורמה‪ ,‬עמ' ‪ — 193-191‬וכן את‬
‫ביקורתו של לרנר על ניקולי‪ :‬לרנר‪ ,‬ביקורת‪ .‬בספרו “כוחות הנבואה" חולק לרנר לא רק על‬
‫מסגרת הזמן שקבעה ניקולי אלא גם על עצם התפיסה שלפיה העניין בנבואה מתעורר כתוצאה‬
‫מגורמים חיצוניים‪ ,‬ומנסה להסביר את הנבואה במונחים של אמונות יציבות המוסיפות להתקיים‬
‫לאורך תקופה ארוכה בלי קשר לאירועים היסטוריים‪ ,‬פוליטיים או חברתיים מסוימים‪ .‬שנתיים‬
‫לאחר צאת המהדורה האיטלקית של ספרה פרסמה ניקולי מאמר ובו מיתנה מעט את עמדותיה‬
‫(ניקולי‪ ,‬קץ הנבואה) וטענה כי הנבואה העממית המשיכה אמנם גם לאחר שנת ‪ ,1530‬אך‬
‫בהתקבלותן של הנבואות‪ ,‬וביחסו של הציבור הרחב אליהן‪ ,‬חל מפנה ניכר לאחר שנה זו‪ :‬הנבואות‬
‫הפסיקו להיות ציבוריות והיו לאישיות יותר; הן נתפסו על ידי החברה כנובעות מגורמים שטניים‬
‫ומסוכנים ולא כנבואות אמת; חלה ירידה במעמדן של נשים קדושות; ועוד‪ .‬היא קושרת דעיכה‬
‫זו לא רק לאירועים הפוליטיים (שיקום היחסים בין הקיסר לאפיפיור) אלא גם לאירועים דתיים‬
‫(עלייתה של הקונטרפורמציה)‪ .‬עם זאת‪ ,‬השינוי בנעימת הדברים לא ניכר במהדורה האנגלית של‬

‫הספר‪ ,‬אשר יצאה לאור שנה מאוחר יותר‪.‬‬