Page 13 - ETMOL_36

‫האיש שביקש להורמי‪ .‬הערבים צעקו וקראו אחריו‪ ,‬אך הוא‬ ‫״ליפוף׳ ‪ -‬עניתי‪.‬‬
‫הרחיק והתחמק‪.‬‬ ‫״גם אני הולך לשם‪ ,‬נלך יחדיו‪.‬״‬
‫״טוב‪ ,‬נלך יחדיו‪,‬״ עניתיו‪ ,‬כשליבי מלא חרדה‪.‬‬
‫ביקשתים ללוותני עד כרמי המושבה הסמוכה‪ ,‬הוצאתי את‬
‫הבישליקים שבידי ונענו לי‪.‬‬ ‫בזבוב שנתפס ברשת עכביש‬

‫הציירים‪ ,‬השודדים והערבי הזקן‬ ‫הערבי מספר לקושניר את קורותיו‪ .‬מוגרבי הוא‬
‫)מצפון־אפריקה(‪ ,‬ומתגורר בסביבת יפו‪ .‬בשל סיכסור״דמים‬
‫רישומה של הפגישה על אם־הדרך נחרת כחודיה קשה‬ ‫בינו ובין יריביו נאסר וישב בכלא עכו‪ .‬שנים ישב‪ ,‬ורק‬
‫ואף משפילה במידה רבה‪ .‬אחרת מצטיירים הדברים כאשר‬ ‫לפני כמה שבועות סיים את חוק מאסרו‪ .‬אך עתה יגמול להם‬
‫המספר הוא נחום גוטמן‪ ,‬שחדוות התיאור והאופטימיות‪,‬‬
‫הטבועים בנפשו‪ ,‬גורמים לו לראות בצורה קלה יותר‪,‬‬ ‫ליריביו‪ .‬הוא אינו חת משום דבר בעולם‪ .‬סהדו במרומים‪.‬‬
‫צבעונית ורבת״הומור‪ ,‬פגישה ממין זה על אם־הדרך‪ .‬בספר‬ ‫השניים ממשיכים בדרך‪ .‬בידי הערבי אלה‪ .‬הם פוגשים‬
‫זכרונותיו ״בין חולות וכחול״שמיים״ הוא מספר כיצד‪,‬‬ ‫בפלחים ובן־הלוויה מגלגל שיחה אתם ומלגלג עליהם‪ .‬פחדו‬
‫כשהיה תלמיד־לציור בבית״הספר ״בצלאל״‪ ,‬בירושלים‪,‬‬ ‫של קושניר גובר‪ ,‬והוא מרגיש עצמו ״כאותו זבוב שנתפס‬
‫לפני מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬יצא עם שניים מחבריו‬ ‫ברשתו של עכביש‪ ,‬המעטף אותו בחוטיו הנאלחים״‪ ,‬הוא‬
‫התלמידים‪ ,‬צבעוני ובריליאנט‪ ,‬לשהות ימים אחדים בסבי­‬ ‫חושש שמא זאת דרבו האחרונה‪ .‬הערבי החל להתפאר על‬
‫בות ירושלים ולצייר את ארץ התנ״ך‪ .‬מצויידים בבדי׳ציור‪,‬‬ ‫אקדח שגנב‪ ,‬שבו הוא הולך לעשות נקמות‪ .‬הם עברו כפר‬
‫בצבעים‪ ,‬בכד״מים‪ ,‬ובצרור פיתות טריות הנישא על ראשו‬ ‫וכשיצאו ממנו עמדה השמש לשקוע‪ .‬קושניר נוכח לדעת כי‬
‫של בריליאנט‪ ,‬הריהם צועדים עליזים ושיכורים מקסם‬ ‫הערבי מבקש להטותו לשביל צדדי‪ .‬הוא אמר לו שהוא‬
‫מכיר את הדרך היטב ויוכל ללכת לבדו‪ ,‬אבל הערבי ממשיך‬
‫המזרח‪.‬‬ ‫ללכת בעקבותיו‪ .‬קושניר מסב את השיחה לדברים העומדים‬

‫אך עברנו גבעה ראשונה‪ ,‬אני רואה כי בדרך עומדת מולנו חבורה‬ ‫בתחום המוסר והחסד‪ :‬על בני־אדם שנבראו בצלם‪ ,‬על‬
‫של ערבים‪ ,‬תריסר במספר‪ ,‬עומדים דום‪ ,‬כאילו רצו להצטלם‪.‬‬ ‫היתרון שבמעשים טובים‪ ,‬ועל הפסול שבמעשים רעים‪ ,‬על‬
‫כשהתקרבנו אליהם נחלקו לשתי קבוצות‪ ,‬ואילו האחד‪ ,‬שנשאר‬ ‫המלחמה ההורגת ומאבדת ומביאה נחלי דם ודמעות‪ .‬תוך‬
‫באמצע‪ ,‬התקדם אלינו‪ ,‬ועוד מרחוק התחיל לדבר אלינו בהתנעת‬ ‫כדי כך סיפר לו שהוא נתין אוסטרי‪ ,‬כלומר שיש לו מגן‬
‫ידיים והרמת גבות עיניים‪ ,‬כדי שנסיח דעתנו מאלה שהתפלגו‬
‫בינתיים והתחילו להקיף אותנו‪ .‬עוד הוא מדבר ‪ -‬מצאנו עצמנו‬ ‫וחסות‪ .‬קושניר ממשיך וכותב‪:‬‬
‫מוקפים על״ידי הערבים‪ .‬פתאום שמענו קול גניחה ‪ -‬ובריליאנט‬
‫ולא ידעתי כי נתתי בידיו מוקש‪ .‬״יהודי אוסטרי א ת הן״ הוא‬
‫חביבנו נפל לאחוריו‪ ,‬פשוט״ידיים ורגליים‪ ,‬ופניו מכוסים דם‪.‬‬ ‫שואלני ובעיניו הטורפות אני מבחין אש טמאה‪ .‬״תראה לי איפוא‬
‫הערבי בעל־השפם‪ ,‬הוא שהלם ב״נבוט״‪ ,‬היא אלה‪ ,‬על ראשו‬
‫של בריליאנט‪ .‬ללא תוספת של מלות הסבר‪ ,‬תפסו אותנו בזרוער‬ ‫אם גם היהודים באוסטריה נימולים!״‬
‫תינו‪ ,‬ובאיומי סכינים מול גרונותינו לקחו מאיתנו את א ת קי‬ ‫בדרך לא נראתה נפש חיה‪ ,‬והגבעה לפנינו‪ .‬תרתי למצוא אבן‬
‫הכסף‪ ,‬המצלמה‪ ,‬את השעונים ואת הנעליים‪ .‬אנחנו ביצתיים גחנו‬ ‫בסביבה‪ ,‬ולשווא‪ .‬ביקשתי לראות היכן אקדוחו כדי לתפוש אותו‬

‫כדי לטפל בפצוע‪ .‬ידינו כוסו־ דם‪ ,‬אך בריליאנט נשם במנוחה‪.‬‬ ‫במפתיע‪ ,‬ולא גיליתיו עליו‪.‬‬
‫שש הפיתות‪ ,‬שהיו על ראשו‪ ,‬הצילו את חייו‪ .‬גולגלתו לא‬ ‫״תראה לי אם נימול אתה!״ חזר הוא על דבריו והתקרב אלי‪,‬‬

‫התנפצה‪ ,‬כי הפיתות ריככו את מחץ הנבוט‪.‬‬ ‫ככלב שוטה שרירו נחל מפיו‪.‬‬
‫דחפתיו מעלי‪ .‬היה זה בוודאי רק מקרה טוב שהוא נפל‬
‫בעל־השפם לא הירפה מהם‪ .‬הוא תבע גם את המכנסיים‬
‫שלהם‪ .‬כשרון הדיבור של גוטמן לא הצליח לשכנעו כי‬ ‫מדחיפתי‪ ,‬ואני התחלתי לברוח ממנו‪ .‬הוא ירה אחרי‪.‬‬
‫יוותר עליהם‪ .‬שלושתם עמדו יחפים מלבינים בתחתונים‪.‬‬ ‫ברוצי לגבעה נתקרבה לקראתנו שיירת ערבים‪ .‬בףלווייתי פנה‬
‫הערבים החזירו לבריליאנט את התנ״ך הרוסי שלו‪ ,‬והסתל­‬
‫אל השדות והתרחק‪.‬‬
‫קו להם‪.‬‬ ‫נתקרבתי אל הערבים והשבעתי אותם בשם איברהים־מיפו‪,‬‬
‫ומה קרה למטיילים? גוטמן ממשיך ומספר‪:‬‬ ‫הוא אברהם שפירא הנודע בין ערביי הסביבה‪ .‬סיפרתי להם על‬

‫המשכנו ללכת עד שהגענו לשלושה אוהלים שחורים שעמדו‬
‫ליד הדרך‪ .‬בריליאנט‪ ,‬שהתאושש בינתיים ואמונתו באדם לא‬
‫נשברה‪ ,‬או שחזרה בינתיים ‪ -‬בהתאם לתורתו של טולסטוי‬
‫האומר כי יש לקבל את החיים גם על כל מגרעותיהם ~ צעד‬

‫ונכנס לאוהל הראשון לבקש מים‪.‬‬
‫הערבי הזקן קיבל אותנו בסבר פנים יפות‪ ,‬בהתאם למסורת‬
‫קבלת הפנים של אנשי המזרח‪ ,‬וכיבד אותנו בקפה שחור‪ .‬כששמע‬
‫מפינו את קודותינו‪ ,‬יצא לחפש את המתנפלים‪ ,‬שלדבריו הוא‬
‫מכירם‪ ,‬וחזר לאחר כרבע שעה‪ .‬הוא הצליח לשכנע אותם‪ ,‬לדבריו‪,‬‬
‫והביא את המשקפיים העבים של צבעוני‪ .‬גם את תיבת צבעי־‬
‫השמן שלי הביא‪ ,‬חה היה כנס מן השמיים‪ .‬כי אני שמתי את‬

‫המטבעות שהיו לי בין נזרי הבד לציור שנמצאו בתיבה‪.‬‬

‫שלושת החברים מבלים עוד כיומיים באוהלו של הערבי‬
‫הנדיב ומציירים את הנוף כאוות‪-‬נפשם‪ .‬לירושלים הם‬

‫חוזרים יחפים‪ ,‬בהיחבא‪ .‬וסופו של הסיפור כך הוא‪:‬‬

‫הלכנו כמה ימים בכפכפים‪ ,‬עד שירדנו לשוק הבגדים הישנים‬
‫בירושלים העתיקה‪ ,‬וקנינו נעליים משומשות‪ .‬ו‪ ...‬האמינו או לא‬
‫‪ -‬בריאאנט מצא שם את נעליו שלו! כה גדולות היו‪ ,‬שלא נמצא‬

‫להן קונה בעיר כולה!‬