Page 17 - ETMOL_36
P. 17

‫יות ״בצלאל״ בירושלים‪ .‬רוב בתי‪-‬‬              ‫חמש מושבות‪ :‬משמר‪-‬הירדן‪ ,‬רחובות‪,‬‬               ‫בשנת ‪ 1887‬חזר לרוסיה עם אשתו‬
‫הספר העבריים בארץ קיבלו ממנה‬                                  ‫חדרה‪ ,‬שפיה ועין‪-‬זיתים‪.‬‬      ‫ובתו שנולדה בגדרה‪ .‬הוא נעשה רוקח‪,‬‬
‫עזרה בכסף ובמורים‪ .‬חובבי‪-‬ציון יסדו‬                                                        ‫אבל פרנסתו לא היתה מצויה‪ .‬חיסין‬
‫ארבעה ישובים לפועלים ליד המושבות‬            ‫בביקורו השני שהה חיסין בארץ‬                   ‫נדד ממקום למקום ומשלא מצא קיום‬
‫הוותיקות‪ :‬באר‪-‬יעקב‪ ,‬עין‪-‬גנים‪,‬‬               ‫למעלה מחצי שנה וביקש להשתקע כאן‪,‬‬              ‫למשפחתו הג‪.‬דלה מעבודת הרוקחות‬
‫נחלת‪-‬יהודה וכפר מל״ל‪ .‬גם אם היוזמה‬          ‫אך לא הצליח למצוא מקור קיום‪.‬‬                  ‫כיהן גם ברב מטעם הממשלה ועסק גם‬
‫לכל המפעלים האלה לא יצאה מחיסין‪,‬‬            ‫התורכים סירבו לאשר לו להיבחן‬
‫שהרי הוא מילא רק תפקיד של מבצע‪,‬‬             ‫בקונסוליה התורכית באודיסה‪ ,‬כדי‬                                                      ‫בכתיבה‪.‬‬
‫אין ספק שהם קמו תודות לעובדה שבי­‬           ‫לקבל רשיון לעסוק ברוק חות בארץ‪-‬‬
‫דו הופקדה ההוצאה לפועל‪ ,‬כי הוא‬              ‫ישראל‪ .‬הוא גם ניהל משא ומתן בדבר‬                      ‫שתי שליחויות‬
‫השכיל לנווט את הכספים שניתנו לו‬             ‫רכישת אדמה להתיישבות ליד גדרה לו‬
‫לצורך זה בך שלא יבוזבזו על עניינים‬          ‫ולחברים נוספים‪ ,‬אולם גם דבר זה לא‬             ‫עוד בהיותו בארץ היה שולח מדי‬
‫אחרים‪ ,‬אפילו היו דוחקים ביותר‪ .‬לא‬                                                         ‫פעם כתבות לבטאונים יהודים־רוסיים‬
‫היה זה מן הדברים הקלים להתמודד עם‬                       ‫יצא לפועל והוא חזר לרוסיה‪.‬‬        ‫ושנתיים אחרי שחזר לשם פירסם‬
‫גופים ציבוריים שונים‪ ,‬שכל אחד ביקש‬          ‫חיסין החליט למצוא מקצוע אחר‬                   ‫בהמשכים בירחון היהודי״רוסי ״ווס*‬
‫ליהנות מקרנות חובבי‪-‬ציון‪ ,‬ועם פוע ­‬         ‫שיוכל להתפרנס ממנו כעצמאי בארץ‪-‬‬               ‫חוד״ את חיבורו ״מיומנו של מהגר‬
‫לים ובעלי‪-‬מלאכה שמתוך מצבם הכלכ­‬            ‫ישראל‪ .‬כשהיה בן ‪ 33‬יצא לברן‪ ,‬בירת‬             ‫לארץ ישראל״ )תורגם לעברית בשם‬
‫לי הקשה באו בתביעות לחיסין לתמוך‬            ‫שוייץ‪ ,‬ללמוד רפואה‪ .‬כאן התמסר גם‬              ‫״מיומן אחד הבילויים״(‪ .‬ביומן שילב‬
‫בהם במצוקתם‪ .‬חיסין לא ויתר ולא‬              ‫לפעילות ציונית והשתתף כציר בשני‬               ‫חיסין את חוויותיו האישיות עם פרש­‬
‫התרכך והצליח להשתמש באמצעים‬                 ‫קונגרסים‪ .‬משנעשה רופא חזר לרוסיה‪.‬‬             ‫יות מתולדות מושבות הדרום הראשד‬
                                                                                          ‫נות והוא מצטיין באידיאליזם ולהט‬
        ‫הכספיים למטרה שלמענה נועדו‪.‬‬         ‫בסוף ‪ 1905‬עלה שוב עם משפחתו‬                   ‫נעורים ובראיה מפוכחת וגם ביקורתית‬
‫בצד תפקידו בוועד הפועל עסק חיסין‬            ‫)אשתו פאניה וארבע בנות ובן( ושימש‬             ‫של ההתרחשויות‪ .‬חיסין לא הווריד את‬
‫גם ברפואה‪ ,‬נמנה עם מייסדי ״אחוזת‬            ‫כראש הוועד‪-‬הפועל של חובבי‪-‬ציון‪.‬‬               ‫המציאות‪ ,‬אך לא מיעט ברוח החלוציות‬
‫בית״ וראשוני תל‪-‬אביב והטביע את‬              ‫תפקיד זה מילא עד שבטלה החברה‬                  ‫של המתנחלים‪ .‬החיבור מצא לו מהלכים‬
                                            ‫בשנת ‪ , 1920‬עם השתלטות הקומוניס­‬              ‫בציבור קוראים גדול משום כנותו וחן‬
                                                                                          ‫כתיבתו‪ ,‬ובוודאי בגלל זה מצא עורך‬
                                                                             ‫טים ברוסיה‪.‬‬  ‫ה״ווסחוד״ לנכון לשגר את חיסין פעמ­‬
                                                                                          ‫יים ארצה )ב‪ 1890-‬וב‪ (1894-‬כדי לס­‬
    ‫ד״ר חיסין רוכב על חמורו‪ ,‬רישומים של נחום גוטמן‬                                        ‫קור בשבילו את הנעשה שם‪ .‬פרי‬
                                                                                          ‫שליחותו היה חיבורו ״הנסיעה אל‬
‫חותמו על השכונה החדשה כרופא המד‬             ‫מכל ראשי הוועד‪-‬הפועל של‬                       ‫הארץ המובטחת״ שהופיע ב״ווסחוד״‬
‫שיט עזרה לכל אחד ובכל שעה‪ ,‬כאחד‬             ‫חובבי‪-‬ציון היה חיסין היחיד שהחזיק‬             ‫בהמשכים והוא משקף התרחשויות‬
‫מחברי הוועד שלה וגם כיושב ראש‬               ‫בתפקיד שנים רבות ובזמנו פעלה חברת‬             ‫משמעותיות שהתחוללו באותו זמן‬
‫הוועד במשך זמן מה‪ .‬בשנות המלחמה‬             ‫חובבי‪-‬ציון יותר מבכל זמן אחר בשדה‬
‫עשה רבות לעזור לבני תל‪-‬אביב‬                 ‫החינוך וההתיישבות‪ :‬בית‪-‬הספר לנע­‬                                                       ‫בארץ‪.‬‬
‫שתלאות רבות פקדו אותם בימים ההם‪.‬‬            ‫רות ביפו שבהשגחת חובבי‪-‬ציון הלך‬               ‫בשנת ‪ 1890‬עמדו חובבי‪-‬ציון לפני‬
‫במלחמת העולם הראשונה שירת פרק‪-‬‬              ‫והתרחב ולידו קם סמינר למורים;‬                 ‫תנופה שלא ידעו כמוה‪ :‬בשנה זו זכו‬
‫זמן בצבא התורכי כרופא‪ .‬הוא נפטר‬             ‫חובבי‪-‬ציון שימשו תומכים עיקריים‬               ‫לאחר מאמצים של למעלה מחמש שנים‬
‫בתל‪-‬אביב‪ ,‬עירו האהובה עליו‪ ,‬והוא בן‬         ‫לגימנסיה ״הרצליה״ והושיטו עזרה‬                ‫לאישור מאת ממשלת רוסיה והפכו‬
                                            ‫כספית ותעמולתית לבית הספר לאומנו‪-‬‬             ‫לאגודה מוכרת‪ .‬הודות לכך גדלו‬
                                ‫ששים‪-‬ושבע‪.‬‬                                                ‫הכנסותיהם והם נערכו לפעול רבות‬
                                                                                          ‫בארץ‪-‬ישראל‪ .‬חלה גם תמורה לטובה‬
                                                                                          ‫בעליה‪ :‬בסוף ‪ 1888‬הוסר איסור העליה‬
                                                                                          ‫שפירסמה ממשלת תורכיה ב‪1882-‬‬
                                                                                          ‫ועתה החלו לבוא ארצה עולים במספר‬

                                                                                                                             ‫גדל והולך‪.‬‬
                                                                                          ‫ברוסיה נוסדו הרבה אגודות‬
                                                                                          ‫להתיישבות שביקשו להקים משקי‬
                                                                                          ‫כורמים‪ .‬העליה הגוברת והביקוש הגדל‬
                                                                                          ‫והולך לאדמה עוררו חשדות ישנים של‬
                                                                                          ‫ממשלת תורכיה‪ ,‬כי היהודים שואפים‬
                                                                                          ‫להגדרה עצמית‪-‬לאומית בארץ‪-‬ישראל‪,‬‬
                                                                                          ‫והשלטונות חזרו וגזרו ב‪1892-1891-‬‬
                                                                                          ‫על העליה ואף אסרו מבירת קרקעות‬
                                                                                          ‫ליהודים‪ .‬החלה בריחה גדולה מן הארץ‪,‬‬
                                                                                          ‫כאשר השליחים רוכשי הקרקע מפקי­‬
                                                                                          ‫רים דמי קדימה ששילמו תמורת קניות‬
                                                                                          ‫שלא הושלמו‪ .‬גם העליה פסקה ורבים‬
                                                                                          ‫מבין מעוטי‪-‬האמצעים שהגיעו ארצה‬
                                                                                          ‫נשארו בחוסר כול‪ .‬בארץ השתרר‬
                                                                                          ‫דיכאון גדול‪ ,‬אבל בכל זאת הותירה‬
                                                                                          ‫תקופת הפעילות הגדולה רכוש ציוני‪,‬‬

‫‪17‬‬
   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22