Page 20 - ETMOL_36
P. 20
שפרש מן ה״חבצלת״ ,ייסד מיכל הכהן 'האריאל׳ בשנת תרכ״ג ) ( 1863התקשרו שלו
עיתון עצמאי בשם ״האריאל״ שהופיע של שה מבני ירושלים -יחיאל בריל ,מיכל
)״לעת עתה״( אחת לחודש ונדפס הכהן ויואל משה סלומון -ויסדו את
ב״בית-הדפוס של יצחק ג שציני״. מיכל הכהן עתון ״הלבנון״ ,ראשון העתונים העבר
מטרת העתון היתה להטיף לתיקונים יים באר-ישראל ,שיצא לאור בחסות
ולעבודת האדמה בלא לקומם את הרב העתון השלישי
בירושלים שיצא לאור בית הדפוס של המדפיס ישראל בק.
נים. בשנות השבעים של אלא שכבר בראשית הדרך התעוררו
מעל דפי החוברת הראשונה ,באלול בעיות יסודיות :ראשית ,התלות במד
תרל״ד ,פונה ר׳ מיכל הכהן ב״דבר אל המאה הקודמת-. פיס ישראל בק היתה למורת רוחם,
הקורא!״ וכך הוא כותב :״כל קוראי קיסר אוסטרי מבקש ומשהחליטו על רכישת בית דפוס משל
החבצלת ,יודעים כי אנכי תיכנתי עמו אש ונותן מתנה בית הם כדי לפקח על ההדפסה ,נרעש בק
דיה ...,שלוש שנים עבדתי ביגיעת וראה בכך הסגת גבול ותבעם למשפט
בשר ורוח ,ויהיו בעיני כימים אחדים דפוס... לפני השלטונות התורכיים .גם הרכב
באהבתי את עמי ועיר קברות אבותי, המערכת לא היה מוצלח ולמרות שהיו
אך נסיבות שונות ,רבות ועצומות ,ניצ מאת דוד הכהן ידידים זה לזה נוצרו חיכוכים ביניהם:
בו כמו נד למולי ,עד כי למורת רוחי הכיוון שרצה האחד לתת לעיתון לא
נאלצתי לנער חצני מתמוך עוד בהחב- השתדלנות הזו ציערה אותו מאוד היה זהה עם כיוונו של השני .חילוקי
צלת ...,אפס לכלוא את הרוח הסוער ובחודשיים אחרי בואו נפטר .מיכל דעות פנימיים ,הלשנות ודרישת
בקרב לבי ,קצר ידים הנני ...עשיתי הכהן ,הנער היתום בן האחת-עשרה, הממשלה העותומנית לרשיון ממשלתי
חוזה עם בעל בית דפוס מפואר ואותיות אומץ על-ידי קרובי משפחתו וחונך הביאו לבסוף את הקץ לנסיון הביכורים
חדשות ויפות ולעת עתה תצא לאור לרבנות ,אף נסע להשתלם בישיבות הראשון של העתונות העברית המתח
פעם אחת בחודש חוברת כזו ,ועל-כן ליטא ופולין עם חבריו משה סלומון
למשפט צדק אחשוב למנות ימיה לרא ויוסף ריבלין ,שותפיו לפעילות הציבו דשת.
שית עבודתי ,ולכן אל ישתומם הקורא רית בעתיד .בשובם הביאו עמם דפוס- בריל חידש אחר-כך את ״הלבנון״
בראותו בראש החוברת הזאת כתוב אבן )ליטוגרפיה( שסייע להם בהוצאת בפאריס ובמגנצה ,ואילו מיכל הכהן
״הלבנון״ ועורר עליהם את רוגזו של התחבר עם דב פרומקין)חתנו של בק(
שנה ר ב י ע י ת ״ . בעריכת ה״חבצלת״ המחודש בשלוש
ישראל בק. שנותיו הראשונות ) ( 1873-1870ובמ
לעבוד את האדמה בשנת תרל״ד ) ,(1874כשנה לאחר
שך חודשים אחדים בשנת . 1877
האמונה כי אם יפעל למען עבודת אולם פרומקין היה ״חסיד״ :ומיכל
אדמה בחסות הרבנים ומנהיגי הישוב הכהן ,הגם שנדחה ממשרתו כסופר
ובפיקוחם כדי שיתרצו במשך הזמן הכולל ,נמנה עם ״המתנגדים״ ושותפות
לרעיון הזה ולא יוסיפו להתנגד לו ,היא זו אי-אפשר היה לה להאריך ימים
שמנחה אותו .בגליון ב׳ הוא מספר על בנסיבות הזמן ההוא .מיכל הכהן היה
תוכנית הגביר בן-ציון ליאון לרכוש אמנם בן הדור הצעיר השואף לתמורות,
אדמה להתיישבות בתנאי שיימצאו גם נמנה עם שבעת מייסדי נחלת-שבעה
חמישים משפחות שמוכנות להשתתף בירושלים )אף זכה בהגרלה לבניית
בהוצאות ולעבדה ,תוך שהוא מודע הבית הראשון בשכונה( וכל ימיו חלם
על עבודה חקלאית ,אבל מלחמתו של
להתנגדות הרבנים. פרומקין ברבנים ובממונים לא היתה
בגליון ג׳)כ סלו תרל״ה( מביע העו מלחמתו ,הוא שאף לתיקונים בתוך
רך את תרעומתו על מונטיפיורי שפנה
זה לא-מכבר אל ראשי הישוב בשאלה המסגרת הקיימת.
בקשר לעידוד המלאכה המסחר ועבודת
האדמה ונענה בחיוב ,ואף-על-פי-כן ,לא רב שנהיה רצען
פעל עדיין מאומה .גם פה חוזר הוא על
דעתו כי המפעלים שיזם מונטיפיורי מיכל הכהן )או בשמו המלא יצחק
אליהו מיכל הכהן( נולד בשנת תקצ״ד
חייבים לקום אך ורק בחסות הרבנים. ) ( 1834כבכור בניו של הרב אליעזר
״האריאל״ משמש פה לוועד הכללי הכהן ,ראש קהילת ראסווין שבפלך
ולרבנים בשאלת עבודת האדמה ובשא קובנה .כשהחליט אביו לעלות לארץ
לות אחרות .בגליון ו׳ )אדר תרל״ה( קרא אליו את אחד הרצענים שבעירו,
מפרסם סופר החותם בשם ״המצפה״ כדי שילמדו מלאכת הרצענות למען
התקפה על ״החבצלת״ על חברת יוכל להתפרנס מיגיע כפיו בירושלים
״תפארת ירושלים״ ועל הספריה ולא יזדקק לכספי ״החלוקה״ .אחרי
שהקימה והמכונה ״בית עקד התרפים״. פרשת נדודים בת תשעה חודשים הגיעו
״החבצלת״ -כותב ״המצפה״ -כל הרב ומשפחתו לירושלים ,שם פתח לו
כוונתו היא ״אך לבזות את ירושלים הרב חנות קטנה והחל לעשות מלאכתו
עיר קודשנו ולנבל כבוד רבניה ,גאוניה
וחסידיה ...להשפיל כבוד התורה ול ר ד -מלאכת הרצענות.
מם קרן פריצי עמנו״ אין בו ״לא תורה אט-אט הכירוהו בני עירו ולא הניחו
ולא חכמה לא ידיעות נחוצות ולא יראת לו .משלחות יצאו ובאו לחנותו ולרבני
אלהים ,אבל יש בה חירופים וגידופים ירושלים כדי שיפצירו בו לנטוש את
המלאכה שאיננה יאה לרב כמותו .כל
20
