Page 20 - ETMOL_32

‫טיול לכפר ערבי‬ ‫לא מעט בעזות רוחי‪ ,‬קומתי הנמוכה‪ ,‬רזון‬ ‫כפר תבור וההר בראשית המאה‬
‫גופי וד‪,‬אקדח המשתלשל מחגורתי ש­‬
‫איתמר‪ ,‬גיבור סיפורו השני‪ ,‬אינו אלא‬ ‫אורכו כחצי פלג גופי‪ ,‬ועל כן תיאר אותי‬ ‫טינסקי‪ .‬החברים שוחחו שיחת חולין על‬
‫שמעון קושניר‪ ,‬סופרד‪ ,‬של ׳העליה ה­‬ ‫לאחר זמן בסיפור בשם ׳בעל‪-‬בית כזית׳‪.‬‬ ‫דא ועל הא‪ .‬לפתע שאל ‪ :‬״מי מוכן לטייל‬
‫שניה׳‪ .‬שמעון קושניר היה ב‪ 1908-‬תל­‬ ‫׳בעל‪-‬בית׳‪ ,‬על שום סיגנון האדנות וד‪-,‬‬ ‫אתי אל ראש התבור?״ אמרתי‪ :‬״אני‬
‫מיד בבית‪-‬הספר החקלאי ׳קרית‪-‬ספר׳ ש­‬ ‫בטחון של שיחתי‪ .‬נוסח ״לנו זאת הארץ‬ ‫אלך איתך״‪ .‬הצעתי לו לראות את זריחת‬
‫פתח ישראל בלקינד‪ ,‬מאנשי ביל״ו‪ ,‬ב‪-‬‬ ‫השמש מהתבור‪ .‬יצאנו‪ ,‬לפיכך‪ ,‬בחצות‬
‫אותד‪ ,‬שנד‪ ,‬עצמה ליד הכפר בית־עריף‪.‬‬ ‫תהיה״‪.‬‬ ‫מכפר־תבור והתחלנו מטפסים על ההר‪.‬‬
‫בית‪-‬הספר נסגר בגלל קשיים כלכליים‬ ‫זה היה בסתיו‪ .‬סופה ייללה‪ .‬העעזב קמל‪,‬‬
‫ב‪ 1909-‬ומבניו שימשו למגורי הפועלים‬ ‫לאחר ‪ 25‬שנים‪ ,‬כאשר הוא כבר הקים‬ ‫והשביל אבד לנו‪ .‬היינו צועדים ומועדים‬
‫הראשונים של החווה החקלאית שהוקמה‬ ‫את המפלגד‪ ,‬הרביזיוניסטית‪ ,‬אמרו לי‬ ‫על העשב היבש‪ .‬אמר לי‪ :‬״יש לי מילה‬
‫במקום‪ .‬ב‪ 1908-‬למדו בבית‪-‬הספר ׳קרית‪-‬‬ ‫פעם בירושלים‪ ,‬שהנה ז׳בוטינסקי מדבר‪.‬‬ ‫רוסית‪ ,‬שהיתר‪ .‬מעלה אותנו אל ראש ה­‬
‫הלכתי עם יהודית אחותי‪ .‬נתקלנו בו‬ ‫הר ברגע אחד‪...‬״ אמרתי לו ‪ :‬״נו‪ ,‬אמור״‪.‬‬
‫ספר׳ ‪ 37‬תלמידים‪.‬‬ ‫בסימטה צרה ואמרתי לו שלום‪ .‬הוא הכי­‬ ‫אמר לי‪ :‬״קיבלתי עלי נדר לא להוציא‬
‫רני מיד ואמר ליהודית‪ :‬״היודעת את‬ ‫מילד‪ ,‬זו בארץ‪-‬ישראל״‪ .‬אמרתי לו ‪ :‬״או­‬
‫בספרו על אד‪,‬רון שר‪ ,‬קורבנה הראשון‬ ‫לי אלמד אותך מילד‪ ,‬דומד‪ ,‬בערבית או‬
‫של תל‪-‬חי‪ ,‬מספר קושניר על טיול שערך‬ ‫מיהו זה? זד‪,‬ו המורד‪ ,‬שלי לציונות״‪.‬‬ ‫בעברית‪ ,‬שתיתן לך את הפורקן המבו­‬
‫בחברת ידידו אד‪,‬רון לכפר‪-‬מודיעין‪ ,‬תוך‬ ‫קש״‪ .‬אמר ‪ :‬״אינך יודע את הטעם המיוחד‬
‫כדי טיול מבן‪-‬שמן למודיעין נזכר קוש‪-‬‬ ‫פגישה עם בדואים‬
‫ניר בטיול קודם שערך במקום‪ ,‬בעת ש­‬ ‫שיש לזה ברוסית״‪.‬‬
‫היה בן שלוש‪-‬עשרה‪ ,‬בחברתו של זאב‬ ‫עדות נוספת לביקורו של ז׳בוטינסקי‬ ‫המשכנו לטפס בהר‪ .‬בדיוק עם צאת‬
‫ז׳בוטינסקי‪ .‬ז׳בוטינסקי ביקש לבקר ב­‬ ‫בכפר תבור נמצא בקטעי זכרונותיו של‬ ‫השמש הגענו לפסגד‪ ,‬שבראשה מתנוסס‬
‫כפר ערבי וישראל בלקינד בחר בשמעון‬ ‫המורה אשר ארליך‪ ,‬ששימש באותם ימים‬ ‫המנזר‪ .‬השער היה פתוח לרווחה‪ .‬נכנסנו‬
‫פנימד‪ .,‬עליך לדעת שטיול זה אירע עוד‬
‫להתלוות אליו‪.‬‬ ‫בד״וראד‪ ,‬במסחר‪:,‬‬ ‫בתקופת השלטון התורכי‪ ,‬ובלי רשיון‬
‫מספר קושניר‪:‬‬ ‫מנצרת אסור היד‪ ,‬להיכנס פנימד‪ .,‬מאידך‪,‬‬
‫הייתי מהלך בדרך שבין מלחמיה ל­‬ ‫קיימת מידת הכנסת אורחים‪ .‬בא דגומר‬
‫בצאתנו לדרך שאלתיו‪ ,‬האם יש ברצו­‬ ‫כפר תבור )מן הסתם לאחר פגישת‪-‬מו‪-‬‬ ‫ואמר ‪ :‬״ישרתו אתכם בחוץ״‪ .‬הוציאו שול­‬
‫נו להגיע גם אל קברות החשמונאים‪.‬‬ ‫רים במלחמיה(‪ ,‬ופתאום מופיעים לקראתי‬ ‫חן למיפלש שבכניסה וד‪,‬גישו לנו ארו­‬
‫״לא״‪ ,‬ענד‪ ,‬לי ז׳בוטינסקי בתוקף‪ ,‬״קברים‬ ‫שני פרשים בדואים‪ .‬ראוני וחיכו לבואי‪.‬‬ ‫חת בוקר‪ .‬שוחחנו צרפתית‪ ,‬והכומר‪ ,‬ש‪-‬‬
‫אינם מעניינים אותי‪ .‬עתה אני מעוניין‬ ‫לאחר חילופי הברכות ״מרחבד‪-,‬מרחב‪-‬‬ ‫טעד‪ ,‬לחשוב שאיננו יהודים‪ ,‬אמר‪ :‬״ענ­‬
‫להכיר את הישובים היהודיים החדשים‬ ‫תין״‪ ,‬אומר לי אחד הבדואים‪ :‬״חווג׳ה‪,‬‬ ‫נים כבדים כיסו את פני הגליל‪ ,‬היהודים‬
‫וגם את חיי הכפריים הערביים בני הארץ״‪.‬‬ ‫היש לך סיגריה?״ זוהי פתיחה רגילה‪,‬‬ ‫הופיעו‪ .‬הוקמו ארבע נקודות שחורות‬
‫ז׳בוטינסקי ידע על קיומו של בית‪-‬ספר‬ ‫נוסחת הקדמה לשוד בדואי‪ ,‬ואילו אני‬ ‫— סג׳רה‪ ,‬מסחה‪ ,‬יבניאל ומנחמיה״‪ .‬אני‪,‬‬
‫ערבי שנבנד‪ ,‬לפני זמן קצר בכפר בית‪-‬‬ ‫שלפתי את אקדחי מתוך כיסי וד‪,‬עמדתי‬ ‫מהיותי צעיר‪ ,‬רתחתי מכעס ורציתי לד‪-,‬‬
‫דניאל הסמוך לקרית‪-‬ספר וביקש לבקר‬ ‫את לועו מול פני הבדואי‪ ,‬ואני משיב לו‬ ‫גיב‪ ,‬אך ז׳בוטינסקי לחש לי ‪ :‬״תירגע‪ .‬את‬
‫שם‪ .‬נעניתי לבקשתו‪ ,‬שעמדה בסתירד‪,‬‬ ‫בזו הלשון ‪ :‬״מן הון תשרבו סיגריה״ )כ­‬ ‫דעתו לא תשנה‪ ,‬אך העובדות תשתנינה‬
‫למושגי כנער בן שלוש‪-‬עשרה על ז׳בו‪-‬‬ ‫לומר‪ ,‬מכאן תעשנו סיגריה(‪ .‬שני הבדו­‬ ‫במהרה״‪ .‬עלינו לפיסגה‪ ,‬ואז‪ ,‬מצועף ב­‬
‫טינסקי הסופר הציוני הנודע‪ ,‬ולרגשותי‬ ‫אים המבוהלים )לא פיללו לתגובה כזאת!(‬ ‫קרני שמש הבוקר החיוורות נתגלד‪ ,‬לעי­‬
‫למקום מולדתם של החשמונאים‪ ,‬והולכ­‬ ‫דירבנו את סוסיהם ואמרו ״ספתחאפר‬ ‫נינו עמק יזרעאל בכל הדרו‪ ,‬גדול ורחב‬
‫תיו אל הכפר הערבי בית‪-‬דניאל‪ ...‬בדרכ­‬ ‫אללד‪!,‬״ )בשם אלוד‪,‬ים!( ונמלטו כל עוד‬ ‫ידים‪ ,‬וד‪,‬וא מפוצל כולו פצלות פצלות‪,‬‬
‫נו לכפר שאל ז׳בוטינסקי על חיי משפח­‬ ‫רצועות חומות וירוקות‪ ,‬צרות וארוכות‪,‬‬
‫תי ועל ידיעתי בשפה הערבית‪ ...‬הבאתי‬ ‫נפשם בם‪.‬‬ ‫לפי שיטת המיזרע הערבית ‪ :‬כי טרם היה‬
‫את האורח לבניין בית הספר החדש‪ .‬מנד‪,‬ל‬ ‫שלנו‪ .‬אחר כך ירדנו למרגלות ההר‪ ,‬בו‬
‫בית‪-‬הספר‪ ,‬מוסלמי שעשה שנים אחדות‬ ‫עמדתי ושאפתי רוח‪ .‬בלבי הייתי‬ ‫שכן השבט ערב‪-‬אל‪-‬זבח באד‪,‬לי הקידר‬
‫בקווקז וידע במקצת את השפה הרוסית‪,‬‬ ‫בטוח ‪ :‬אני אהרוג אחד מן הבדואים‪ ,‬אך‬ ‫שלו‪ .‬שם סעדנו את פת הצהריים‪ .‬ונת‪-‬‬
‫סיפר לז׳בוטינסקי על מצבם של תושבי‬ ‫הבדואי השני יהרגני מיד לאחר מכן‪:‬‬ ‫משך הטיול בן יום זד‪ ,‬לשבוע ימים‪ .‬צעד­‬
‫הכפר‪ ,‬העובדים בחלקם כסתתים וכבנאים‬ ‫פתאום שומע אני שירה עברית וד‪,‬תברר‬ ‫נו ורכבנו על פני כל הארץ‪ .‬נראה שב­‬
‫בעיר השפלה‪ ,‬והשאר — כיוגבים וכ‪-‬‬ ‫— הנה זאב ז׳בוטינסקי בלוויית פועלים‬ ‫סיכומו של מסע זה עשיתי עליו רושם‬
‫)אז היו יחסי ידידות וחברות בין הפוע­‬
‫מגדלי צאן‪.‬‬ ‫לים לבין ז׳בוטינסקי(‪ .‬קיצורו של דבר‪,‬‬

‫קושניר מספר‪ ,‬כי הוא וז׳בוטינסקי‬ ‫הם ליווני לכפר‪-‬תבור‪.‬‬
‫נכנסו לאחת הכיתות‪ ,‬שם ישבו ילדים‬
‫כבני שתים‪-‬עשרד‪ ,‬וז׳בוטינסקי שאל או­‬

‫תם שאלות בדבר המרחק לרמלה‪ ,‬כש‪-‬‬
‫קושניר משמש כמתורגמן‪ .‬הילדים הע­‬
‫ריכו את המרחק לפי משך עישון סיגריות‬
‫— ארבע או חמש‪ .‬ז׳בוטינסקי שאל גם‬

‫על משפחות התלמידים‪.‬‬

‫המבקש לעקוב אחר התפתחות הגותו‬
‫של ז׳בוטינסקי ימצא אולי בשני סיפורים‬
‫אלה מפתחות מעניינים‪ ,‬ואולם אנו לא‬
‫ביקשנו כאן אלא לעקוב אחר גיבורי‬
‫סיפוריו ולמצוא את הדמויות האמיתיות‬
‫ששימשו לו לשירטוט ספרותי של ר‪-,‬‬
‫׳צבר׳ הארצישראלי האידיאלי כפי שנראה‬

‫לו ב‪.1908-‬‬

‫‪20‬‬