Page 18 - ETMOL_32
P. 18

‫שהם כוהנים גדולים‪ ,‬ובניהם גזברים‪ ,‬וחתניהם אמרכלים‪,‬‬              ‫יוסף מספר כי דווקא בימים ההם‪ ,‬בסוף ימי הבית השני‪,‬‬
                                                                      ‫הופסקה עבודתם של אלפי אנשים‪ ,‬ובבת אחת הפכו למוב­‬
            ‫ועבדיהן חובטין את העם במקלות‪) .‬פסחים ג״ז ע׳ א(‪.‬‬           ‫טלים‪ .‬הדבר קרה בשנת ‪ 64‬לספירה‪ :‬אותה שעה הסתיימו‬
                                                                      ‫עבודות הבניה בהר־הבית ובמקדש‪ ,‬ושמונה עשר אלף אנשים‬
‫היו גם אנשים שלא רצו או לא יכלו לשאת את המצב‬                          ‫נעשו למחוסרי עבודה ‪ :‬״באותו הזמן נגמר בניין בית המקדש‪,‬‬
‫הקיים והם החליטו לעזוב את ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬אין איש יודע‬                     ‫והעם ראה שלמעלה משמונה עשר אלף פועלים בטלים וזקו­‬
‫היום מה היה היקף ה׳ירידה׳ מן הארץ בימים ההם‪ .‬אבל על‬
‫עצם התופעה מעיד מיודענו יוסף בן מתתיהו‪ ,‬לאמור! ״ורבים‬                                              ‫קים לשכר״ )קדמוניות כ׳‪.(219 :‬‬
‫עזבו את נחלת אבותיהם וברחו אל מדינות זרות״ )מלחמות‬
                                                                                        ‫ריצוף! רחובות‬
                                                     ‫ב׳ ! י״ד ב(‪,‬‬

           ‫הקנאים קוראים למלחמה‬                                       ‫ראשי הציבור הבינו בי חובתם לדאוג למקור פרנסה כלשהו‬
                                                                      ‫לאנשים‪ .‬אבל במה יועסקו? קמו והחליטו לרצף את רחובות‬
‫והיו גם בעלי יוזמה שהחליטו לשנות את המצב הקיים‪.‬‬                       ‫ירושלים אבנים גדולות וחדשות‪ .‬ריצוף הרחובות‪ ,‬שלא היה‬
‫אלה היו הקנאים‪ ,‬שרובם ראו את שורש הרעה ברומאים‪ .‬הם‬                    ‫חשוב כל־כך לאף אחד‪ ,‬היה מעין עבודת דחק‪ .‬רק חלק מן‬
‫קראו לעם להילחם ברומאים באמרם‪ ,‬כי האלהים לבדו הוא‬                     ‫המובטלים מצאו תעסוקה בעבודות הריצוף‪ ,‬וגם אלה לא‬
‫מנהיגו האמיתי של העם היהודי‪ ,‬וכי אל‪-‬לו לעם לקבל עליו‬                  ‫התייחסו מן‪-‬הסתם ברצינות רבה לעבודה‪ .‬יוסף מוסר לנו‬
‫שלטון של כל אדון אחר‪ .‬מתוך אמונה עמוקה באלוהים ציפו‬                   ‫פרט קטן אך מעניין‪ ,‬המעיד על ההידרדרות של מוסר‪-‬העבודה‬
‫הקנאים לעזרת האל באם רק יקום העם עצמו להיאבק על‬                       ‫בימים ההם‪ .‬הוא כותב! ״אפילו עבד אדם שעה אחת ביום‪,‬‬
‫חירותו‪ ,‬ובמאבק הזה‪ ,‬כלפי השליט הזר‪ ,‬ראו הקנאים את‬                     ‫נטל מייד שכר אותו היום״ )קדמוניות כ׳! ‪ .(220‬אותה שעה‬

                             ‫הדרך שתביא לתיקון המצב כולו‪.‬‬
‫תחילה היו הקנאים מיעוט בעם‪ .‬אבל ברבות הזמן נטו‬
‫אחריהם רבים יותר ויותר‪ .‬סיבות לכך לא חסרו כמובן!‬
‫שינאת התושבים הנוכרים אשר בארץ ומעשי ההתנכלות של­‬
‫הם ! התגרויותיהם הרצופות של הנציבים הרומיים‪ ,‬אשר פגעו‬
‫ביהודי הארץ בדרכים שונות! עמדתו של הקיסר הרומאי‬
‫אשר עמד לימין שונאי ישראל בארץ‪-‬ישראל! כל אלה דחפו‬
‫בהדרגה את רוב העם אל עבר עמדתם של הקנאים‪ .‬עד של­‬
‫בסוף‪ ,‬בשנת ‪ 66‬לספירה‪ ,‬פרץ בארץ מרד כללי נגד השלטון‬

                                                         ‫הרומאי‪.‬‬
‫ומיד הפך המרד הלאומי למלחמת אחים בין יהודים לבין‬
‫עצמם‪ .‬את הסיבה לכך יש לבקש‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬במצב החברתי‬
‫שנוצר בעם בטרם פרוץ המרד‪ .‬יוסף בן מתתיהו מספר‪ ,‬כי‬
‫עוד טרם הובס הכוח הממשי הראשון של צבא הרומאים‪,‬‬

              ‫וכבר לחמו יהודים אלה באלה בתוך ירושלים!‬

‫המורדים הבקיעו ושרפו באש את בית חנניה הכוהן הגדזל‬                      ‫נשארו המובטלים ללא משען ופרנסה‪ ,‬לעצמם ולבני ביתם‪.‬‬
                                                                      ‫המצוקה הכלכלית לא הפריעה לקבוצות שונות של אנשים‬
‫ואת ארמונות אגריפם וברניקי‪ ,‬ואחר־כר יצאו לשלח אש גם‬                   ‫לתבוע הטבות לעצמם‪ .‬יוסף מספר על מקרה אחד‪ ,‬ספק‬
                                                                      ‫משעשע ספק מדאיג‪ ,‬של הצגת תביעות מצד הלויים שתפ­‬
‫בבית הגנזים )הארכיונים(‪ ,‬כי ביקשו להשחית את שטרי החו ­‬                ‫קידם היה לשיר במקהלה בשעת העבודה במקדש‪ .‬הלויים‬
                                                                      ‫לא תבעו לעצמם הטבות שכר‪ ,‬כי אם שיפור במעמדם או‬
‫בות ולהשבית את גביית הכספים‪ ,‬ואמרו למשוך בכר את‬                       ‫בכבודם‪ .‬כיצד? מספר יוסף! ״ואלה מן הלויים שהיו משור­‬
                                                                      ‫רים‪ ,‬פנו אל המלך )אגריפס השני‪ ,‬שהיה ממונה על המקדש(‬
‫ליבות האנשים השקועים בחובות ולקרוא חופש לעניים למען‬                   ‫שיושיב סנהדרין ויתן להם רשות ללבוש בגדי‪-‬בד בדומה‬

                             ‫יתקוממו על העשירים‪) .‬מלחמות ב׳‪ :‬יז׳ ו(‪.‬‬                                                         ‫לכוהנים״‪.‬‬
                                                                      ‫כלומר! הלויים תבעו מאגריפס שיכנס ישיבה מיוחדת של‬
‫הכוהן הגדול נמלט על נפשו והסתתר בצינור מים‪ ,‬לשווא!‬                    ‫הסנהדרין כדי לדון בה בתביעה‪ ,‬להרשות ללויים להופיע‬
                  ‫המורדים גילו אותו והרגוהו‪ ,‬יחד עם אחיו‪.‬‬             ‫במקדש בבגדי כוהנים בשעת השירה המלווה את עבודת‬

‫במקום להקים צבא לאומי אחיד‪ ,‬קמו גופים צבאיים שונים‬                                                                              ‫הקודש‪.‬‬
‫שהשתדלו להשיג לעצמם נשק ממקורות משלהם‪ .‬פלג אחד‬                        ‫ויוסף מוסיף! ״דרישתם זו נתמלאה! שכן הרשה המלך‬
‫של קנאים השיג את נשקו ממחסני החירום במצדה! מאדום‬                      ‫למשוררים‪ ,‬על דעתם של אלה שהתכנסו לסנהדרין‪ ,‬לפשוט‬
‫הגיעו גדודים חמושים עם פיקוד משלהם! בגליל ניסה יוחנן‬                  ‫את בגדם הקודם וללבוש את בגד הבד שרצו בו״ )קדמוניות‬
‫מגוש חלב להקים כוח עצמאי‪ ,‬ולאחר שנפל הגליל לידי הרו­‬
‫מאים‪ ,‬פרצה בירושלים מלחמת דמים נוראה בין הפלגים‬                                                                          ‫כ׳! ‪.(217-216‬‬
‫השונים‪ .‬במקום לערוך את הכוחות המועטים בחזית מלוכדת‬                    ‫בציבור הרחב השתררה אווירה של חוסר אונים‪ .‬ומאחר‬
‫נגד האויב‪ ,‬שרפו והרסו קבוצות הלוחמים השונות את הנשק‬                   ‫שלא יכלו לשנות את העובדות‪ ,‬הרבו להתלונן עליהן‪ .‬במקור‬
‫והמזון שנאגרו בעיר לעת הזאת‪ .‬על רקע זה נשמעים דבריו‬                   ‫קדום נמסרת אימרה‪ ,‬שנפוצה כנראה בימים ההם‪ ,‬ובה תלונה‬
‫של טיטום נכונים עד לאימה‪ ,‬שעה שאמר לקציניו כי מגיני‬
‫ירושלים ״נלחמים ביניהם ברוח שיגעון״)מלחמות ד׳! ו׳ ב(‪.‬‬                        ‫בייחוד על הכוהנים העשירים ועל מעשי הגזל שלהם !‬

‫לנוכח יחסי הכוחות בין לוחמי יהודה ללגי‪1‬נ‪1‬ת הרומאים‬                                                        ‫אוי לי מבית בייתוס — אוי לי מאלתן‪,‬‬
‫כמעט אין ספק שהמרידה עמדה להיכשל בכל מקרה‪ .‬אבל‬
‫אפילו כך‪ ,‬יש משהו מכאיב מאד‪ ,‬עד עצם היום הזה‪ ,‬בעצם‬                                                        ‫אוי לי מבית תנין — אוי לי מלחישתן!‬
‫העובדה שמול פני האויב העדיף בכוחו כל‪-‬כך‪ ,‬שקע עמנו‬
‫במלחמת האחים אשר הרסה גם את מעט הכוח מבפנים‪ .‬המרד‬                                                    ‫אוי לי מבית ישמעאל — אוי לי מאגרופן ;‬
‫נכשל‪ ,‬שרידי העצמאות אבדו! ארץ‪-‬ישראל אמנם היתד‪ .‬עדיין‬

     ‫מרכז הישוב ה ‪,T‬ודי שנים רבות‪ ,‬אבל נתדלדלה והלכה‪.‬‬

                                                                      ‫‪18‬‬
   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23