Page 13 - ETMOL_32
P. 13

‫ושאר סיפורי פחח ‪ -‬תקוה‬

           ‫הדיר ליפו‬                                 ‫מעשה בחמור‬                      ‫ואם לאו — היו יסורי החולה נוראים‪.‬‬
                                                                                     ‫אי־אפשר היה להיפטר ממחלות העיניים‬
‫ליפו הייתי הולך ברגל ורק בלילה‪,‬‬             ‫סוף סוף התרגלנו לחיי הסביבה‪ .‬השגנו‬       ‫שבועות וחודשים‪ ,‬וקולות החולים הגיעו‬
‫מפני הקרירות הנעימה‪ .‬פחד לא היה‪.‬‬            ‫קצת כסף‪ ,‬טחנו חיטה במושבה הגרמנית‬        ‫לשמיים‪ .‬רופאים לא היו ביפו‪ ,‬והשתמשו‬
‫שקט בחוץ‪ .‬ציפור לא נראתה לכל מקום‬           ‫שרונד‪ .,‬שם לא נשפך עפר בקמח‪ .‬עברו‬        ‫ברפואות עממיות‪ .‬מחלת הקדחת היתד‪,‬‬
‫שתלך‪ .‬ובכל מקום שד‪,‬לכתי היה מידבר‪.‬‬          ‫שנים אחדות‪ ,‬המצב הלך וטוב‪ .‬נסענו ל­‬      ‫פוקדת את החולה לסירוגין‪ .‬תחילה קור‬
‫אולי ראיתי גמלת עם סחורה הד‪,‬ולכת‬            ‫יפו וד‪,‬באנו קצת שמן‪ ,‬בצלים ושעועית‪.‬‬      ‫ברעדה ואחריו חום כאש לד‪,‬בה‪ .‬או תבוא‬
‫יפואה‪ .‬ימין ושמאל‪ ,‬לפנים ואחור — הכל‬        ‫גם קנינו חמור טוב להביא עליו כל שבוע‬     ‫המחלה לשבוע ועוזבת לשבוע‪ .‬בכלל לא‬
‫מידבר‪ .‬ותמיד מקל ביד‪ .‬לא פחדתי מ­‬           ‫סחורה מיפו‪ .‬צריך ללכת לירושלים‪ ,‬חסתי‬     ‫היו התושבים רגילים לאקלים ולאוויר‪.‬‬
‫יריות‪ .‬אז היה מותר לשאת נשק‪ ,‬וכש­‬           ‫על רגלי החמור מלקחתו אתי‪ .‬בירושלים‬       ‫היה מחניק‪ .‬הכל היו מתר‪,‬לכים בפנים‬
‫מצאתי צורך בזה השתמשתי ברובה‪ .‬כש­‬           ‫חליתי‪ ,‬נכנסתי ל׳ביקור חולים׳‪ ,‬ושכבתי‬     ‫צהובות‪ ,‬בבטן עבה ובמחול מנופח‪ .‬והיו‬
‫עברתי אז את מידבר פתח‪-‬תקוה עד שרו‪-‬‬          ‫שבוע ימים חולה‪ .‬וד‪.‬רופא אסר עלי את‬       ‫נוסעים לירושלים לשם ריפוי וחוזרים‬
‫נד״ הייתי משקיף על גוש החולות מסביב‪.‬‬        ‫היציאה מבית החולים‪ .‬שלחתי מכתב ה‪-‬‬
‫רגלי האחת נכנסה ורגלי השניה יצאה‬            ‫ביתד‪ ,‬על מחלתי וקיבלתי תשובה שה­‬                                        ‫לפתח־תקוה‪.‬‬
‫בים החולות הזה‪ .‬והיום משתרע על החו­‬         ‫חמור נגנב‪ .‬תיכף מרוב התרגשות ׳הב‪-‬‬
‫לות האלד‪ ,‬הישוב היהודי היפה — תל‪-‬‬           ‫ראתי׳ וצעקתי בבית‪-‬החולים ״תנו לי את‬      ‫את החיטה היינו מובילים לטחינר‪ ,‬ל­‬
                                            ‫בגדי״‪ ,‬וחזרתי לפתח‪-‬תקוה‪ .‬רגזתי על‬        ‫כפר הערבי פרחיה ב׳טחנת הירקון׳‪ ,‬ה­‬
                                     ‫אביב!‬  ‫היעלמו של החמור מפרנסנו‪ .‬חיפשתי אח­‬      ‫טחנה היחידה בסביבה‪ .‬הדוחק היה רב‬
                                            ‫ריו‪ .‬כל ערבי חשוד הביא עדים על חמו­‬      ‫והטורח גדול‪ .‬הערבים רמזו זד‪ ,‬לזד‪ ,‬הנה‬
‫בחורף סגר הנחל את דרך פתח‪-‬תקוה —‬            ‫רו שהוא שלו‪ .‬הוצאתי כסף לחיפושים‬         ‫׳יהודי׳‪ .‬כמד‪ ,‬מהם חפנו חופן עפר‪ ,‬ושמו‬
‫יפו‪ .‬היה שטפון של מים ללא מעבר‪ ,‬וגם‬         ‫והחמור נשאר בידי הגנב‪ .‬במקום החמור‬       ‫בשעת טחינת חיטתי במשפך הריחיים ו­‬
‫מסלמד‪ ,‬לא יכולנו לעבור‪ .‬אז היו בארץ‬         ‫קנינו שתי פרות בשרונה ובניתי לד‪,‬ן‬        ‫לחשו בלעג! ״באראכה״ )מזל ברכה(‪ .‬הת­‬
‫גשמים יותר מאשר היום‪ .‬לחם היו צרי­‬          ‫רפת‪ .‬רווח לבני הבית‪ ,‬כי היה להם עתד‪,‬‬     ‫אוננתי לפני בעל‪-‬הטחנה ברמזים‪ ,‬כי לא‬
‫כים להביא מיפו והנד‪ ,‬ניתק הקשר עם‬           ‫חלב וגבינד״ וד‪,‬נד‪ ,‬נגנבו הפרות‪ ,‬וחפרנו‬   ‫ידעתי לדבר ערבית‪ .‬הוא אמר ״חאראם״‬
‫יפו לחלוטין‪ .‬עד ארבעה ימים עמדו ה­‬                                                   ‫)אסור( ובזד‪ ,‬יצא ידי חובתו‪ .‬מקמח בלול‬
‫מים לאין מעבר‪ .‬לא היתד‪ ,‬שום עצד‪.,‬‬                               ‫גם החמור וגם הפרות‪.‬‬  ‫בעפר זד‪ ,‬אפינו לחם‪ .‬אחרי ברכת המוציא‬
‫בסוס לא יכלו לעבור מגובה המים ומ­‬           ‫והנה התחילו לבנות בתים‪ .‬ובאו רבים‬
‫חוזק הזרם שבא מהרי ירושלים‪ .‬ובפתח‪-‬‬          ‫מחוץ לארץ שקנו אדמה עוד בשבתם ב‪-‬‬               ‫לעמנו את הלחם והשיניים נחצצות‪.‬‬
‫תקוה ישבו כל המשפחות בחוסר לחם‪.‬‬             ‫גולד‪ .,‬אז התחילו לדון בדבר מקום ה­‬
‫וכשד‪,‬ביאו לבסוף את הלחם‪ ,‬היה טעמו‬           ‫ישוב‪ .‬היו שתי דעות! אחת‪ ,‬לייסד את‬        ‫כשנגמרד‪ ,‬החיטה‪ ,‬לא הרווחנו ולא היה‬
‫בצפיחית בדבש‪ .‬בימים רגילים במה היינו‬        ‫המושבד‪ ,‬על גדות הירקון! וד‪,‬שניד‪ ,‬במקו­‬   ‫איפה לד‪,‬רוויח‪ .‬גם לא יכולנו לעבוד כי‬
‫מלפתים את הפת? בציר דגים מלוחים‪,‬‬            ‫מה של היום )רחוב חובבי ציון(‪ .‬כל אחד‬     ‫חלינו תמיד בקדחת ובעיניים‪ .‬התינוקות‬
‫והיינו שותים הרבה מים‪ .‬׳וחזרה עטרה‬          ‫בנד‪ ,‬כרצונו‪ .‬אלד״ שדרשו לבנות על גדות‬    ‫ביקשו אוכל‪ .‬קיווינו כי הזמן הרע יעבור‬
‫ליושנה׳ והקדחת היתה פוקדת אותנו שוב‬         ‫הירקון‪ ,‬טענו ששם יהיו דגים וכמה נעים‬     ‫ויבואו זמנים טובים‪ .‬החילותי ללכת פעם‬
‫בבשנים קדמוניות‪ .‬אולם ׳התענוגים׳ ה­‬         ‫לגור על שפת הנהר כמו בחוץ לארץ‪.‬‬          ‫או פעמיים לשבוע ברגל לירושלים להשיג‬
‫אלה הם הם‪ ,‬למרות חכל‪ ,‬שחיבבו עלינו‬          ‫האחרים חששו לרפש ובוץ בחורף‪ .‬דעת‬         ‫כסף‪ .‬וד‪,‬נד‪ ,‬נודע לנו כי דורד‪ ,‬זולד‪ ,‬מחיטה‪.‬‬
‫את הארץ‪ .‬לא נטשנו את המולדת והגענו‬          ‫הבונים על שפת ד‪,‬נד‪,‬ר ניצחה‪ ,‬אבל היו‬      ‫החילונו לאכול‪ ,‬לשם קימוץ‪ ,‬דורח‪ .‬ונסע­‬
                                                                                     ‫תי לכפר פרחיה לטחון דורה‪ .‬ועתה היתה‬
                                 ‫עד הלום‪.‬‬                  ‫קרבנות ומתו כמה נפשות‪.‬‬
                                                                                                                 ‫דורה עם עפר‪.‬‬

‫‪13‬‬
   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18