Page 13 - ETMOL_32
P. 13
ושאר סיפורי פחח -תקוה
הדיר ליפו מעשה בחמור ואם לאו — היו יסורי החולה נוראים.
אי־אפשר היה להיפטר ממחלות העיניים
ליפו הייתי הולך ברגל ורק בלילה, סוף סוף התרגלנו לחיי הסביבה .השגנו שבועות וחודשים ,וקולות החולים הגיעו
מפני הקרירות הנעימה .פחד לא היה. קצת כסף ,טחנו חיטה במושבה הגרמנית לשמיים .רופאים לא היו ביפו ,והשתמשו
שקט בחוץ .ציפור לא נראתה לכל מקום שרונד .,שם לא נשפך עפר בקמח .עברו ברפואות עממיות .מחלת הקדחת היתד,
שתלך .ובכל מקום שד,לכתי היה מידבר. שנים אחדות ,המצב הלך וטוב .נסענו ל פוקדת את החולה לסירוגין .תחילה קור
אולי ראיתי גמלת עם סחורה הד,ולכת יפו וד,באנו קצת שמן ,בצלים ושעועית. ברעדה ואחריו חום כאש לד,בה .או תבוא
יפואה .ימין ושמאל ,לפנים ואחור — הכל גם קנינו חמור טוב להביא עליו כל שבוע המחלה לשבוע ועוזבת לשבוע .בכלל לא
מידבר .ותמיד מקל ביד .לא פחדתי מ סחורה מיפו .צריך ללכת לירושלים ,חסתי היו התושבים רגילים לאקלים ולאוויר.
יריות .אז היה מותר לשאת נשק ,וכש על רגלי החמור מלקחתו אתי .בירושלים היה מחניק .הכל היו מתר,לכים בפנים
מצאתי צורך בזה השתמשתי ברובה .כש חליתי ,נכנסתי ל׳ביקור חולים׳ ,ושכבתי צהובות ,בבטן עבה ובמחול מנופח .והיו
עברתי אז את מידבר פתח-תקוה עד שרו- שבוע ימים חולה .וד.רופא אסר עלי את נוסעים לירושלים לשם ריפוי וחוזרים
נד״ הייתי משקיף על גוש החולות מסביב. היציאה מבית החולים .שלחתי מכתב ה-
רגלי האחת נכנסה ורגלי השניה יצאה ביתד ,על מחלתי וקיבלתי תשובה שה לפתח־תקוה.
בים החולות הזה .והיום משתרע על החו חמור נגנב .תיכף מרוב התרגשות ׳הב-
לות האלד ,הישוב היהודי היפה — תל- ראתי׳ וצעקתי בבית-החולים ״תנו לי את את החיטה היינו מובילים לטחינר ,ל
בגדי״ ,וחזרתי לפתח-תקוה .רגזתי על כפר הערבי פרחיה ב׳טחנת הירקון׳ ,ה
אביב! היעלמו של החמור מפרנסנו .חיפשתי אח טחנה היחידה בסביבה .הדוחק היה רב
ריו .כל ערבי חשוד הביא עדים על חמו והטורח גדול .הערבים רמזו זד ,לזד ,הנה
בחורף סגר הנחל את דרך פתח-תקוה — רו שהוא שלו .הוצאתי כסף לחיפושים ׳יהודי׳ .כמד ,מהם חפנו חופן עפר ,ושמו
יפו .היה שטפון של מים ללא מעבר ,וגם והחמור נשאר בידי הגנב .במקום החמור בשעת טחינת חיטתי במשפך הריחיים ו
מסלמד ,לא יכולנו לעבור .אז היו בארץ קנינו שתי פרות בשרונה ובניתי לד,ן לחשו בלעג! ״באראכה״ )מזל ברכה( .הת
גשמים יותר מאשר היום .לחם היו צרי רפת .רווח לבני הבית ,כי היה להם עתד, אוננתי לפני בעל-הטחנה ברמזים ,כי לא
כים להביא מיפו והנד ,ניתק הקשר עם חלב וגבינד״ וד,נד ,נגנבו הפרות ,וחפרנו ידעתי לדבר ערבית .הוא אמר ״חאראם״
יפו לחלוטין .עד ארבעה ימים עמדו ה )אסור( ובזד ,יצא ידי חובתו .מקמח בלול
מים לאין מעבר .לא היתד ,שום עצד., גם החמור וגם הפרות. בעפר זד ,אפינו לחם .אחרי ברכת המוציא
בסוס לא יכלו לעבור מגובה המים ומ והנה התחילו לבנות בתים .ובאו רבים
חוזק הזרם שבא מהרי ירושלים .ובפתח- מחוץ לארץ שקנו אדמה עוד בשבתם ב- לעמנו את הלחם והשיניים נחצצות.
תקוה ישבו כל המשפחות בחוסר לחם. גולד .,אז התחילו לדון בדבר מקום ה
וכשד,ביאו לבסוף את הלחם ,היה טעמו ישוב .היו שתי דעות! אחת ,לייסד את כשנגמרד ,החיטה ,לא הרווחנו ולא היה
בצפיחית בדבש .בימים רגילים במה היינו המושבד ,על גדות הירקון! וד,שניד ,במקו איפה לד,רוויח .גם לא יכולנו לעבוד כי
מלפתים את הפת? בציר דגים מלוחים, מה של היום )רחוב חובבי ציון( .כל אחד חלינו תמיד בקדחת ובעיניים .התינוקות
והיינו שותים הרבה מים .׳וחזרה עטרה בנד ,כרצונו .אלד״ שדרשו לבנות על גדות ביקשו אוכל .קיווינו כי הזמן הרע יעבור
ליושנה׳ והקדחת היתה פוקדת אותנו שוב הירקון ,טענו ששם יהיו דגים וכמה נעים ויבואו זמנים טובים .החילותי ללכת פעם
בבשנים קדמוניות .אולם ׳התענוגים׳ ה לגור על שפת הנהר כמו בחוץ לארץ. או פעמיים לשבוע ברגל לירושלים להשיג
אלה הם הם ,למרות חכל ,שחיבבו עלינו האחרים חששו לרפש ובוץ בחורף .דעת כסף .וד,נד ,נודע לנו כי דורד ,זולד ,מחיטה.
את הארץ .לא נטשנו את המולדת והגענו הבונים על שפת ד,נד,ר ניצחה ,אבל היו החילונו לאכול ,לשם קימוץ ,דורח .ונסע
תי לכפר פרחיה לטחון דורה .ועתה היתה
עד הלום. קרבנות ומתו כמה נפשות.
דורה עם עפר.
13