Page 17 - ETMOL_32
P. 17
טוב — את בושם הבלזאם — ובושם זה נשלח מארץ־ישראל
אל רוב ארצות התרבות שבעולם העתיק .האפרסמון גדל
בצפיפות רבה בסביבות עין־גדי ,ובבקעת יריחו! והסופר־
החוקר הרומאי גאיוס פליניוס מעיד בספרו ׳תולדות הטבע׳,
כי ״הארץ היחידה שבה גידולו של האפרסמון מובטח ,היא
ארץ יהודה״ .גם הערים גדלו ושיגשגו בימים ההם ,ובמיו
חד ירושלים .בסוף ימי הבית השני היתד ,מפוארת ורבת
תושבים ,עד שכל רואיה התרשמו מיופיה.
המקדש וארמון המלך בלטו מעל לכל העיר .אך גם הבתים
הפרטיים היו מפוארים במידה רבה ,בעיקר בחלקד ,הצפוני
של העיר ובסביבות ארמון המלך.
בחפירות שנערכו לא מכבר בירושלים התגלו שרידיהם
של כמה מן הבתים האלה .מסתבר שעשירי ירושלים לא
חסכו כל מאמץ כדי להקים לעצמם בתים גדולים ומרווחים,
וכי השקיעו כסף רב בקישוט הבתים וברכישת ריהוט .אחד
מבתי המגורים שהתגלו משתרע על כ־ 200מטרים רבועים!
ולא רחוק ממנו התגלה בית מגורים גדול יותר ,אשר שטחו
מגיע לכ־ 600מטרים רבועים{
חיי מותרות בשנות הששים לספירה עמדה הארץ בפריחתה :שטחי
החקלאות התרחבו והאוכלוסיה מילאה את ערי הארץ וכפריה.
העושר הזה נוצר ונצבר במשך תקופה ארוכד ,ובעמל יוסף בן מתתיהו מתאר כיצד נראו בימיו הגליל ,השומרון
מרובד .,אך בסוף ימי הבית השני נראה שאנשים נטו ליהנות
מפרי העושר שנצבר מקודם ,ושוב לא דאגו כל כך להרחבת ויהודה :
הקיים .עדות לננויה הזאת היה הנוהג ,שהלך והתפשט ,לערוך
משתאות מפוארים לרגל כל מיני אירועים .במשתאות 'האלה ארץ הגליל כולה ארץ דשנה ואדמת מרעה ,ועצים שונים צומ
השתדלו האנשים לעלות איש על רעהו במספר המוזמנים חים בה ,ועושר תנובת הארץ מושך גם את לב האנשים הרחו
ובשפע הכיבודים שהגישו לקרואים ,למען יראו גם האחרים קים מאהבת עבודת האדמה .וכל הארץ נזרעה בידי יושביה
את עושרם ואת הצלחתם .הדבר הפך לתחרות ,ורבים נסחפו ולא נמצא בה אח חבל שמם אחד .ובגלל ברכת האדמה הטובה,
לתוכה אף מעבר למה שיכלו להרשות לעצמם .מוסר על כך
רבות הן ערי הגליל והמון הכפרים מלאים אדם.
יוסף בן מתתיהו! וארץ שומרון וארץ יהודה ,שתיהן טובות לעבודת האדמה
ונותנות יבול רב ,וגם המון המרעה הטוב נותן שפע ברכה
הדבר הזה היה לחוק ליהודים ,ועל ידו התרוששו רבים ,אשר לחלב הבהמה אשר אין כמוהו ביתר הארצות) ,מלחמות ג׳:
קצרה ידם לעשות כרה להמון הרב ,ומילאו את הדבר בעל־ ג׳ ב-ד(.
כורחם ,כי העובר על התוק הזה ייחשב למפר מצווה) .מלחמות יבולי הארץ הספיקו ליצוא ,ותוצרתה החקלאית נודעה גם
בארצות השכנות .לפירסום מיוחד זכה האפרסמון ,ולא כל כד
ב׳ :א׳ א(. הפרי ,כמו המיץ שנטף מגזעו? מן המיץ הזה הפיקו בושם
שאיפת העושר וההוצאות הראוותניות דחפו רבים ,דווקא
מקרב ראשי הציבור וד,עשירים ,שישלחו ידם בכספי הציבור.
יוסף בן מתתיהו מספר כי גוד,ג זה פשט גם בין הכוהנים
ודווקא בין העשירים והמכובדים שבהם .ככל שהיה האדם
עשיר יותר ובעל עמדה ציבורית מכובדת ותקיפה יותר ,גבר
הפיתוי לנצל את עמדתו להתעשרות אישית על חשבון הצי
בור .הוא כותב!
אז התגלד ,ריב בין הכוהנמז הגדולים ובין שאר הכוהנים שב
ירושלים ,וכל אחד מהם עשה לעצמו גדוד של אנשים...
חוסר הבושה הגיע עד כדי כך ,שהעזו לשלוח עבדים לגרנות,
ונטלו את המעשרות שהם נחלת הכוהנים הפשוטים; וכך קרה
שכוהנים עניים גוועו מרעב) .קדמוניות כ׳ 180 :־.(181
בארץ התארגנו כנופיות של שודדים וסחטנים במקומות
שונים ,וד,ם הטילו פחד ואימד ,על סביבתם .מסתבר שאנשים
פחדו אפילו להעיד כנגד מבצעי הגזל ,מחשש שיד הפושעים
תשיג אותם לבסוף .בלשונו של יוסף! ״ועל העשוקים הוטל
לתת עפר לפיהם ...במקום שיצעקו חמם .והאנשים שלא פגעה
בהם הרעה ,פחדו פן תהייה אחריתם מרד״ ולכן החניפו לרש
עים אנשי החמס״ .וד,וא מוסיף! ״מחסום הושם בפי כל איש...
וזרע חורבן העתיד נשלך אל האדמה״ )מלחמות ב׳ ,י״ד א׳(.
אבל מעשי השוד והגזל ,למרות שמשכו אליהם תשומת לב
רבה ,היו מקרים יוצאי דופן! רוב האנשים המשיכו בעבודתם
הרגילד״ וחיו חיי יושר ועמל .אלא שגם בהם פגעה הרעה
בימים ד,ד,ם.
7ו
