Page 12 - ETMOL_32

‫חיטה עם עפר‪ ,‬חמור‪!JAJW‬‬

‫יעקב קופלמו‪,‬‬
‫מראשוני פתח־תקוה‪,‬‬

‫מספר על‬
‫הימים הראשונים‬

‫ב׳אם המושבות׳‬

‫מאת רמי יזרעאל‬

‫נופי פתח־תקרה בימיה הראשונים‬

‫ושתיתי‪ .‬בחוץ נשענתי ונרדמתי‪ .‬האיר‬ ‫שנים‪ .‬בנו יעקב האריך גם הוא ימים‬ ‫כששים שנה לאחר שעלה לבדו לארץ‪,‬‬
‫השחר ויצאתי לדרכי‪.‬‬ ‫ובשנת תרצ״ז סיפר את זכרונותיו לסופר‬ ‫והוא עודנו נער‪ ,‬שיחזר יעקב קופלמן‪,‬‬
‫האיכר הישיש מפתח־תקוה‪ ,‬את ימיו ה­‬
‫בשער העמק נחתי‪ .‬רגלי כאבו‪ ,‬כי ה­‬ ‫אליהו יהושע לבנון‪.‬‬
‫דרך היתה רצוצה וסדוקה‪ .‬היה יום ששי‬ ‫ראשונים בארץ‪.‬‬
‫ומיהרתי ללכת‪ .‬חלצתי נעלי ושמתי על‬ ‫במלחמת השיחרור שיכל אליהו יהושע‬
‫מקלי שעל כתפי והלכתי יחף‪ .‬מאבני‬ ‫לבנון את שני בניו‪ ,‬משה‪-‬יוסף ויעקב‪.‬‬ ‫יעקב קופלמן היה אחד מילדיו של‬
‫הדרך החמות נכוו רגלי ובאתי ירושלימה‬ ‫לזכרם הוציא לאור ספר בשם ׳שיחי״ם‬ ‫אברהם קופלמן‪ ,‬סוחר עצים מהעיר סלו­‬
‫כארזים׳ ושם הדפים בין השאר את זכ‪-‬‬ ‫נים ברוסיה‪ .‬בשנת תרל״ח )‪ (1878‬שלח‬
‫בשעה שלוש אחר הצהריים‪.‬‬ ‫רונותיו של יעקב קופלמן‪ .‬מאז ועד היום‬ ‫אברהם את בנו אשר לירושלים ללמוד‬
‫באתי יחידי ארצה‪ ,‬ובינתיים עלו גם‬ ‫לא נעשה שימוש במקור לא ידוע זה‪,‬‬ ‫תורה ושנה אחר‪-‬כך עלה בנו השני יעקב‪.‬‬
‫הורי לארץ‪ ,‬וחכיתי להם בירושלים‪ .‬חלי­‬ ‫המצטרף כעת לעוד שש עדויות של רא­‬ ‫זמן קצר אחר‪-‬כך עלתה כל המשפחה וב­‬
‫תי׳ נכנסתי לביקור‪-‬חולים והחלמתי‪ .‬ב­‬ ‫שנת תר״ם )‪ (1880‬התיישבה בפתח‪-‬תקוה‪,‬‬
‫ראש חודש אלול באו הורי ולראש השנה‬ ‫שוני פתח‪-‬תקוה המצויות בידינו‪.‬‬
‫זכרונותיו של יעקב קופלמן הם בעלי‬ ‫שאז מלאו לה שנתיים‪.‬‬
‫נסענו לפתח‪-‬תקוה‪.‬‬ ‫חשיבות רבה לתיאור חיי יום־יום בישוב‬
‫בפתח תקוה היו אז שני בתים‪ ,‬שמם‬ ‫כ‪ 35-30-‬ראשי משפחות מיהודי ירו­‬
‫היה ׳שבת אחים׳ )ברחוב שטמפר כיום(‪.‬‬ ‫הקטן בתקופת הבראשית‪.‬‬ ‫שלים ואיתם כמה נשים וילדים ישבו‬
‫בנו אותם ארבעה יהודים מירושלים‪.‬‬ ‫אנו מביאים כאן קטעים מן הזכרונות‪:‬‬ ‫בפתח‪-‬תקוה עד החורף של שנת תרמ״א!‬
‫אחר כך קנה אותם אבי ונכנסנו לשם‪.‬‬ ‫ואז‪ ,‬כתוצאה מפגעי הטבע הקשים‪ ,‬מח­‬
‫היכן הפספורט?‬ ‫לות ומשברים כספיים וכלכליים‪ ,‬חזרו‬
‫בימים נוראים סידרנו מניין לתפילה‪.‬‬
‫מקושטא נסעתי ליפו‪ .‬הרבה נוסעים‬ ‫מרביתם לירושלים‪.‬‬
‫אבדה שנה‬ ‫חלו ב׳מחלת הים׳‪ ,‬אני לא סבלתי ממח­‬
‫לה זו‪ .‬הודיתי לה׳ בראותי את חוף יפו‪.‬‬ ‫זמן קצר אחר‪-‬כך‪ ,‬באביב תרמ״א‪ ,‬הת­‬
‫אבי ז״ל הכין אוכל וזרע לשנה‪ ,‬בעד‬ ‫ובשעה טובה עליתי לחוף‪ .‬כשהלכתי ל­‬ ‫חוללו פרעות ביהודי רוסיה )׳הסופות ב­‬
‫משפחתנו שכללה שמונה עשרה נפשות‪.‬‬ ‫משרד המכס שאלוני על פאספורט‪ .‬לא‬ ‫נגב׳( ובעקבותיהן היגרו רבבות יהודים‬
‫חשבנו שמיד נוכל לעבוד את האדמה‪.‬‬ ‫עניתי להם‪ .‬איש צבא תורכי‪ ,‬ונעל אחת‬ ‫לאירופה ולאמריקה‪ .‬כמה אלפים פנו ל‪-‬‬
‫אולם נוכחנו שאין אנו יודעים איפה לע­‬ ‫קרועה לרגלו‪ ,‬רץ אחרי‪ .‬לא פניתי לאחו­‬ ‫ארץ‪-‬ישראל‪ .‬אירועים אלו גרמו שבני‬
‫לות‪ ,‬והאדמה עדיין לא הוכשרה לכך‪.‬‬ ‫רי‪ ,‬והלכתי לדרכי עד שעזב אותי‪ .‬כך‬ ‫ירושלים אשר נטשו את פתח‪-‬תקוה החלו‬
‫הובטח לנו שסידור תחומי הקרקע וד‪,‬כ‪-‬‬ ‫נכנסתי לארץ‪-‬ישראל‪ .‬הרבה שמחתי כש­‬ ‫במאמצים לשכנע את העולים לרכוש חל­‬
‫שרתה יארכו חודש‪-‬חודשיים‪ ,‬ולא יכולנו‬ ‫צעדתי על אדמת יפו הקדושה‪ .‬נחתי קצת‪,‬‬ ‫קות באדמת פתח‪-‬תקוה ולהשתכן שם‪.‬‬
‫לפעול כלום‪ .‬בינתיים עבר זמן החרישה‬ ‫זה היה בין הערביים‪ ,‬ועוד באותו היום‬ ‫אברהם קופלמן יצא מטעמם שלוש פע­‬
‫ואבדה שנה‪ .‬החיטה נתלעה במשך הזמן‪,‬‬ ‫מים והצליח לשכנע כמה עשרות יהודים‪,‬‬
‫יצאתי ירושלימה‪.‬‬ ‫רובם מהעיר ביאליסטוק‪ ,‬לרכוש חלקות‬
‫והיתה פוריה באחוז קטן‪.‬‬ ‫בפתח‪-‬תקוה‪ .‬ביולי ‪ 1883‬הגיעו המשפ­‬
‫בינתיים הרגשנו שהאוויר רווי מח­‬ ‫ברגל הלכתי ירושלימה‪ ,‬ומלבושי על‬ ‫חות החדשות הראשונות והתיישבו ליד‬
‫לות• ראשית‪ ,‬באה עלינו מחלת עיניים‪.‬‬ ‫כתפי‪ .‬היה לילה ורציתי לשתות מים‪.‬‬ ‫פתח‪-‬תקוה‪ ,‬ביהוד‪ ,‬מכיוון שהמקום היה‬
‫אחריה באה הקדחת‪ .‬היו שחלו בשתי‬ ‫זה היה לפני רמלה‪ .‬ראיתי בראש ההר‬ ‫רחוק מביצות הירקון‪ ,‬מוקד הקדחת‪ .‬בין‬
‫המחלות יחד‪ ,‬והיו שחלו במחלה אחת‬ ‫מבצר ואור דלוק שם‪ .‬עליתי וביקשתי‬ ‫המתיישבים היה השליח עצמו‪ ,‬אברהם‬
‫אחרי השניה‪ .‬העיניים צבו והיו צריכים‬ ‫מים‪ .‬שם ישב חייל וסוס על ידו‪ .‬הראיתי‬
‫להימצא בבית חשוך‪ ,‬הכל סגור ומסוגר‪,‬‬ ‫לו ברמיזה על רצוני לשתות‪ .‬נתן לי מים‬ ‫קופלמן ובני משפחתו‪ ,‬ובהם יעקב‪.‬‬
‫קופלמן נפטר בשנת ‪ 1924‬בן ‪103‬‬

‫‪12‬‬