Page 11 - ETMOL_32

‫רון ומסביה ]סביבותיה[ כי הוא הכביד‬ ‫משה‪ ,‬באו למחנר‪-,‬ד‪,‬תיירים שהוקם למע­‬ ‫התושבים‪ :‬עבד הוא טוב‬
‫יד נגד הממשלה‪ ,‬כי הוא סך בעדו בדלתי‬ ‫נם בחברון‪ ,‬לדבר עם ליידי מונטיפיורי‬
‫כסף וזהב‪ ,‬והפחה הנזכר גם כספהו לקח‬ ‫בבקשד‪ ,‬שתפנד‪ ,‬לקר משה שיפעל להסיר‬ ‫עבד אל־רחמאן טען שלא פגע באיש‪.‬‬
‫וגם אותו תפס חי וישלחו למבצר ]באי[‬ ‫את המושל ממעורתו החדשד״ המגיעה ל­‬ ‫הוא נטל את הקצין השליח לכיכר העיר‬
‫דבריה לבעלה הישר ומלא‪-‬האמונה‪ .‬היא‬ ‫ושם שאל את ההמון אם גרם רע למישהו‪.‬‬
‫רודים לשבת כל ימי עולם״‪.‬‬ ‫אף הביאד‪ ,‬מכתב מעבד אל־רחמאן עצמו‬ ‫הנפחדים השיבו בשלילה‪ ,‬וטענו שעבד‬
‫כעבור חצי שנד‪ ,‬מדווח ב׳המגיד׳ יוסף‬ ‫הקורא ליהודים בחברון לפנות לטובתו‬ ‫אל־רחמאן הוא הטוב שבמושלים‪ .‬עבד‬
‫לסר משה‪ .‬מונטיפיורי סירב אף לראות‬ ‫אל־רחמאן בא אחר־כך עם כמה מצאצאיו‬
‫ריבלין מירושלים‪ ,‬החותם אדי״ר!‬ ‫את אשת המורד‪ .‬כותבת יהודית! ״ר‪,‬יתר‪,‬‬ ‫וליווי של אנשים מזוינים אל פין‪ ,‬ששהה‬
‫״הפחה הגדול פחת ירושלים והמחוז‬ ‫לי איתר‪ ,‬שיחה שנמשכה שעה ומחצה‪,‬‬ ‫בבית אחד היהודים‪ ,‬ותבע ‪ 300‬אלף פיאס־‬
‫עוד ידו נטויה לבער אחרי המורדים מ­‬ ‫ור‪,‬יא ואחותה חזרו וד‪,‬בטיחו שאל־רחמאן‬ ‫טר‪ ,‬כסכום ששילם שוחד לאפנדים בירו­‬
‫קרב הארץ‪ .‬וזה איזה שבועות אשר נת­‬ ‫ינר‪,‬ג מעתר‪ ,‬כראוי עם קהילת חברון״‪ .‬ה­‬ ‫שלים )וזה מעין פיצוי על מאסרו שם(‪,‬‬
‫פסו במסבי חברון וד‪,‬ובאו עוד שלשד‪ ,‬מ­‬ ‫ליידי יד‪,‬ודית כותבת‪ :‬״ביקשתין לעזוב‬ ‫וגביית־החוב של הכפר זיף שנלקח ממנו‬
‫ראשי המורדים והפחה דיבר אתם קשות‬ ‫את המקום מהר ככל האפשר‪ ,‬מחשש ש­‬ ‫בשם הממשלה‪ .‬הוא אמר‪ ,‬שאם הקונסול‬
‫וברוב עמל התרצו אל אדוניהם ור‪,‬ושבו‬ ‫חיילי הפחה )שניתנו להם כליווי( שב‪-‬‬ ‫יעזור לו בכך‪ ,‬ישוב לכפרו ולא יעשה‬
‫לביתם‪ .‬בשבוע העבר בא דבר מלך של­‬ ‫עוד מאום‪ ,‬אך אם לאו — ישדוד כל בית‬
‫טון לקחת את כל נכסי ורכוש ראשי ה­‬ ‫אוד‪,‬לים הסמוכים יגלו את נוכחותן״‪.‬‬ ‫בעיר‪ ,‬לא ירשה ליהודים ולנוצרים לגור‬
‫מורדים נשיאם הראש עבד רחמאן וסא‪-‬‬ ‫הצבא התורכי חלק‪ 1‬הושאר בחברון‬ ‫בעיר‪ ,‬יורה לבדואים ׳שלו׳ שחיים בפטרה‬
‫לאמא אחיו ונמכרו כל שדותיהם ועבדי­‬ ‫וד‪,‬שאר התקדמו לעבר אידנא והשתלטו‬ ‫לפגוע בתיירים האנגלים‪ ,‬ויענג עצמו בכל‬
‫הם ומקנד‪ ,‬קנייניהם והכרוז יצא )פן עוד‬ ‫עליה‪ ,‬וכן על יוטה‪ .‬מעתד‪ ,‬גבו את ה­‬ ‫אלה‪ .‬כשבא הקונסול האוסטרי‪ ,‬הוסיף כ־‬
‫פחד המורדים עליד‪,‬ם( לאמר! מי האיש‬ ‫הנר‪ ,‬וכהנה מה יעשה אם לא ימולאו תבי­‬
‫מחנה בדואי‬ ‫עותיו‪ .‬השניים כתבו לפאשה בירושלים‬
‫אשר יקנד‪ ,‬מכל אשר להאחים ומשפחתם‬ ‫מהן תביעותיו של עבד אל־רחמאן ור‪,‬ם‬
‫יותן לו שטר מכירד‪ ,‬בחותם הסולטאן‬ ‫מסים ישירות‪ .‬הם הצליחו לתפוס את‬
‫יר״ד‪ ,‬וד‪,‬ודיע‪ ,‬כי כבר הראש וד‪,‬זקן עבד‬ ‫שני אחי אל־רחמאן‪ ,‬אך הוא שוב הצליח‬ ‫עצמם עזבו את חברון מחשש לגורלם‪.‬‬
‫רחמאן נספה בעוונו ואחיו אסור באזיקים‬ ‫לברוח אל ממזרח לים המלח או למדבר‬ ‫התורכים ביקשו‪ ,‬במכתב בעל נוסח‬
‫בראהדוס ולא ישוב לראות עוד ארץ מול­‬ ‫יהודד‪ .,‬וכך נמשך משחק ׳החתול ור‪,‬עכ־‬ ‫מתון‪ ,‬להזמין את עבד אל‪-‬רחמאן לירו­‬
‫דתו ולתת חתיתו‪ ,‬ובניהם ניתנו למס‬ ‫בר׳ בין התורכים ועבד אל‪-‬רחמאן‪ .‬בשנת‬ ‫שלים! הקונסולים דרשו פעולה הרבה‬
‫עובד ולצבא ולמאסר והנשארים פחד ה­‬ ‫‪ 1858‬הורשה המורד‪-‬במלכות לשוב ל‪-‬‬ ‫יותר רצינית‪ .‬פין הציע לשגריר הבריטי‬
‫איזור ונתמנה מחדש מעין מושל הסביבה‪,‬‬ ‫בקושטא‪ ,‬כי ימליץ על הפעלת הצבא של‬
‫ממשלה עליהם ודומם ישבו״‪.‬‬ ‫בעוד העיר חברון עצמה נשלטה על־ידי‬ ‫הפחה בירושלים ועל כינון משמרות־קבע‬
‫כך נסתיים שלטונו של עבד אל‪-‬רחמאן‪,‬‬ ‫מודיר )מושל( תורכי‪ .‬מסתבר שהאיש לא‬
‫לאחר כ‪ 30-‬שנות מעללים בחברון וב־‬ ‫שקט על שמריו ובשנה שלאחר־מכן נאל­‬ ‫בעזר‪ ,‬ובחברון‪.‬‬
‫איזורה‪ .‬יש לד‪,‬עיר שעד היום משפחת‬ ‫צו התורכים לשגר כוח צבאי‪ ,‬שאסר אותו‬
‫עמר‪ ,‬יוצאי חלציו של עבד אל‪-‬רחמאן‪,‬‬ ‫ואת תומכיו ועל האיזור הוטל פיקוח‬ ‫כעבור יומיים הודיע פין שנשדד ביתו‬
‫צבאי‪ .‬שלוש שנים וחצי עברו עד לתפיס­‬ ‫של יהודי בחברון‪ .‬פין מציין שהסכום ה­‬
‫היא החשובה בדורא‪.‬‬ ‫תו הסופית של הפורע הוותיק‪ ,‬ועדות‬ ‫כללי שמקבל עבד אל‪-‬רחמאן מהיהודים‬
‫לכך בידיעות שהופיעו אז בעיתונות ה­‬ ‫בשנד‪ ,‬הוא ‪ 5,000‬פיאסטר‪ ,‬ועל‪-‬כך מעולם‬
‫לעיון נוסח ; עלילות עבד אל־רתמאן‬ ‫עברית‪ .‬בסכמו את המוצלחות שבפעולותיו‬ ‫לא התאוננו‪ ,‬מפני שהוא דואג לבטחונם‪.‬‬
‫בן עמד מדורא — צבי אילן‪ ,‬נופים‬ ‫של פחת ירושלים‪ ,‬שד‪,‬ועבר להיות מושל‬ ‫בקשר למחוות־פיוס מצד המורד נשאר פין‬
‫בסוריה‪ ,‬אומר ׳ד‪,‬לבנון׳ ב‪ ! 1863-‬״ברא­‬ ‫תקיף בדעתו שאין להניח לו •ויש להענישו‬
‫‪ 1‬ו ־‪ — ,12‬עתות סופה — ג׳‪ .‬פין‪.‬‬ ‫שית מעשהו פרש רשת וילכוד את השעח‬ ‫בצורה מכרעת‪ .‬עבד אל־רחמאן גירש ל­‬
‫]שייח׳[ עבד אל‪-‬רחמאן אשר משל בחב­‬ ‫בסוף את המושל התורכי ונספחיו‪ ,‬ובנוסף‬
‫למופתי מינה גם ׳קאדי׳ )שופט( מטעמו‪.‬‬

‫גלות ברודוס‬

‫בשנת ‪ 1855‬החליטו התורכים להפסיק‬
‫את משטר האימים של אל־רחמאן באיזור‪.‬‬
‫׳השער העליון׳ בקושטא החליט סוף‪-‬סוף‬
‫לנקוט פעולד‪ ,‬נמרצת וב־‪ 5‬באוגוסט הגי­‬
‫עה מהווזיר העליון )ראש השרים( הוראה‬
‫לתפוש את עבד אל־רחמאן‪ ,‬חי או מת‪.‬‬
‫הפחה הכריז עליו כמורד ופרם של ‪25‬‬
‫אלף פיאסטר )‪ 250‬לירה שטרלינג( הושת‬

‫על ראשו‪.‬‬

‫באותם ימים באו לבקר בחברון‪ ,‬במהלך‬
‫ביקורם הרביעי בארץ‪ ,‬סר משה ויהודית‬
‫מונטיפיורי‪ .‬בספרם נאמר כי לאחר ש­‬
‫הוכרז אל‪-‬רחמאן כמורד מינד‪ ,‬פחת ירו­‬
‫שלים‪ ,‬כאמיל פשה‪ ,‬את אחיו של עבד‪,‬‬
‫רחמן‪ ,‬כמושל האיזור‪ .‬אשת עבד אל‪-‬רח‪-‬‬
‫מאן )ואחותד‪ ,(,‬בשמען על נוכחות סר‬

‫‪11‬‬