Page 13 - etmol_95

‫שוק עבדים‬ ‫עכו בשנים ‪ ,1228-1216‬מוקיע את האדונים על גישתם‬
‫זאת‪ .‬גם האפיפיור גריגוריוס התשיעי מגנה את האדונים‬
‫אלמלכ אלכאמל‪ .‬במאה השלוש עשרה נמצאו גם בארץ‬ ‫האוסרים על עבדיהם המוסלמים לשמוע דרשות של מיסיונ­‬
‫פרנציסקנים ודומיניקנים‪ ,‬שאחת ממטרותיהם היתה לנצר‬
‫את המוסלמים‪ ,‬ושהאפיפיור גריגוריוס התשיעי ראה‬ ‫רים ולהיטבל לנצרות‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬אין ספק שעבדים מוסלמים ומוסלמים אחרים מן‬
‫במאמצי המסיון שלהם שווי־ערך למסע הצלב‪.‬‬ ‫השכבות הנמוכות קיבלו עליהם את הנצרות‪ .‬בשנת ‪1264‬‬
‫לצד הידיעות הרבות על התנצרות מוסלמים יש בידנו גם‬ ‫כתב האפיפיור אורבאן הרביעי לפאטריארך ירושלים‪,‬‬
‫כמה ידיעות על התנצרות של יהודים‪ .‬ראשי הקהילה‬ ‫שנודע לו כי מוסלמים עניים באים לעכו כדי להתנצר ויש‬
‫הקראית של אשקלון מספרים במכתב כי לאחר כיבוש‬ ‫לדאוג למחסורם במשך ימי הדרכתם בנצרות‪ .‬באותה שנה‬
‫ירושלים ב־‪ 1099‬התנצרו כמה מן השבויים היהודים‬ ‫כתב בורגני בעכו ממוצא נוצרי־מזרחי ושמו צליבא את‬
‫שתקוותם להיפדות נכזבה‪ .‬האפיפיור אינוצנטיום השלישי‬ ‫צוואתו ‪ -‬הצוואה היחידה של בורגני בן ממלכת הצלבנים‬
‫כתב בשנת ‪ 1198‬לארכיהגמון צור על בעיה חוקית‬ ‫שהשתמרה‪ ,‬וממנה עולה שלצליבא היו עבד ושפחה שכבר‬
‫שנתעוררה עקב התנצרותם של יהודים‪ ,‬ובמכתבו של‬ ‫נטבלו ועבד ושפחה נוספים שצליבא מצווה עליהם עתה‬
‫אורבאן הרביעי משנת ‪ 1264‬מוזכרים לצד המוסלמים גם‬
‫להיטבל‪.‬‬
‫יהודים עניים הבאים לעכו כדי להתנצר‪.‬‬ ‫ידיעות חשובות על התנצרותה של מוסלמית בממלכת‬

‫עם זה אנו שומעים גם על התגיירותם של נוצרים‬ ‫ירושלים מצויות בשני מכתבים שנעלמו עד כה מעיני‬
‫בממלכת הצלבנים‪ .‬חוק של באלדווין השני עוסק‪ ,‬בין‬
‫השאר‪ ,‬בפראנקים המבקשים לכפור בנצרות בארץ‬ ‫החוקרים‪ .‬במכתב הראשון‪ ,‬משנת ‪ ,1193‬משיב האפיפיור‬
‫מוסלמית‪ ,‬ומתגיירים או מתאסלמים‪ .‬התגיירות בתחומי‬ ‫צלסטינום השלישי על שאלות שהפנה אליו הגמון עכו‬
‫הממלכה הצלבנית מסתברת גם מתוך תשובתו של הרמב״ם‬ ‫תיאובאלד‪ ,‬בקשר להתנצרותם של מוסלמים‪ .‬האם שבוי‬
‫לחכמי צור‪ ,‬כי מותר ללמד מצוות לנוצרים וכי מותר‬ ‫שהרג את שובהו הנוצרי בעזרת אשתו של השובה‪ ,‬רשאי‬
‫לישראל לקבל עליו מילת הנוצרים והמוסלמים‪ .‬הרמב״ם‬ ‫להתנצר ולשאת לאשה את אלמנת השובה? האפיפיור השיב‬
‫גם משיב לעובדיה‪ ,‬נוצרי שהתגייר ומתגורר בארץ־‬
‫ישראל‪ .‬ואולם יש להניח שרק פראנקים מעטים קיבלו‬ ‫בשלילה ‪ -‬הכנסיה אינה רוצה לפצות על אבידה כבדה ברווח‬
‫מפוקפק )שאלתו של הגמון עכו נשמעת דמיונית ‪ -‬אבל‬
‫עליהם את היהדות‪.‬‬ ‫כדאי לזכור כי כעבור שני עשורים קונן הגמון אחר של‬
‫לעומת זאת‪ ,‬התאסלמות של פראנקים היא תופעה נפוצה‬
‫למדי‪ .‬הכרוניקות הלטיניות והערביות חוזרות ומספרות על‬ ‫עכו‪ ,‬ז׳אד מוויטרי‪ ,‬על הנשים הפראנקיות המרעילות את‬
‫לוחמים נוצרים שלא יכלו לעמוד בתלאות המערכה‪ ,‬עברו‬ ‫בעליהן כדי שתוכלנה להינשא לאחרים(‪ .‬שאלתו השניה של‬
‫למחנה האויב והתאסלמו‪ .‬כן קיבלו עליהם את האסלאם‬ ‫תיאובאלד עוסקת אף היא במעמד הלוחמים‪ .‬מוסלמי שהרג‬
‫נוצרי בקרב והתנצר אחר־כך‪ ,‬האם רשאי הוא לשאת את‬
‫שבויים פראנקים רבים‪.‬‬ ‫אלמנתו של הנוצרי שאותו הרג? והאם רשאי נוצרי לשאת‬
‫אבל לא כל ההתאסלמויות נעשו בשעת מערכה או‬ ‫את אלמנת המוסלמי שאותו הרג‪ ,‬לאחר שזו נטבלה‬
‫בשוליה‪ ,‬והמעברים מן האסלאם לנצרות ומן הנצרות אל‬ ‫לנצרות? האפיפיור השיב בחיוב ‪ -‬מפני שלאלמנות הללו‬
‫האסלאם לא היו נדירים כלל ועיקר‪ .‬מוסלמים‪ ,‬בעיקר בני‬ ‫לא היה חלק במות בעליהן‪ .‬השאלה השלישית עוסקת‬
‫השכבות הנמוכות‪ ,‬נספחו על הנוצרים‪ ,‬נוצרים קיבלו‬ ‫בנוצרי שעזב את אשתו‪ ,‬עבר להתגורר בארץ מוסלמית‪,‬‬
‫עליהם‪ ,‬מרצון או מאונס‪ ,‬את האסלאם‪ .‬בשולי החברה‬ ‫נשא אשה מוסלמית וזו ילדה לו ילדים‪ .‬אחר״כך חזר הנוצרי‬
‫הצלבנית בארץ קיים היה מעבר מדת לדת‪ ,‬שאין המקורות‬ ‫לתחום הצלבני יחד עם אשתו ועם ילדיו‪ ,‬אשר החליטו עתה‬

‫מאפשרים לאמוד את היקפו‪ ,‬אבל קיומו אינו מוטל בספק‪.‬‬ ‫להתנצר‪.‬‬
‫המכתב השני הוא מכתבו של אינוצנטיום השלישי‬
‫לעיון נוסף‪ :‬״מתנצרים‪ ,‬מתגיירים ו מ ת א ס ל מי ם ב מ מל כ ת‬ ‫להגמון טבריה משנת ‪ .1201‬האפיפיור כותב שהוא שמח‬
‫ירושלים״ ־־ ב״ז קדר‪ ,‬מתוך ״הצלבנים ב ממלכ ת ם״‪ ,‬הוצ את יד‬ ‫לשמוע כי לאחרונה החליטו ״פאגאנים״ רבים להתנצר‪,‬‬
‫ואחר״כך עבר לעסוק בשאלות חוקיות שהתנצרויות אלו‬
‫יצחק בן־צבי‪.‬‬ ‫עוררו‪ .‬השאלה הראשונה היא מה דינם של מתנצרים‬
‫שקודם להתנצרותם נשאו נשים שהיו קרובות להם קרבת‪-‬‬
‫‪13‬‬ ‫דם האסורה על נוצרים‪ .‬אינוצנטיוס השיב שאין להפריד‬
‫בין בני הזוג ויש לראות את ילדיהם כחוקיים‪ .‬השאלה‬
‫השניה היא מה דינם של מתנצרים שלהם נשים אחדות‪.‬‬

‫אינוצנטיוס קובע שעל המתנצר לדבוק באשה הראשונה‬
‫שנשא ולהיפרד מכל היתר‪ .‬השאלה השלישית היא מה דינו‬
‫של מתנצר שגירש את אשתו קודם להתנצרותו‪ .‬אינוצנטיוס‬
‫השיב שהגירושים אינם תופסים ועל המתנצר לשוב לאשתו‬

‫הראשונה אם תתנצר‪.‬‬
‫כללו של דבר‪ ,‬לפנינו שורה של עדויות מסוגים שונים‬
‫של מקורות המעידות על מספר ניכר של התנצרויות בקרב‬
‫מוסלמי הארץ‪ ,‬על הרוב בקרב השכבות הנמוכות שבדרך־‬
‫כלל כה קשה להתחקות אחרי הנעשה בהן‪ .‬האם זכתה‬
‫התנצרות זו לעידוד מצד הפראנקים שליטי הארץ? הדעה‬

‫המקובלת המסתמכת על התנגדות האדונים להתנצרות‬
‫עבדיהם גורסת שלפראנקים לא היה עניין בהתנצרותם של‬
‫מוסלמים‪ .‬ואולם נמצאו פראנקים שניסו לקדם התנצרות זו‪.‬‬
‫לאחרונה נודע לנו על נזיר סגפן אחד‪ ,‬ברנארד מבלואה‪,‬‬
‫שיצא בשנת ‪ 1124‬לערך מן התחום הצלבני כדי להנזיף‬
‫למען הנצרות ולנסות לנצר שליט מוסלמי‪ ,‬ככל הנראה נור‬
‫אדולה בלק‪ ,‬מושל חלב‪ .‬מעשה זה מקדים בכמאה שנה את‬
‫הטפתו הידועה של פראנציסקוס מאסיזי לסולטן המצרי‬