Page 11 - etmol_95
P. 11
הל-אב
״חושבים אנחנו -כתוב שם -לחובה ספור קטילה אהדדי שוכחים את העיקר,
של כבוד לפנות בשם רבים מן הסופרים והעיקר בספר הוא השותפות שממנה
היהודים במערב אירופה במחאה נמרצת מאת תיאודור הירצל. תצמח תורה חדשה .ומפני שהצעירים
נגד מעשה מעציב זה המלא עוול גם נכספים לפתור את הבעיה החברתית,
בנוגע לאדם וגם בנוגע לדבר.״ על iscnn CM גדולה מורת רוחם מאחד״העם שלא
החתום באו שבעה-עשר איש ,בהם גם אין זאת אנדה♦
עלה בידו לגעת בלבה של האוטופיה.
המשורר שאול טשרניחובסקי. לעגריח נ .ס. ב״הצפירה״ ,שהופיע בפולין ,נכתב
נוכח גילוי דעת זה פנתה מערכת
הוצאת האורנניזציא הציונית דע־וסיה, בין היתר כי יש ב״אלטנוילנד״ יסוד
״המליץ״ בקריאה לאגודות הציוניות כלכלי חדש שאחד־העם מתעלם ממנו
שיודיעו בעתונות מי ראוי לדעתן לדבר ווארשא ,ת ר ס ״ ב ־ ■fכדפוס ״ ה צ פי ר ה ״ ולכן ״אל יתפלא אם ימצא אנשים אשר
בשם העם :הרצל או אחד־העם .כעש
רים וחמש אגודות התייצבו ב״המליץ״ Bipmsa «%T. fepuaii.וו9ץ3 יחשדו אותו בכונות זרות.״
לימינו של הרצל ואפילו אגודה אחת לא 1902 Tan.
כוונה אחרת ייחס ל״אלטנוילנד״
התייצבה לצד מתנגדו. ״אלטנוילנד״ בתרגום העברי יהושע רדלר ,הוא ר׳ בנימין ,איש
העליה השניה לעתיד .במאמרו ״אמת
אף-על-פי שאחד־העם טען שהוויכוח אחד״העם בלי תגובה ובאותו גליון מארץ היהודים״ שנתפרסם בירחון
הוא רעיוני בלבד ,אין להתעלם מן הצד נדפס גם מאמרו שלו .לא אחד־העם ״קשת״ )בגרמניה( הוא מתייצב חד
האישי .אחד״העם ניסה בראשית שנות טעון הגנה ,קובע וינץ ,אלא היהדות משמעית לצדו של הרצל וטוען שלולא
השמונים לארגן חברה ליישוב ארץ־ מימים ימימה .מאז ) 1897שנת הקונגרס ״בקשת מומים מרוע לב״ מצדו של
ישראל באנגליה שתקבל את הסכמת הציוני הראשון ויסודה של ההסתדרות אחד״העם היה מתברר שלכל אורך
טורקיה ,והעלה חרס בידו .אולי היתה הציונית( עלתה ״יהדות בחסד הדרך ,מ״מדינת היהודים״ ,דרך
עינו צרה בהרצל על הצלחותיו הדיפ האנטישמיות ...ללא עבר ומסורת״ הקונגרסים ועד ל״אלטנוילנד״ ,פיתח
לומטיות )כפי שנראו בשעתן( נוכח המתנשאת על הראשונה בחוסר הבנה
כשלונו .הוא גם נפגע עמוקות שהרצל ומתוך שנאה .נורדאו ובני סוגו ״מדמים הרצל את מגמתו ל״שיבת ישראל
לא קיבלהו בקונגרס הראשון אלא פעם עצמם כיורדים מן הרמה המסחררת בהמון לארץ אבותינו״ ,וזו ״אינה
אחת ,הבטיח להזמינו שנית ,לא קיים ]האירופית[ אל היהדות המסכנה ,הזנו אוטופיה בימי הטלגרף ומכונת
את הבטחתו ורק נתקל בו באקראי חה ,השקועה״ ,ומרשים לעצמם דיכוי
ברחוב .כל זה בגדר שמא הוא ,אבל כל ויכוח רעיוני .יחסו של נורדאו עלול האילקטרון)החשמל(״.
ברי כי אחד־העם התנגד לציונות המדי להטיל צל על התנועה הציונית המבור לפי דעה אחרת היתה כל כוונתו של
נית ולחם בה בכל כוחו משום שלא הרצל להרגיע את הגויים בתארו את
האמין כי יש לה סיכוי ,וסבר שבהשק- כת. הסובלנות הגדולה שתהיה נוהגת בארץ
עת המשאבים בכיוון זה מתערער היסוד דברים ברוח זו השמיעו אוהדים החדשה .היה יסוד לדעה זו נוכח מאבקי
הרוחני לתחיית העם אשר בלעדיו לא אחרים של אחד-העם ,גם כשלא הסכימו המעצמות על המקומות הקדושים ורצו
לתורתו ,ובולטת בפיהם הטענה ,כי נו של הרצל לזכות באהדת האומות
תיתכן התחיה. דברי נורדאו הם ״ביזוי יהדות המזרח, לתוכניתו .את ״אלטנוילנד״ שלח בין
הכל חששו שבקונגרם השישי הספרות העברית וקוראיה.״ הביקורת היתר לסולטן טורקיה ,לשר החוץ
הופנתה גם נגד סתימת הפיות מצד האוסטרי ,למלך איטליה ולדוכס הגדול
) (1903יישלפו החרבות באותו עניין, ההנהגה הציונית ,שכן ,מערכת ״די
ועל כן לא לקח בו אחד־העם חלק כדי ולט״ סירבה להדפיס כל תגובה על מבאדן שעמד לצדו.
שלא יתלו בו את ליבוי המחלוקת .אבל על העדר הרוח היהודית״העברית
באותו קונגרס נדון עניין אוגנדה מאמרו של נורדאו. ב״אלטנוילנד״ נזעקו אפילו תומכים
המחנה האחר לא טמן את ידו בצלחת מובהקים בהרצל ,ובראש וראשונה
והפולמוס על ״אלטנוילנד״ שכך והיום ועיקר תגובתו התמקדה בהשוואה בין אליעזר בן־יהודה .בעתונו ״השקפה״
גם נשכח .ואולם מקצת הנושאים שעלו הרצל לאחד-העם .כמעט בכל העתונים כתב על ״אלטנוילנד״ בהתלהבות
בו באו לידי ביטוי עם הגשמת הציונות. שתמכו בהרצל הודגש פועלו לעומת גדולה ומצא שהקורא ״שוכח כי אך
רבות מנבואותיו של הרצל ב״אלטנויל- חוסר המעש של אחד־העם .במקום אחד בדיחה היא זו ונדמה לו כי הוא רואה
נד״ שנראו דמיוניות ביותר בזמנן, נאמר כי אחד-העם יצא נגד הכל מעצם את כל החיים החדשים האלה בעיניו
התגשמו :חישמול הארץ ,המוביל האר ההתחלה :נגד המושבות ,נגד רוטשילד ומתחיל להאמין באפשרות הדבר.״
צי ,פיתוח התעשיה ,צמיחתן של ערים ונגד הציונות )המדינית( .אליעזר בן- ואולם ״הציבור ב׳אלטנוילנד׳ אינו
מודרניות ,ומעל לכל -ייסודה של יהודה ראה את אחד-העם ״כעכנאי ]מין טבוע בחותם היהודי ,ועוד פחות בחותם
מדינת ישראל ,אפילו לא קמה זו במהי נחש[ שהקיף את הרצל בשאלות
רות ובהצלחה שחזה הרצל .אולם חזונו וקושיות וידקדק בו דקדוקים ואת העדר העברי.״
בדבר עלייתו של רוב העם היהודי העברית של החדשה-ישנה חטף לו
לארץ־ישראל התבדה ,וצדק אחד־העם למפץ.״ ולא מנינו אלא מעט משפע שלושה עניינים הלהיטו את הרוחות:
כשחישב כי חלקו הגדול של העם עלבונו של אחד״העם ועלבונה של
יישאר בתפוצות .גם רעיונו בדבר ההטחות אהדדי. ציונות מזרח אירופה ,חופש הביטוי,
המרכז הרוחני התממש -במידה מסוי
מת לפחות .רעיון זה התפתח אצלו בד־בבד עם המאמרים התפרסמו גם אחד-העם לעומת הרצל.
למחשבה שארץ־ישראל תהיה טבור הצהרות וגילויי דעת של המחנות החלו ההתפרצות החריפה ביותר בעניין
החיים היהודיים ,לאו דווקא כמוקד קים .את הרושם הגדול ביותר עשה הראשון באה מצד ליאו וינץ ,עורך
״גילוי דעת של מחאה״ שיזמו חיים הבטאון הגרמני ״אוסט אונד וסט״,
הדעת ,ואי אפשר לומר שלא כך קרה וייצמן ,מרטין בובר וברתולד פייבל. שהיה בעצמו ממזרח אירופה וסיים את
בצורה זו או אחרת .אין כל עוררין חייו בארץ־ישראל .במאמרו ״היהודים
שישראל היא מרכז רוחני לתרבות
מאתמול״ גילה ראשית כל כי שלח
העברית ,ומרכז זה לא יכול היה להתה להרצל הגהה של תרגום גרמני למאמרו
וות לולא התממש חזונו של הרצל .וכך של אחד״העם על ״אלטנוילנד״ וביקש
התמזגו במפעל שתי המגמות המתנג ממנו תגובה מתוך כוונה לפרסם את
מאמר הביקורת יחד עם התגובה .הרצל
דות. לא טרח לענות ,גם לא על פניה שניה.
וינץ פירסם אפוא את ״אלטנוילנד״ של
11
