Page 164 - morocco

‫משה עמאר‪ 58‬ו‬

‫מרוקו‬

‫ובטבריה‪ .‬בירושלים הם התארגנו בקהילה נפרדת‪" ,‬העדה המערבית"‪ ,‬ובטבריה הם היו‬
‫רוב הקהילה‪ .‬מתקופה זו הלכו ורבו הבעיות שהתעוררו סביב העלייה לארץ והתמיכה‬

‫בה‪ ,‬אשר החכמים נדרשו לפתרונן‪ .‬להלן דוגמאות אחדות‪.‬‬
‫אלמנה עשירה במוגאדור‪ ,‬שנישואיה השניים לא עלו יפה‪ ,‬החלה בתהליכי גירושים‪.‬‬
‫מאחר שחששה כי תמות לפני קבלת הגט ובעלה יירש אותה‪ ,‬ערכה צוואה שבה חילקה‬
‫את רכושה בין עניי עירה ועניי ירושלים שווה בשווה‪ .‬היא נפטרה לפני גמר הגירושים‪.‬‬
‫קרוביה‪ ,‬שרצו לקיים את הצוואה‪ ,‬שלחו מטעמם את הרב אליהו ילוז‪ ,‬אשר עלה לארץ‬
‫ישראל עם הוריו בנעוריו והגיע כשד"ר ©שלוחא דרבנן( מטבריה למרוקו‪ ,‬ופעל כעורך‬
‫דינם‪ .‬הוא הכין פסק דין )חוות דעת משפטית( שאישר וקיים את הצוואה‪ .‬מעניין היה‬
‫חידושו‪ ,‬שמאחר שיהודי מרוקו מכנים את כל ארץ ישראל ירושלים‪ ,‬מפני שחביבה היא‬
‫עליהם‪ ,‬יש לחלק את מחצית העיזבון שנועדה לעניי ירושלים בין עניי ארבע הקהילות‬
‫החשובות באותם ימים‪ :‬ירושלים‪ ,‬חברון‪ ,‬צפת וטבריה‪ .‬חידושו זה עורר התנגדות חריפה‬
‫בקרב רבני ירושלים‪ ,‬שראו בכך פגיעה בזכותם‪ ,‬ודרשו כי רבני מרוקו יתערבו ויבטלו‬
‫חידוש זה‪ .‬בדיון בשאלה זו השתתפו עשרות רבנים ממרוקו ומחוצה לה‪ ,‬ואמנם לאחר‬
‫משא ומתן ארוך בוטל החידוש‪) .‬ר' אנקאווא‪ ,‬קרני רא"ם‪ ,‬ירושלים ‪ ,1910‬סימנים קסא‪-‬‬

‫קסב‪(.‬‬
‫ב‪ 31-‬במאי ‪ 1956‬דן אחד מחכמי דבדו‪ ,‬בעקבות המיון שהונהג בעלייה בשנות החמישים‬

‫והשישים‪,‬‬

‫באשה שרצתה לעלות לארץ ישראל תובב"א ]תיבנה ותיכונן במהרה בימינו אמן[‪,‬‬
‫ואשה ]בעלה[ עוכב מצד מחלקת העליה שלא יעלה עד אשר יעשה ניתוח במאור עיניו‬
‫כי חולה הוא בעיניו )ובמצבינו נודע שאין מרשין את האדם לעליה לא"י בלא תעודת‬
‫בריאות מרופא(‪ .‬והבעל טעמא טעים ]מנמק סירובו[ שלא ינתח את עיניו בעבור העליה‬
‫לא"י‪ ,‬כי בן עין אחת הוא ולא שתים‪ ,‬ופחדא פחיד פן ב"מ ]בר מינן[ יסתכן‪ ,‬בא לתקן‬
‫נמצא מקלקל‪ ,‬כאשר אירע כאן במחז"ק ]במחננו זה קדוש; כלומר‪ ,‬בעיר[ לאיש אחד‬
‫רח"ל ]רחמנא ליצלן[‪ ,‬ויהיה סומא חשוב כמת‪ .‬והאשה עמדה בחוזק לאמר עלה נעלה‪,‬‬

‫כי הוריה ובית אביה עלו כלם יחד‪ ,‬ואם לא תן לי גט וכתובתי‪ .‬והבעל עיכב בזה‪.‬‬

‫קובץ שו"ת‪ ,‬כתב יד‪ ,‬אוסף משה עמאר‪.‬‬

‫בשנת ‪ 1955‬פסק בית הדין הרבני במכנאס לחייב אישה לעלות עם בעלה לארץ ישראל‪,‬‬ ‫שער הססר קרני ר א" ם‪ ,‬ח"א‪,‬ירושלים‪1910,‬‬
‫למרות נימוקיה הכבדים בזכות הישארות במרוקו; בתקופה זו עמדה מרוקו לפני קבלת‬
‫העצמאות‪ ,‬והפעילות הלאומנית הערבית גברה בה‪) .‬א' בן חסין‪ ,‬מטה אחרן‪ ,‬ירושלים‬

‫‪ ,1970‬אבן העזר‪ ,‬סימן עח‪(.‬‬

‫תקנות הקהל‬

‫חכמי מרוקו נהגו לתקן תקנות על מנת לאחד את הפסיקה בבעיות שכיחות או לפתור‬
‫בעיות במקרים שהפתרון ההלכתי לא ענה על מידת הצדק הנראה לעין‪ .‬פעילותם זו‬
‫הייתה ייחודית לקהילה זו‪ ,‬תקנותיהם חייבו את כל בני הקהילה‪ ,‬והחכמים פסקו ונהגו‬
‫לפיהן‪ .‬לידינו הגיעו תקנות מפאס מן השנים ‪ ,1750-1494‬הידועות כ"תקנות פאס" או‬
‫"תקנות המגורשים"‪ ,‬על שם החכמים מגורשי ספרד החתומים על התקנות הראשונות‬
‫)התקנות פורסמו לראשונה על ידי הרב אברהם אנקאווא בספרו כרם חמר‪ ,‬ליוורנו ‪,1871‬‬
‫ויצאו לאור במהדורה חדשה עם מבוא בקובץ המשפט העכרי כקהילות מרוקו‪ ,‬מהדורת‬

‫מ' עמאר(‪.‬‬