Page 293 - morocco
P. 293
בתי הננ ס ת ,ת במי בי קדו ב ה ומצווה 283
מרוקו
מעיל לספר תורה)מפה( שהוקדש ידי המעילים לספרי התורה
נועה ר"נה ,צפון מרוקו ,המאה העשרים
המעילים היו מבד רקום בחוטי זהב ,בדרך כלל ,והוסיפו לספר התורה הדר .אפשר
להבחין בשלושה טיפוסים עיקריים של מעילים .ההבדלים ביניהם נבעו בעיקר ממגוון
מסורות חזותיות באזורים הגיאוגרפיים השונים ,שבאו לביטוי במבנה המעיל ,בדגמי
העיטור ובחומרים.
בצפון מרוקו נקרא המעיל לספר התורה "מפה" ,מונח שציין אריגים שונים ,ובכללם
פרוכת ,כיסוי לתיבה ועוד .המפה הייתה גלימה בצורת טרפז ,בראשה כיסוי אליפטי ובו
שני פתחים עגולים למוטות הגלילה .מרבית המפות נרקמו ברקמת זהב עשירה בדגמים
צמחיים שונים .לאורך שולי המפה והמיפתח האורכי האחורי שלה נרקם ענף משתרג.
הדגם הצמחי השתנה במהלך השנים ,בעקבות השפעות שחדרו למרוקו .במפות
המוקדמות ,מסוף המאה השבע-עשרה ועד לתחילת המאה העשרים ,אפשר לראות כתובות
הקדשה הנתונות בתוך מגנית )מסגרת בד או כסף התוחמת כתובת או עיטור( ,שבראשה
כתר צמחי מסוגנן .מתחת למגנית רקום גבעול עבה נושא תימורות ופרחים ,הממוסגרים
במעין עלה מאורך .דגם דומה לזה אפשר למצוא באחת המפות המוקדמות ששרדו ,משנת
"שגת וינפש לפ"ק" ,היא שנת .1688המפה עשויה מקטיפת משי בצבע בורדו ,רקומה בה
כתובת הקדשה הנתונה בתוך מגנית מלבנית ,ובראשה רקום כתר צמחי סימטרי מסוגנן
המורכב משריגים הצומחים מבסיס תימורה .דגם דומה ,צר ומוארך ,רקום בבסיס המגנית.
כוכבים ופרחים מפוזרים על פני המפה.
מפה אחרת ,שהוקדשה לזכרו של "הבחור העלוב בן ציון שלמה בן הארוש" בשנת
,1923מורה על מסורת עיטור משותפת לזה של המעיל הקודם; אולם מסגרת המגנית
במפה החדשה מורכבת מזר הקשור בבסיסו בסרט ,והכתר הצמחי דומה יותר לכתר
המלכות האנגלי ,אף שזרועותיו צמחיות .הזר המקיף כתובת ,ובראשו כתר ,הגיע למרוקו
מגיברלטר ומצרפת ,והיה לאחד הדגמים העיטוריים המרכזיים באריגים ,בלוחיות כסף,
בכתובות ועוד .הדגמים האירופיים הגיעו למרוקו בעיקר באמצעות אריגים אירופיים
שנמכרו בשוק המקומי.
דוגמה לבד ברוקאד שנארג בו דגם של זר פרחים נראה במפה שנתפרה מבד שיוצר
בצרפת .האריג נגזר בצורת טרפז ,בדומה למפות המקומיות ,והוא הדגם המרכזי שהחליף
את הדגם הרקום .במקום המגנית הרקומה יש במפה לוחית הקדשה מכסף ובה כתובת
מליצית משנת .1929
במפה שהוקדשה בידי נועה ריינה ,אשתו של שלמה בן הארוש ,בתחילת המאה העשרים,
יש עיטור מסורתי מקומי המשולב בזר רקום .בתוך הזר המרכזי שבבסיסו סרט קשור,
רקום מעין זר נוסף המורכב מענפים הצומחים מתוך גבעול מרכזי ,שבראשו תימורה
ובמרכזו סהר .בראש ענפי הזר הפנימי ועל הזר החיצוני נרקמו שני זוגות ציפורים הפונים
זה כלפי זה .כתובת ההקדשה בראש הזר ובתחתיתו נרקמה כנראה ביד לא אמונה ,בניגוד
לרקמה המקצועית והמדויקת של הצמחים .בשולי המעיל נרקמה מסגרת של ענף מתפתל,
נושא עלים ופרחים .ממפה זו אנו יכולים אולי להסיק שהכתובת נרקמה לעתים בידי
המקדיש או המקדישה ולא בידי האומן שרקם את המפה.
דגמי הגבעול המסועף והציפורים מופיעים בגרסאות שונות ומעטרים חפצים רבים.
במלאכת הרקמה עסקו גברים ,ובעבר היא נחשבה למלאכה של יהודים אולם כיום
עוסקים בכך גברים מוסלמים ,הרוקמים "נעלי בבושה" המעוטרים באותם דגמים
מסורתיים .בדרך כלל נעשתה הרקמה על גבי תשתית קרטון ,שהגביהה והבליטה אותה.
התשתית נגזרה והוכנה בעוד מועד ,ושימשה מעין תבנית שממנה הוכנו יחידות עיטור
