Page 296 - morocco

‫אריאלה אמר‪286‬‬

‫מרוקו‬

‫ת ב מי בי מצווה ‪ -‬מנורות החנונה‬ ‫יצחק איינהורן‬

‫מרבית מנורות החנוכה המוקדמות שהגיעו אלינו ממרוקו הן מהמאה השמונה‪-‬עשרה‪.‬‬ ‫אספן פרטי שבראשית שנות החמישים אסף‬
‫רק מנורות ספורות הן מזמן קדום יותר‪ ,‬ככל הנראה מהמאה השבע‪-‬עשרה‪ .‬רוב המנורות‬ ‫חפצים רבים מעולים חדשים שהגיעו מצפון‬
‫עשויות פליז יצוק או פח פליז רקוע; כמה מהן עשויות חרס או אבן‪ .‬כיום נפוצות מנורות‬ ‫אפריקה‪ .‬הוא עדיין אוסף אמנות יהודית‬

‫הפליז היצוק‪ ,‬וייתכן שהן החליפו בכמה אזורים את מנורות האבן והחרס‪.‬‬ ‫מרחבי העולם‪.‬‬

‫מנורות אבן וחרס‬ ‫פמוט לתאורה‪ ,‬אזור הריף‪,‬‬
‫המאה השמונה‪-‬עשרה‬
‫מנורות האבן והחרס היו נפוצות ככל הנראה באזור הרי האטלס‪ ,‬ושימשו את האוכלוסייה‬
‫המקומית למאור‪ ,‬אולם אין בידינו די ידיעות על צורתן ותפוצת השימוש בהן‪ .‬דוגמה‬
‫למנורת אבן היא מנורת חנוכה מלבנית מאוסף איינהורן בתל אביב‪ ,‬המורכבת ממערכת‬
‫בזיכים לשמן שאליה מחוברת ידית אנכית‪ .‬זו מנורה שהונחה על שולחן או על אדן חלון‪.‬‬
‫גם מנורות חרס שימשו בחיי היום‪-‬יום למאור‪ .‬פמוטים אלה עשויים מחרס מזוגג‬
‫ומעוטרים בדגמים גיאומטריים פשוטים‪ .‬הם מורכבים מקנה עבה‪ ,‬התומך במערכת‬
‫בזיכים לשמן או בגרסתם המודרנית יותר‪ ,‬בבתי נר‪ .‬מספר הבזיכים לפמוט נע בין שלושה‬
‫לעשרה ויותר‪ ,‬כמו למשל הפמוט מאזור הריף מן המאה השמונה‪-‬עשרה‪ .‬מנורות החנוכה‬
‫זהות בצורתן ובעיטוריהן הגיאומטריים לאלה שהיו בשימוש יומיומי‪ ,‬פרט למספר הבזיכים‬
‫)שמונה( והשמש המרכזי הגבוה‪ ,‬שהותאמו לשימוש בחנוכה‪ .‬המנורות הספורות שהגיעו‬
‫לידינו הונחו כנראה על אדן החלון‪ .‬מנורות כאלה היו בשימוש בקרב קהילות שונות‬
‫בצפון אפריקה‪ ,‬ובמיוחד בקרב קהילת "שוכני המערות" בלוב‪ .‬המנורות מחרס מזוגג‬
‫נחשבו כשרות להדלקת נר חנוכה מפני שעל פי ההלכה יש להדליק בכל יום שמן"חדש"‪,‬‬

‫והזיגוג אוטם את החרס ואינו מאפשר לשמן לחלחל‪.‬‬

‫מנורות פליז יצוקות‬ ‫מרדכי נרקיס )‪1897‬־‪(1957‬‬

‫קבוצה זו היא הגדולה והמגוונת מבין מנורות החנוכה‪ .‬אין בידינו מידע על תפוצת טיפוסי‬ ‫נולד בפולין למשפחת משכילים‪ .‬בשנת ‪1920‬‬
‫המנורות מסוג זה‪ ,‬וייתכן שכל הטיפוסים היו בשימוש בכל רחבי מרוקו‪ .‬מנורות הפליז‬ ‫עלה לארץ ולמד ציור ופיסול ב"בצלאל"‪ .‬בשנת‬
‫בנויות ממערכת בזיכים לשמן‪ ,‬ומדופן אחורית עשויה מעשה סבכה‪ .‬השמש מחובר למרכז‬ ‫‪ 1924‬החל בהקמת מוזיאון לבצלאל ובאיסוף‬
‫הדופן האחורית‪ .‬בחלק מהן נוספו דפנות צדדיות‪ ,‬שככל הנראה הן התפתחות מאוחרת‬ ‫פרטי אמנות יהודית‪ .‬מוזיאון זה היה הבסיס‬
‫יותר‪ .‬עיצוב הדופן האחורית והדמיון הצורני בין המנורות ממרוקו לאלה מצרפת‪ ,‬מספרד‬ ‫למוזיאון ישראל‪ .‬עבודתו התמקדה באיסוף‬
‫ומאיטליה מרמזים על מקורות ההשפעה על עיצובן‪ .‬בצד ההשפעות ממסורות חזותיות‬ ‫פרטי אמנות יהודית ובקטלוגם‪ ,‬בהכנת‬
‫בארצות שכנות‪ ,‬המנורות מעוצבות על פי סגנונות העיטור והעיצוב המקומיים‪ .‬שניים‬ ‫תערוכות ברחבי העולם‪ ,‬בהכנת קטלוגים‪,‬‬
‫מהמוטיבים הבולטים הם הכ'מסה והציפורים‪ ,‬המופיעים גם במנורות חנוכה מארצות‬
‫בפרסום מחקרים ובחינוך‪.‬‬
‫אחרות בצפון אפריקה‪.‬‬
‫עיצוב נפוץ מאוד לדופן האחורית הוא "חזית אדריכלית"‪ .‬דוגמה לטיפוס מוקדם של‬
‫ה"מנורה האדריכלית" היא מנורה מן המאה השמונה‪-‬עשרה‪ ,‬הנמצאת היום באוסף מוזיאון‬
‫ישראל‪ .‬הדופן האחורית מקושתת ומעוצבת כחזית שבראשה מעין חלון שושנה )רוזטה(‪,‬‬
‫אשר למרכזו מחובר השמש‪ .‬בתחתיתה שלוש קשתות פרסה שסביבן משתרגים ענפים‪.‬‬
‫ואליה מחוברת שורת בזיכים לשמן‪ ,‬שבראשה טבעת לתלייה‪ .‬המקורות לטיפוס מנורה‬
‫זה הם מחוץ למרוקו‪ .‬החזית האדריכלית שבמרכזה חלון השושנה מעידה על מקור מערבי‬
‫נוצרי‪ ,‬שבסביבתו היו חזיתות כאלה; מקורן של קשתות הפרסה באדריכלות המוסלמית‪.‬‬
‫העיטור האדריכלי במנורת החנוכה נובע אולי מהקשר הרעיוני שבין מנורת החנוכה‬
‫לסיפור חנוכת בית המקדש‪ ,‬אולם הוא מושפע גם מעיצוב חפצים פולחניים במרחב‬