Page 295 - morocco
P. 295
בתי הכנסת ,ת ב מ' ב' קדו ב ה ומצווה 285
מרוקו
סרוכת סנימית,צ>1£ן מרוקו1921, ) 1956ומתועד במרכז לאמנות יהודית( רקומה כיפת הסלע ,ומתחת לה לוחות הברית,
המעוצבים כזוג קשתות מחודדות .בכל אחד מהלוחות נרקמו חמישה דיברות ,ומשני צדי
מקום המקדש -אריות.
החלוקה לשלוש יחידות ברורה בכמה מעילים שהוסבו לשמש כיסויי תיבה .המעילים
נפרשו וחלקם העליון )הכיסוי( הוסר .לדוגמה ,במרכז היריעה המלבנית נראה דגם זהה
לזה שבמעיל שהקדיש הגמון יחיאל ,ומשני צדיו מנורות בעלות שבעה קנים כל אחת,
הנתמכות בבסיס צמחי דומה לגבעול .כתובת ההקדשה מצביעה על שימושו המקורי של
האריג" :מעיל ספר תורה שת"ת ]של תלמוד תורה[ שהתנדבה האשה הכשירה עישה /
פרץ למנוחת בעלה הנוח ]המנוח[ רפאל אנזזאר ]הנגר[ נ"ע ]נוחו עדן[ זכות התורה תגן".
לבד מהמעיל הקשיח נהגו במרכז מרוקו להלביש את הספר במעילים תחתונים עשויים
מבדים פשוטים וללא כל רקמה .מנהג זה היה קיים בכמה בתי כנסת בפאס ,בצפרו
ובמכנאס.
בדרום מרוקו היו המעילים מגלימה בצורת טרפז וכיסוי עגול .מרבית המעילים נעשו
מבדים פשוטים ,ללא רקמה .לעתים נרקמה כתובת הקדשה בחוטי כותנה צבעוניים וביד
לא אמונה.
במרוקו האמינו שהמעיל לספר התורה הוא בעל סגולות שמירה מיוחדות בגלל סמיכותו
לספר התורה .אמונה זו הובילה לשימושים נוספים במעיל ,מעבר להיותו תשמיש קדושה.
כך ,למשל ,בעת אירוע חגיגי ,כגון חתונה או ברית מילה ,נהגו לתלות את המעילים מעל
למושב הכלה ,וכן העבירו אותם לביתה של יולדת ,לשמירה.
המנהג לעטוף את ספר התורה במעיל היה נפוץ רק בחלק המערבי של צפון אפריקה.
במצרים ,בלוב ובתוניסיה ,כמו גם בארצות המזרחיות ,אכסנו הקהילות היהודיות את
ספרי התורה בנרתיקי עץ מסוגים שונים .באלג'יר אפשר להצביע על שתי מסורות :ממזרח
לעיר אוראן נהגו לשמור את הספרים בתיקים ,בדומה לקהילות ממזרח לאלג'יר .ממערב
לה ,קרוב לגבול מרוקו ,נהגו לעטוף אותם במעילים .אין ספק שתופעה זו מצביעה על
מפגש בין שתי מסורות :המעיל והתיק .יש סוברים שהמפגש הוא תוצאה של מסורת
שרווחה בין מגורשי ספרד ,אולם ייתכן שמפגש התיק והמעיל מרמז על שתי מסורות
שהתקיימו זו לצד זו עוד בספרד .שרידים לעדויות על קיומן של שתי המסורות בספרד
אפשר לראות באיורים בהגדות הספרדיות מן המאה הארבע-עשרה ,שנזכרו לעיל.
הפרוכות
מהפרוכות המוקדמות ששרדו ומתצלומים ידוע שהפרוכות היו תלויות בדרך כלל בתוך
ההיכל ,לא מחוץ לו .הפרוכות המוקדמות ביותר הן מסוף המאה שמונה-עשרה ,ומשקפות
מסורת עיטורית דומה לזו המופיעה במעילים .עם זאת ,הן אינן עשירות בעיטורים אלא
רקומות בדרך כלל בדגם אחד הממוקם במרכז החלק העליון של הפרוכת .דוגמה לכך
היא הפרוכת שהוקדשה לעילוי נשמתו של הרב משה טולידאנו בשנת ,1915בטנג'יר.
בתוך מגנית בצורת זוג קשתות רקומה כתובת ההקדשה ומעליה כיפה דמוית כתר .בפינות
ארבע תימורות הפונות למרכז הפרוכת.
הפרוכות היום מושפעות מהמסורת במערב ותלויות מחוץ להיכל .חלקן נקנו באירופה
או בארצות הברית ואינן משקפות מסורת מקומית .עם זאת ,חלק ניכר מן המוטיבים
הרקומים -אריות ,לוחות הברית ועוד -הועתקו לפרוכות החדשות הנעשות במרוקו.
הטכניקות והעיטורים המסורתיים דומים לאלה של פרטי לבוש ,נרתיקי התפילין והמעילים
לספרי התורה.
