Page 300 - morocco
P. 300
ניצה בהרו'ז290
מרוקו
עם ברדס ,שנבדל מזה של המוסלמים בגזרתו הפתוחה שחשפה את רקמת החזייה אשר צעירה לבושה באזאר ,מלאח תאוריךת ,אזור
נלבשה מתחת לו .נעלי היהודים היו גם הן שחורות ולראשם היה צעיף שחור .נאסר _וורזאזאת,דרום האטלס הגבוה±949,
עליהם לחבוש טורבן ,הנחשב לפאר ראשו של המוסלמי .בדרום היה כיסוי ראש מיוחד
לגברים היהודים ,שצורתו מטפחת ריבועית כחולה עם נקודות לבנות .בכמה ערים ,כגון
פאס ,מראכש ומכנאס ,נאלצו היהודים ללכת יחפים ברחובות המוסלמים; בערים אחרות
חל איסור זה רק על הליכה בסמוך למסגדים .בפאס נעלו היהודים עד לראשית המאה
השמונה-עשרה סנדלי קש מיוחדים ברחובות המוסלמים.
יהודי מרוקו הפנימו את דפוסי הלבוש שנכפה עליהם והפכו אותו לסמל זהותם הדתית
ולמקור גאווה ושוני מסביבתם .בכך הקלו על השלמתם עם הגזירות המשפילות ,על פי
הכתוב " ...וברזקתיהם לא תלכו" )ויקרא יח ,ג( .תופעות כאלה ידועות גם מקהילות
אחרות בארצות האסלאם .נוסף על כך ,החשש מפני קנאת המוסלמים והתנכלותם מנע
מן היהודי ,ובמיוחד מן היהודייה ,מלהופיע בפומבי בבגדים מפוארים ויקרים ,לרבות
רקמת זהב ותכשיטים נוצצים .לכן נהגו העשירים והעניים גם יחד ללבוש מחוץ לביתם
בגדים ישנים ומהוהים ,הן כדי לענות על תביעת הענווה המצופה מהיהודים ,שבמקרה
זה תאמה את חוקי היהדות לגבי הופעתה של האישה ברבים ,והן כדי למנוע צרות עין
וקנאה ביכולתם הכלכלית.
עדות להשתמרותו של השוני בלבושם של היהודים ולסימני השפלה במחצית השנייה
של המאה התשע-עשרה מצויה במכתבו של משה מונטיפיורי שנמסר לסולטאן מולאי
מחמד בעת ביקורו במרוקו ,בשנת .1864התרשמותו הקשה של מונטיפיורי ניכרת גם
באיגרת ששלח אל בן אחיו בלונדון[...]" :
ליהודים בעיר זו ,וללא ספק בחלקים אחרים
בפנים המדינה ,מותר להתהלך ברחובות רק
יחפים :יהא זה מאורע מאושר בשבילם אם
אוכל להניע את הסולטאן שיבטל את סימני
ההפליה המשפילים הללו ,וכן שינהג בשוויון
כלפי כל נתיניו ללא הבדל דת" )הירשברג,
תולדות ,כרך שני ,עמ' .(308
היה דמיון מסוים בין אורחות חייהם של
היהודים והמוסלמים ,במיוחד באמונות
ובמנהגים העממיים .אלה ואלה חששו מפני
כוחם המאגי של עין הרע והשדים ,והרבו
להשתמש בתכשיטים ,במוטיבים קישוטיים
ובקמיעות ,ובמיוחד בקמיע הכ'מסה ,להגנה
ולברכה .אולם היה ביטוי לקשרים בין יהודים
ומוסלמים בתרבות החומרית כולה :בלבוש,
בכלי הבית ,בריהוט ובצורות המגורים.
המלאכות -צורפות ,חרשות מתכת ,רקמת
זהב ועוד -שבהם עסקו בעיקר היהודים,
ומקומם המרכזי בתחומי המסחר והתיווך בין
היצרנים וגורמי פנים וחוץ ,תרמו לביסוס
מעמדם כדמויות מפתח בתרבות החומרית,
ולקווי הדמיון בין שתי החברות.
