Page 303 - morocco
P. 303
הלבבו 293
מרוקו
יהודייה בפיאה נכרית הקרויה"מהדור' ופתוחות מאחור ,ששימשו בבית חלק מלבוש חגיגי או עם "השמלה הגדולה" ,כאשר
נלבשה בבית .לעתים נעלו היהודיות נעליים בעלות עקב קטן )מוקאורה או ריחייאת
משפחת דלמר ,הסב והסבתא לבושים
בתלבושת מסורתית; יתר בני המשפחה אלכבאר(.
לאלה נוספו פריטים לנוי ולהידור הבגד והראש .עיטורי הראש ,שהיו חלק בלתי נפרד
לבושים בבגדים שהתמנו בבתי אופנה מן"השמלה הגדולה" ,נועדו לכסות את שער האישה ונחשבו לפריט יהודי מובהק .בעיצובם
בפייס ,כדרך מ שפ ח ת אמידות מאוד החל
ניכרו משתנים אזוריים שאפיינו את ערי מוצאם.
בראשית המאה העשרים ,סנג'יר1901, ברבאט ובערים הגדולות נקשר הראש בצעיף גדול ©פשתול( ,עשוי משי בגוון ירוק או
אדום ,שזור בחוטי זהב .על הפשתול נקשרה פיאה נכרית )סוואלף( מאריג נוקשה ,רקום
בחוטי זהב ,שחוברה לראש בצורה קונית ,וממנה השתפלו שתי קווצות שער אסופות
בצמות ומעוטרות בסרטים וברקמות .מעל עיטור הראש הקוני נקשר צעיף משי בעל
גדילים ארוכים )סבנייה( .בערי הצפון נהגו ללבוש צעיף ספרדי )פנוולודה מנילה( .כלות
אמידות קשרו למצחן ,מעל הסוואלף ,עטרת פנינים )ספיפה(.
בפאס ובצפרו משתקפים שני זרמי השפעה :האחד מקורו בערי החוף הצפוניות של
מרוקו ,ומייצג את ההשפעה הספרדית ,והשני הגיע מאלג'יריה וניכרה בו השפעה
עות'מאנית .עיטור הראש היה עשוי מרצועת אריג נוקשה ורקומה ברקמת שרוכי זהב,
המונחת על המצח והמכונה אף היא סוואלף .אליה חוברו חוטי משי ארוכים בצבע שחור.
תיזנית ותהאלה שבאזור הסוס היו הצומת שמיזג את תרבותם של יהודי ספרד עם
תרבות היהודים תושבי המקום .היהודיות הפנימו את ההשפעה הספרדית ולבשו בגדים
תפורים ,והנשים הברבריות לבשו את האזאר העתיק .הפיאה הייתה כיסוי ראש מיוחד
במינו )מהדור( .בכיסוי ראש זה ,שנועד לכסות את כל שערה של האישה ,אוגדו רכיבים
אומנותיים ,כגון חוטי כסף ארוגים בשער של זנב סוס ,קישוטי אמייל ושיבוץ אבני
זכוכית ,עם שער מלאכותי ,על ריפוד של כותנה .למהדור הוצמד צעיף אדום רקום בשוליו
ברקמת זהב ,שהשתפל אל עורפה של האישה ולאורך גבה.
בשנות השלושים של המאה העשרים נותרה "השמלה הגדולה" לבושן הטקסי של
הנשים המבוגרות או רמות המעלה בלבד .הצעירות העדיפו להתלבש על פי צו האופנה
האירופית ,אף כי בחרו בצבעים עזים
ולראשן קשרו מטפחת משי ,סבנייה
רומייה .לעתים לבשה רק הכלה את
"השמלה הגדולה" בטקס החתונה; יתר
בנות המשפחה לבשו את הקפטאן
המוסלמי ,שנלבש בערים למן ראשית
משטר החסות הצרפתי .אחת הסיבות
להמרת "השמלה הגדולה" בקפטאן
הקנוי הייתה העלות הגבוהה של
התלבושת המסורתית ,העשירה באריגים
איכותיים ורקומה בעבודת יד מסובכת
ויקרה .גם למי שעלה בידה להשיגה
הייתה אל נכון דוגמה יחידה במלתחתה,
בעוד הקפטאן היה מצוי בדוגמאות רבות
וזול לרכישה .תופעה זו משקפת תהליך
חברתי שהתחולל בראשית המאה
העשרים .היהודים המירו את לבושם
