Page 305 - morocco
P. 305
הלבוש 295
מרוקו
ז'אן ז'ואן לזללאבה שהוזכרה לבש הגבר לעתים מעיל נוסף ,פראז'ייה ,שאותו שאל מלבושו של
המוסלמי בעת החירות היחסית שממנה נהנו הגברים עם כינון השלטון הצרפתי .לראשו
חוקרת אתנוגרפית צרפתייה שנמנתה עם חבש הגבר תרבוש או כיפה מוגבהת מעט ,שאשייה ,שנקשרה במטפחת ,כדי למנוע את
חלוצי מחקר הלבוש והרקמה במרוקו .ז'אן
ז'ואן הגיעה בשנות העשרים של המאה הסרתה מראשם של היהודים בידי נערים מתנכלים.
העשרים למרוקו כדי לחקור את חיי עם כינון השלטון הצרפתי החלו לנשב רוחות חדשות באופנת הלבוש .היהודים ,שהורשו
המקומיים .בשנות השלושים שהתה זמן לראשונה להתעלם מהגבלות הלבוש עתיקות היומין ,החלו ללבוש בגדים שהוזמנו בבתי
ממושך במרוקו ועמדה בקשר הדוק עם האופנה בפריס .הגברים לבשו חליפות מחויטות שכללו מכנסיים ומקטורן מבד זהה,
מוזיאון האדם בפריס .פרסומיה החשובים על כותונת בהירה ,עניבה ומגבעת אירופית עם תיתורה )שוליים בולטים( ,שהחליפה את
הלבוש והרקמה במרוקו שימשו בסיס הכיפה השחורה )שאשייה( המסורתית .בשנות השלושים של המאה העשרים פסעו ברחובות
למחקרם של חוקרים נוספים שבאו בעקבותיה הערים יהודים בחליפות מחויטות ולצדם יהודים שלבשו את הבורנוס המסורתי .הביקוש
למרוקו .מחקריה האחרונים ,שפורסמו בשנות ההולך וגובר לחליפות אירופיות הניע חייטים במרוקו ללמוד תפירת בגדים אירופיים,
השמונים ,עסקו בבגדים משני צבעים ובכאלה
הנלבשים עם הפנים כלפי חוץ .נפטרה בסוף מקצוע שנחשב יוקרתי יותר.
שנות השמונים ,בהיותה בת למעלה מתשעים.
הלבו ב הכפרי
ז'אן בזאנסנו
אזורי הכפר ,אשר הגישה אליהם הייתה קשה ,היו סגורים יחסית בפני השפעות חיצוניות.
צלם ומאייר צרפתי ,מחלוצי מחקר הלבוש שני חוקרים צרפתים ,ז'אן ז'ואן וז'אן בזאנסנו ,הניחו את התשתית לחקר הלבוש באזורים
והתכשיטים של יהודי מרוקו .היה הממונה הכפריים .הם תיעדו בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים את המגוון העצום
על ארכיוני התמונות במחלקה לאיקונוגרפיה של התכשיטים וכיסויי הראש המיוחדים לאזורים אלה ואת רכיבי לבושם ,השונים
של המודיעין הצרפתי במרוקו .בתחילת שנות
השלושים התלווה כצלם לעבודות השדה של בתכלית השינוי מהלבוש העירוני.
ז'אן ז'ואן ורשם את התלבושות שראה .בשנים מרכיב הלבוש העיקרי של היהודיות והמוסלמיות בכפרים היה האזאר .האזאר היה
1936-1934ובשנות החמישים תיעד בצילום מערכת לבוש מלאה ,מקדקוד ועד לקרסול ,ואופיין בגזרה חופשית ,בלתי תפורה ,הד
ובציור את לבושם ותכשיטיהם של יהודי לתלבושות הברברים שישבו בצפון אפריקה .טיפוסי האזאר באזורים הכפריים התגוונו
מרוקו" .ביק ש תי לא רק להביא עדות
אובייקטיבית ככול שאפשר ממה שראיתי במו בצבעם ,בסוג האריג ובאופן כריכתו על הגוף.
עיני ,אלא גם לנסות להחיות רגע אחד בעמק הדרע השתמשו היהודיות באזאר לבן ,לעומת הגוון הכחול הכהה או השחור של
בהיסטוריה של יהודי מרוקו" )א' מולר-לנצט הנשים המוסלמיות .החלק המשמעותי והמרשים בתלבושתה של האישה היהודייה הכפרית
]עורכת[ ,חיי היהורים במרוקו ,ירושלים היה עיטור הראש .הצורך של האישה היהודייה ,בדומה לאישה המוסלמית ,לכסות את
תשל"ג ]קטלוג תערוכה[ ,עמ' .(184אוסף שער ראשה ,יצר מגוון כיסויי ראש משער מלאכותי שנקשר בצורות מיוחדות ,ובצדם
מצילומיו ומציוריו נמצא במוזיאון ישראל צעיפים ססגוניים וקישוטי כסף שונים .כיסוי הראש האופייני בעמק הדרע היה מטפחת
שבירושלים .נפטר בסוף שנות התשעים של קטנה מאריג של חוטי משי וזהב ,שנקראה פשתול ,כמו בעיר ,ומנוצות בת יענה שחוברו
המאה העשרים בגיל מופלג .נחשב לממשיך בצדי הראש .מעל לפשתול הונח צעיף משי נוסף ,שאליו התחבר עיטור הראש )תלגמות(,
האסכולה הרומנטית והאוריינטליסטית במאה תכשיט העשוי שרשראות ולוחיות כסף ,שעוטרו בציפוי אמאיל וחרוזי אלמוגים או אבני
התשע-עשרה באמנות אירופה ,שהניעה ציירים
צרפתיים שנמנו עמה )כגון אוז'ין דלקרואה( זכוכית אדומות.
לנסוע לצפון אפריקה ולתעד את הפנים בעמק הטודרה חבשו הנשים פיאה נכרית גבוהה וכבדה ,שנעשתה משער בקר וכונתה
האקזוטיים של חיי הערבים ,הברברים סוואלף .משני צדדיה השתפלו לכיוון הכתפיים גלילי צמר עטופים באריג חום או אדום.
והיהודים שם. במרכז הפיאה נתלו שרשראות אבני חן ,מטבעות ותליוני כסף.
בעמק הדאדס הייתה עטרה מיוחדת שהונחה מעל לכל הצעיפים ,תספיפת .אל אריג
אדום מרופד חוברו לוחיות כסף רבות וחרוזי אלמוגים ,שסימלו בגונם האדום שמחת
חיים .שוליה הקדמיים של העטרה הסתיימו בשורת תליונים היורדים מעל למצח.
בגלמימה נלבשו זה בצד זה האזאר הלבן הדרומי עם האזאר האדום של תאפילאלת,
שקפליו ירדו עד לרצפה .מבין עיטורי הראש הדרומיים שנסקרו עד כה יוצא דופן הוא
הטיפוס שהתפתח באזור גלמימה ובתאפילאלת .בעיטורי ראש אלה ,שכללו שער מלאכותי,
