Page 72 - עיצוב אומה / יצחק קונפורטי
P. 72

‫‪  70‬פרק שני‬

‫לנושא תמידי‪ ,‬כי אף אם ראוי הוא להתקיים בזכרון המין האנושי‪ ,‬אפשר‬
‫לו להתקיים בפני עצמו‪ ,‬בלי שמירת בעליו הראשונים‪ ,‬ובשביל גאוה‬
‫אריסטוקרטית בלבד — לאמר לּכל‪' :‬אבותי הצילו את רומא' — אין שוה‬

                                                              ‫לחיות ולסבול‪.‬‬
‫	 בעלי‪-‬העבר הללו‪ ,‬אע"פ שכָונתם אינה רצויה‪ ,‬מעשיהם רצויים‬
‫ומועילים גם לבעלי ה"אני" השלם‪ :‬ירחיבו ה'חכמים' את העבר על חשבון‬
‫העתיד ויבואו אחריהם 'הנביאים' ויחזקו את העתיד על יסוד העבר‪,‬‬

                              ‫ומשניהם יחד יתרחב ויתחזק ה'אני' הלאומי‪38.‬‬

‫את הדברים הללו הבאתי במלואם משום חשיבותם‪ .‬פסקה זו מאפשרת להבין כיצד‬
‫ראה אחד העם את תפקידם של מדעי היהדות ואת תפקידו של חקר העבר היהודי‪.‬‬
‫בעיניו אין זה ראוי שחקר העבר היהודי ייעשה לשם שעשוע מדעי בלבד‪ ,‬או‬
‫ישמש מקור לגאווה במורשת האבות כלפי חוץ בלבד‪ .‬העבר היהודי צריך להיחקר‬
‫כדי לחשוף את גילוייו של 'האני הלאומי' היהודי ולאפשר את המשך קיומו של‬
‫העם גם בעתיד‪ .‬ביקורתו של אחד העם על מדעי היהדות בגרמניה הייתה מעודנת‬
‫יותר מן הביקורת התקיפה של סמולנסקין‪ ,‬אבל גם הוא ראה בהם ליקויים קשים‬
‫של אובדן 'חפץ הקיום הלאומי' והאשים אותם באובדן התקווה לעתיד‪ .‬מגמתם‬
‫המחקרית הייתה בעיניו בגדר 'שעשועי זקנה' של קהילה המאבדת את עולמה‬

                                        ‫ומשלימה עם מותה של התרבות היהודית‪39.‬‬
‫לעומת זאת האמין אחד העם שהוא חי בדור של תחייה לאומית‪ ,‬בימי צמיחתה‬
‫של 'חיבת ציון' ושל התקווה לעתיד לאומי בארץ‪-‬ישראל‪ .‬בעידן שכזה 'נביאים'‬
‫לאומיים‪ ,‬כמוהו‪ ,‬יכולים להסתייע בחקר העבר של מדעי היהדות ובאמצעותו לחזק‬
‫את תקוותו של העם לגאולה ולחזק את 'האני הלאומי'‪ .‬הגישה הלאומית‪ ,‬בשונה‬
‫מן העמדה האוניברסליסטית‪ ,‬אפשרה לדעתו מבט מקיף‪ ,‬נכון ומדויק יותר על‬
‫העבר היהודי‪ .‬חקר העבר היהודי בגרסתו הלאומית נעשה לא לשם העבר בלבד‬
‫אלא גם למען ההווה והעתיד‪ .‬הנחה זו של אחד העם עתידה לימים לשרת גם את‬

           ‫ההיסטוריוגרפיה הציונית שהתפתחה בירושלים באמצע שנות העשרים‪.‬‬
‫מן הסיבות שנמנו לעיל מובן מדוע השימוש בשפה העברית לחקר העבר היה‬
‫חיוני בעיני אחד העם‪ ,‬כפי שעולה בבירור מתוך מאמרו 'הלשון וספרותה' (‪.)1894‬‬
‫העברית‪ ,‬טען אחד העם‪ ,‬שימשה לשון חכמים והייתה 'לשון מתה' דורות רבים‪.‬‬
‫בכך היא דומה ללטינית‪ ,‬ששימשה לשון ספרותית בלבד ואיחדה בין חכמי אירופה‪.‬‬
‫השפה העברית בימי הביניים עד לימיו של מנדלסון הייתה שפתה של העילית‬

       ‫הלמדנית‪ ,‬אבל בעידן המודרני החלו המלומדים והסופרים להחיותה מחדש‪:‬‬

                                            ‫‪ 3	 8‬אחד העם‪ ,‬כל כתבי‪ ,‬עמ' פב (ההדגשות במקור)‪.‬‬
‫‪ 3	 9‬הנ"ל‪ ,‬דרך החיים‪ .‬במאמר זה הבחין אחד העם בין 'דרך החיים' (הלאומיות) ל'דרך המוות'‬

                                                                                 ‫(התבוללות)‪.‬‬
   67   68   69   70   71   72   73   74   75   76   77