Page 326 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK
P. 326

‫‪Pg: 326 - 11-Back 21-06-16‬‬                    ‫שלב‬

‫הדס אסור להריח בו |‬

                 ‫סימ‪ ‬תרנג‬

                                                                         ‫אכילת האתרוג‬

‫ב‪ .‬אתרוג של מצוה אסור לאכלו‪ ,‬כיו‪ ‬שהקצה למצותו‪ ,‬ואפילו ביו‪ ‬השביעי‬
‫לאחר שכבר נעשית בו מצותו‪ ,‬אסור לאכלו‪ ,‬ואפילו א‪ ‬נפסל בעני‪ ‬שכבר‬

                                        ‫אינו ראוי למצותו‪ ,‬עדיי‪ ‬אסור באכילהד‪.‬‬

                                                               ‫נשיכת הפיט‪ ‬למעוברת‬

‫ג‪ .‬מה שנוהגות המעוברות לנשו‪ ‬את הפיט‪ ‬מהאתרוג בהושענא רבה‪ ,‬והוא‬
‫סגולה להציל אותה ועוברה ממותה‪ ,‬אי‪ ‬בזה חשש א‪ ‬בולעי‪ ‬את הפיט‪‬ו‪,‬‬
‫דכיו‪ ‬שנוהגות כ‪ ‬הרי הוא כאילו התנה מתחילה שאינו בודל מפיט‪ ‬זה כל בי‪‬‬

                                                           ‫השמשות של ליל שניז‪.‬‬

                                                                          ‫הרחת האתרוג‬

‫ד‪ .‬אתרוג של מצוה מותר להריח בו במש‪ ‬ימי החג‪ ,‬כי לא הוקצה לעני‪ ‬הרחהח‪,‬‬
‫מכל מקו‪ ‬טוב למנוע מלהריח בו בשעה שנוטלו למצוה‪ ,‬כי נחלקו הפוסקי‪‬ט‬

  ‫א‪ ‬צרי‪ ‬לבר‪ ‬כשמריח בו‪ ,‬לכ‪ ‬עדי‪ ‬שלא יריח בו כדי לצאת מידי ספקי‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫באתרוג החסר‪ ,‬ולכ‪ ‬אינו בודל מהחלק שיכול‬                         ‫ד‪ .‬כל זה מבואר בסימ‪ ‬תרס"ה‪.‬‬
‫ליטול מש‪ ‬ולא יפסל‪ ,‬ולכ‪ ‬העלה שיכול לומר‬
‫שאינו בודל ממנו כל בי‪ ‬השמשות של ליל שני‬          ‫ה‪ .‬כ‪ ‬הובא בחיי‪ ‬וברכה )אות רנ"ח( בש‪ ‬ספר‬
‫ואיל‪ ,‬ומהני‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪ ,‬ועל פי זה צרי‪ ‬לומר‬        ‫נזיר שמשו‪ ,‬שנוהגי‪ ‬הנשי‪ ‬מעוברת ליטול‬
‫שכ‪ ‬הוא התנאי‪ ,‬ואפילו שלא התנה בפירוש‬             ‫הפיט‪ ‬של אתרוג ביו‪ ‬הושענא רבה‪ ,‬ואחר כ‪‬‬
                                                  ‫נותני‪ ‬מעות לעניי‪ ‬שיציל אותה ואת עוברה‬
                              ‫הוי כאילו התנה‪.‬‬     ‫ממות‪ ,‬ואחר כ‪ ‬אומרת התחינה המובא‬

‫והרבה נשי‪ ‬אינ‪ ‬בולעות את הפיט‪ ‬אלא‬                                                    ‫במחזורי‪.‬‬
‫נושכות‪ ,‬ובזה אי‪ ‬חשש כלל‪ ,‬כי אינה אוכלת‬
 ‫אותו אלא פוסלת את האתרוג על ידי נשיכה‪.‬‬           ‫ו‪ .‬בחיי‪ ‬וברכה )ש‪ (‬לא כתב שבולעת את‬
                                                  ‫הפיט‪ ,‬אלא שנוטלי‪ ‬את הפיט‪ ,‬אבל בע‪‬‬
  ‫ח‪ .‬גמרא שהובא לעיל בפתיחה‪ ,‬ושו"ע כא‪.‬‬           ‫השדה )סימ‪ ‬תרנ"ח אות י"ג( כתב שהמנהג לבלוע‬

‫ט‪ .‬דעת רבינו שמחה שאי‪ ‬לו לבר‪' ‬הנות‪ ‬ריח‬                                             ‫את הפיט‪.‬‬
‫טוב בפירות'‪ ,‬כי עכשיו אינו עומד להרחה‬
‫אלא לנטילה למצוה‪ ,‬ודעת האבי העזרי )ראבי"ה‬         ‫ז‪ .‬כ‪ ‬כתב בע‪ ‬השדה )ש‪ ,(‬ועיי‪ ‬במג"א )סימ‪‬‬
‫סימ‪ ‬תרפ"א( שמבר‪ ‬עליו‪ ,‬והובא בטור )כא‪(‬‬          ‫תרס"ד ס"ק ט'( שהוכיח שלכמה ראשוני‪ ‬אי‪‬‬
                                                  ‫מועיל לעשות תנאי שאינו בודל מהמיני‪ ,‬אבל‬
                    ‫ובשו"ע )סימ‪ ‬רט"ז סעי‪ ‬י"ד(‪.‬‬  ‫בביאור הלכה )ש‪ ‬ד"ה א‪ (‬הוכיח שרק ביו‪‬‬
                                                  ‫הראשו‪ ‬אי‪ ‬להתנות כיו‪ ‬שצרי‪ ‬שיהיו המיני‪‬‬
‫י‪ .‬כ‪ ‬כתב המרדכי )פרק ג' סימ‪ ‬תשנ"א( שכיו‪‬‬        ‫שלמי‪ ‬ביו‪ ‬הראשו‪ ,‬אבל במיני‪ ‬שלקח‬
‫שרוב פעמי‪ ‬אינו זוכר בשעת נטילה לבר‪‬‬              ‫בשאר ימי‪ ‬יכול להתנות‪ ,‬כי הרי יכול לצאת‬
   321   322   323   324   325   326   327   328   329   330   331