Page 322 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK
P. 322

‫‪Pg: 322 - 11-Back 21-06-16‬‬

‫זמ‪ ‬נטילת לולב |‬                                ‫שכח‬

                ‫סימ‪ ‬תרנב‬

‫וצרי‪ ‬ליזהר בזה בפרט באר‪ ‬ישראל‪ ,‬שאפילו שפשט המנהג ברוב המקומותכד‬
‫כדעת הגאוני‪ ‬שמזמ‪ ‬השקיעה מתחיל בי‪ ‬השמשות‪ ,‬ואחר כ‪ ‬כבר לילה‪ ,‬מכל‬
‫מקו‪ ‬צריכי‪ ‬ליזהר שא‪ ‬שכח ליטלו ונזכר אחר לילה לדעת הגאוני‪ ,‬שמחויב‬

                        ‫ליטלו עד הרגע אחרונה קוד‪ ‬לילה לדעת רבינו ת‪‬כה‪.‬‬

                                                                 ‫הפסק בי‪ ‬תפילה להלל‬

‫ט‪ .‬יש ליזהר שכשמפסיקי‪ ‬אחר שחרית קוד‪ ‬הלל כדי ליטול הלולב בסוכה‪,‬‬
‫שלא להפסיק אז בשיחה בטילה שלא מעני‪ ‬התפילה והאתרוג‪ ,‬כי הוא הפסק‬

   ‫בי‪ ‬התפילה להלל‪ ,‬ולקדיש תתקבל‪ ,‬ובפרט השליח ציבור יש ליזהר בזהכו‪.‬‬

                                       ‫סעיף ב‬

                   ‫דיני אכילה קודם הנטילה‬

                                                                   ‫אכילה קוד‪ ‬הנטילה‬

‫י‪ .‬אסור לאכול קוד‪ ‬הנטילה‪ ,‬וטעימה בעלמא מותר מעיקר הדי‪ ,‬אבל אי‪‬‬
‫להקל לטעו‪ ‬אחר תפילת שחרית אלא לצור‪ ‬גדול‪ ,‬כי קוד‪ ‬שהתפלל‬

                                        ‫שחרית הרי ממילא אסור אפילו לטעו‪‬כז‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫סעי‪ ‬ב' ד"ה וקורי‪ (‬ובשו"ת מהרש"‪) ‬חלק א' סימ‪‬‬  ‫כד‪ .‬עיי‪ ‬משנ"ב )סימ‪ ‬של"א ס"ק י"ד( בש‪ ‬ברכי‬
‫א' ד"ה ובעיקר( הביאו בש‪ ‬שאילת יעב"‪) ‬חלק‬       ‫יוס‪) ‬ש‪ ‬ס"ק ז'(‪ ,‬וזכור לאברה‪) ‬או"ח סימ‪‬‬
‫א' סימ‪ ‬מ'(‪ ,‬שג‪ ‬אי‪ ‬לאכול קוד‪ ‬הלל כי הוא‬      ‫ש' ער‪ ‬מילה(‪ ,‬וספר סדר זמני‪) ‬סימ‪ ‬י"ב אות א'(‪.‬‬
‫חלק מהתפילה‪ ,‬וא‪ ‬כ‪ ‬ברוב הפעמי‪ ‬אחר הלל‬
‫כבר נטל הלולב‪ ,‬שהרי צרי‪ ‬לנענע בשעת הלל‪,‬‬        ‫כה‪ .‬מעשה שהביאו לנו הלולב לבית הכנסת‬
‫אלא שכתב ש‪ ‬בשאילת יעב"‪ ‬שלעני‪ ‬טעימה‬           ‫ביו‪ ‬טוב שני של גליות שחל להיות בערב‬
‫שמעיקר הדי‪ ‬ג‪ ‬קוד‪ ‬התפילה מותר‪ ,‬לכ‪ ‬יש‬         ‫שבת ע‪ ‬שקיעת החמה קוד‪ ‬בי‪ ‬השמשות‪,‬‬
‫להקל קוד‪ ‬הלל‪ ,‬אלא שמדת חסידות הוא‬              ‫וכדי שכל הקהל יוכלו לקיי‪ ‬עיקר המצוה‬
‫שלא לטעו‪ ‬ג‪ ‬קוד‪ ‬הלל‪ ,‬וקוד‪ ‬קריאת‬              ‫צויתי למהר כל אחד לבר‪ ‬כשיגיע לידו המיני‪‬‬
‫שמו"ת בשבת שחרית‪ ,‬אבל מא‪ ‬דחליש ליביה‬           ‫ולטל‪ ‬כרגע בהגבהה כל שהוא בלא סדר‬
‫ולא מצי לאמתוני‪ ,‬אפילו חסידות ליכא‪ ,‬ואדרבא‬
‫הכי עדי‪ ‬אי לא מייתבא דעתיה בלאו הכי‪ ,‬כי‬                           ‫הנענועי‪) ‬פרי השדה ס"ק א'(‪.‬‬
‫היכא שיהא לבו של‪ ‬ודעתו מיושבת עליו‬
‫בתפילתו וקריאתו‪ ,‬והדברי‪ ‬פשוטי‪ ‬ומסורי‪‬‬                    ‫כו‪ .‬שו"ת מהרש"‪) ‬חלק א' סימ‪ ‬א'(‪.‬‬

                            ‫ללב נבו‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪.‬‬  ‫כז‪ .‬כמבואר בסימ‪ ‬פ"ט‪ ,‬ובאמת כי אי‪ ‬די‪ ‬זה‬
                                                ‫מצוי כמעט‪ ,‬כי בביאור הלכה )סימ‪ ‬תכ"ב‬
   317   318   319   320   321   322   323   324   325   326   327