Page 318 - MEIROVITZ-otzar arbaat -MEIROVITZ-BOOK
P. 318

‫‪Pg: 318 - 10-Back 21-06-16‬‬                        ‫שכד‬

‫זמ‪ ‬נטילת לולב |‬

                ‫סימ‪ ‬תרנב‬

‫בזמ‪ ‬שנזכר‪ ,‬שכל היו‪ ‬כשר לנטילת לולב‪ ,‬אבל הזריזי‪ ‬מקדימי‪ ‬למצות‬
                                                            ‫ונוטלי‪ ‬אותו בבוקרה‪.‬‬

                                                            ‫ברכת התורה קוד‪ ‬הנטילה‬

‫ב‪ .‬לכתחילה יאמר ברכת התורה קוד‪ ‬נטילת הלולבו‪ ,‬ובפרט הנוהגי‪ ‬לומר‬
‫ה'לש‪ ‬יחוד' המודפס בסידורי‪ ‬שיש ש‪ ‬פסוקי‪ ,‬וג‪ ‬פסוקי ויהי נוע‪ ‬וכו'ז‪.‬‬

‫מי‪ ‬חיי‪‬‬

‫הולכי‪ ‬לבית הכנסת'‪ ,‬ועיי‪ ‬ש‪ ‬שהארי‪ ‬הרבה‬              ‫ולכ‪ ‬כתבו הפוסקי‪ ‬שזמנה מהנ‪ ‬החמה‪ ,‬ולא‬
‫בכל זה‪ ,‬והסיק לעני‪ ‬מעשה שאי‪ ‬לבר‪‬‬                    ‫כתבו שעיקר זמנה מעלות השחר‪ ,‬כי לעני‪‬‬
                                                      ‫מעשה זהו עיקר זמ‪ ‬מצותה‪ ,‬ועל פי זה לא‬
                 ‫לכתחילה קוד‪ ‬שהנ‪ ‬החמה‪.‬‬              ‫יקשה קושיית הט"ז )ס"ק א'( על הב"י שכתב‬
                                                      ‫בדעת הטור שאי‪ ‬עיקר המצוה בעלות השחר‪,‬‬
‫ד‪ .‬מג"א )ס"ק ב'(‪ ,‬כיו‪ ‬שמעיקר הדי‪ ‬בשעת עלות‬          ‫והקשה עליו שהרי בגמ' מבואר שעיקר הזמ‪‬‬
‫השחר כבר נחשב ליו‪ ,‬אלא שאנו ממתיני‪‬‬                  ‫הוא מהעלות השחר ואי‪ ‬ממתיני‪ ‬לנ‪ ‬החמה‬
‫עד הנ‪ ‬החמה‪ ,‬כמו שנתבאר בהערה הקודמת‪.‬‬                 ‫אלא מפני שאי‪ ‬אנו בקיאי‪ ,‬ונראה שאי‪ ‬כוונת‬
‫וא‪ ‬נטל קוד‪ ‬שהאיר פני המזרח‪ ,‬יחזור ויטול‬             ‫הב"י על עיקר זמנה מצד עיקר מצות לולב מ‪‬‬
‫בלא ברכה‪ ,‬כ‪ ‬כתב בביאור הלכה )סימ‪ ‬פ"ט ד"ה‬            ‫התורה‪ ,‬אלא שכיו‪ ‬שהטור הוא ספר הלכה‬
‫וא‪ ,(‬ורמז לזה כא‪ ‬במשנ"ב )ס"ק ג'(‪ ,‬כי יש‬             ‫למעשה לכ‪ ‬הסביר דבריו שלעני‪ ‬מעשה עיקר‬
‫הרבה אחרוני‪ ‬שסוברי‪ ‬שאינו נקרא עמוד‬                  ‫הזמ‪ ‬הוא בשעת הנ‪ ,‬שלא יאמר אד‪ ‬שכיו‪‬‬
                                                      ‫שעיקר הזמ‪ ‬הוא בעלות השחר אקדי‪ ‬את‬
  ‫השחר עד אחר שהאיר פני המזרח‪ ,‬עיי‪ ‬ש‪.‬‬               ‫עצמי ליטול משעת העלות כדי להיות זריזי‪‬‬
                                                      ‫מקדימי‪ ‬יותר‪ ,‬ויטעה בזמנו ועדיי‪ ‬לא יהיה זמ‪‬‬
                                     ‫ה‪ .‬שו"ע‪.‬‬         ‫עמוד השחר‪ ,‬ולכ‪ ‬כתב שעיקר תחילת זמ‪‬‬
                                                      ‫הנטילה אפילו לזריזי‪ ‬הוא משעת הנ‪ ‬החמה‪.‬‬
‫ו‪ .‬כ‪ ‬כתב בבכורי יעקב )סימ‪ ‬תרמ"ד ס"ק א'(‪ .‬וא‪‬‬
‫שמותר לקיי‪ ‬מצוה קוד‪ ‬ברכת התורה‪,‬‬                     ‫ועיי‪ ‬בשדי חמד )כללי‪ ‬מערכת ל' כלל קמ"א אות‬
‫כמבואר במשנ"ב )סימ‪ ‬מ"ז ס"ק ז'( בש‪ ‬הגר"א‪,‬‬            ‫י"א( שהארי‪ ‬בזה אריכות גדולה להראות שאי‪‬‬
‫דאפילו שמחשב בשעת מעשה את עניני המצוה‬                 ‫ליטול לכתחילה לפני הנ‪ ‬החמה‪ ,‬וביאר דברי‬
‫הרי אי‪ ‬כונתו ללמוד אז‪ ,‬ובאמת כמה פוסקי‪‬‬              ‫הכוונות )שער ו' דרוש חג הסוכות סו‪ ‬ד"ה ג‪ ‬תזהר(‬
‫כבר תמהו עליו וכתבו שדעתו שצרי‪ ‬ברכת‬                  ‫שכתב 'טוב הוא שאחר עלות השחר שהוא כבר‬
‫התורה לקיו‪ ‬מצוה‪ ,‬וכ‪ ‬כתב ביפה ללב )חלק א'‬            ‫יו‪ ‬קוד‪ ‬שתתפלל תטול הלולב בתו‪ ‬הסוכה‬
                                                      ‫וכו'‪ ,‬עכ"ל ונראה מדבריו שמזמ‪ ‬עלות השחר‬
‫סימ‪ ‬כ"ה אות י'‪ ,‬וחלק ב' קונטרס אחרו‪ ‬לסימ‪ ‬כ"ה סעי‪‬‬  ‫יכול ליטול הלולב‪ ,‬ודחק בדבריו דבמה שכתב‬
                                                      ‫שהוא כבר יו‪ ‬נתכוי‪ ‬לומר שכבר הנ‪ ‬החמה‪,‬‬
‫ג'(‪ ,‬ועיי‪ ‬בפסקי תשובה )סימ‪ ‬שנ"ג אות ג'( שכתב‬        ‫עיי‪ ‬ש‪ ,‬אלא שבשלח‪ ‬גבוה )סימ‪ ‬תרנ"ב ס"ק ה'(‬
‫בדעת הבכורי יעקב שכתב כ‪ ‬על פי דברי התיקוני‬           ‫כתב 'שבני עליה הבקיאי‪ ‬בעמוד השחר נוהגי‪‬‬
‫זהר שמצוות של יו‪ ‬טוב הרי ה‪ ‬כתורה‪ ,‬ולכ‪‬‬              ‫ליטול לולב בבוקר בבוקר בתו‪ ‬הסוכה ולבר‪‬‬
‫דוקא במצוה זו של ארבע מיני‪ ‬כתב שיש לבר‪‬‬              ‫עליו ומנענעי‪ ‬ש‪ ‬קוד‪ ‬הנ‪ ‬החמה‪ ,‬ואחר כ‪‬‬
‫מקוד‪ ,‬ודומה לזה כתב בספר מכתבי תורה )סימ‪‬‬
‫כ"ו( שכתב על דברי הבכורי יעקב שבזוהר פרשת‬
‫צו מבואר שלצורבא מרבנ‪ ‬מצוה הרי הוא כתורה‪,‬‬
‫עיי‪ ‬בכל זה בשו"ת בצל החכמה )חלק ד' סימ‪ ‬ק"נ(‪.‬‬

‫ז‪ .‬כי כ‪ ‬פסק בשו"ע )סימ‪ ‬מ"ו סעי‪ ‬ט'(‪ ,‬וכ‪ ‬הזהיר‬
   313   314   315   316   317   318   319   320   321   322   323